MeMyselfNI
New member
תקופה קשה במיוחד
היי
שמי נטע ואני בת 25... אני האמת שאני לא ממש יודעת למה אני כותבת כאן ומה אני מחפשת, אבל הרגשתי שאני חייבת לנסות
לאחרונה אני עוברת תקופה קשה ושחורה
אני בחורה צעירה וכל חיי עברו על מי מנוחות, הייתי אדם שמח ובגדול לא חסר לי כלום. הייתי מוקפת באנשים והייתי בריאה פיזית ונפשית, לא סבלתי מדכאונות קיצוניים.
לאחרונה אני עוברת תקופה איומה ואופפת אותי תחושה שהחיים זימנו לי את כל הדברים הרעים בבת אחת. זו כולל לאבד אנשים קרובים, אם מבחינת מוות או פרידות או להתרחק. חלק מהדברים היו בשליטתם אך רובם לא, ומצאתי את עצמי בבור שחור ועמוק של בדידות וחוסר תכלית. הגעתי למצב שאני מרגישה שאין לי למי לפנות עם צרותיי (שרק הולכות ונאספות), אין לי כתף תומכת או אדם לשתף אותו... קצת קשה לי לתאר מה אני עוברת כי אני לא רוצה להכנס לפרטים ספציפיים מחשש לחשיפה אבל בגדול אני חיה בתחושה שהחיים הטובים שהיו לי הולכים ומתפוררים בלי שיש לי שליטה על זה
אני כבר לא יודעת מה לעשות. עוברות לי מחשבות מאוד שחורות ואפלות, ואני מתחילה מאוד לפחד מעצמי. אני רוב הזמן והיום לבד ואין לי איזה משהו מרכזי בחיים שלי שעושה לי טוב, ואני מוצאת את עצמי שוקעת בבדידות הזו ורק מתרחקת יותר מהאנשים הבודדים שהיו סביבי. אני מאוד מפחדת מעצמי ומהמחשבות שעוברות לי בראש כי הגעתי למצב שאין לי תקווה ואני באמת מרגישה שכבר לא נותר לי בשביל מה ובשביל מי להמשיך, ופשוט בא לי שהכל ייגמר.
ניסיתי ללכת לטיפול פסיכולוגי אבל הפסיכולוגית הייתה מאוד חסרת רגישות בעיניי והכניסה אותי למצב יותר גרוע ממה שהייתי בו. ניסיתי שיאצו וזה גם לא עשה משהו משמעותי.
אני מרגישה שכל דקה וכל שעה בתקופה האחרונה קשות עליי ומכבידות עליי ואני עושה מאמצים עילאיים רק לעבור כל יום ביומו. אני יודעת שאם אני אעבור את התקופה הזו, בסופו של דבר דברים יישתפרו ואני מקווה מאוד שיהיה קצת פחות רע בעתיד, אבל את התקופה שאני נמצאת בה כרגע אני פשוט לא מצליחה לעבור. כל יום עוברות לי מחשבות אחרות בראש איך לגמור את הכל ואני מרגישה שכל האנרגיות שלי הולכות על להשתיק את המחשבות האלו ולא נשאר לי אנרגיות לשום דבר אחר.
לפני שהלכתי לפסיכולוגית לפני כחודשיים לעולם לא הייתי בטיפול, לכן אני לא יודעת בדיוק מה אני צריכה וגם לא יודעת למי לפנות בעניין. כיוון שאין סביבי אנשים קרובים אין לי עם מי להתייעץ בעניין או לקבל המלצות. אני לא יודעת באילו מקרים ואם זה המצב בו אני צריכה ללכת לפסיכיאטר ואולי לנסות טיפול תרופתי? זה מאוד מלחיץ אותי הרעיון של תרופות פסיכיאטריות כי זה משהו שלעולם לא נתקלתי או שקלתי אותו אבל הרבה יותר מפחידות אותי המחשבות שלי והפסימיות שלי לגבי המצב...
אשמח לעצה או שתיים... תודה מראש
היי
שמי נטע ואני בת 25... אני האמת שאני לא ממש יודעת למה אני כותבת כאן ומה אני מחפשת, אבל הרגשתי שאני חייבת לנסות
לאחרונה אני עוברת תקופה קשה ושחורה
אני בחורה צעירה וכל חיי עברו על מי מנוחות, הייתי אדם שמח ובגדול לא חסר לי כלום. הייתי מוקפת באנשים והייתי בריאה פיזית ונפשית, לא סבלתי מדכאונות קיצוניים.
לאחרונה אני עוברת תקופה איומה ואופפת אותי תחושה שהחיים זימנו לי את כל הדברים הרעים בבת אחת. זו כולל לאבד אנשים קרובים, אם מבחינת מוות או פרידות או להתרחק. חלק מהדברים היו בשליטתם אך רובם לא, ומצאתי את עצמי בבור שחור ועמוק של בדידות וחוסר תכלית. הגעתי למצב שאני מרגישה שאין לי למי לפנות עם צרותיי (שרק הולכות ונאספות), אין לי כתף תומכת או אדם לשתף אותו... קצת קשה לי לתאר מה אני עוברת כי אני לא רוצה להכנס לפרטים ספציפיים מחשש לחשיפה אבל בגדול אני חיה בתחושה שהחיים הטובים שהיו לי הולכים ומתפוררים בלי שיש לי שליטה על זה
אני כבר לא יודעת מה לעשות. עוברות לי מחשבות מאוד שחורות ואפלות, ואני מתחילה מאוד לפחד מעצמי. אני רוב הזמן והיום לבד ואין לי איזה משהו מרכזי בחיים שלי שעושה לי טוב, ואני מוצאת את עצמי שוקעת בבדידות הזו ורק מתרחקת יותר מהאנשים הבודדים שהיו סביבי. אני מאוד מפחדת מעצמי ומהמחשבות שעוברות לי בראש כי הגעתי למצב שאין לי תקווה ואני באמת מרגישה שכבר לא נותר לי בשביל מה ובשביל מי להמשיך, ופשוט בא לי שהכל ייגמר.
ניסיתי ללכת לטיפול פסיכולוגי אבל הפסיכולוגית הייתה מאוד חסרת רגישות בעיניי והכניסה אותי למצב יותר גרוע ממה שהייתי בו. ניסיתי שיאצו וזה גם לא עשה משהו משמעותי.
אני מרגישה שכל דקה וכל שעה בתקופה האחרונה קשות עליי ומכבידות עליי ואני עושה מאמצים עילאיים רק לעבור כל יום ביומו. אני יודעת שאם אני אעבור את התקופה הזו, בסופו של דבר דברים יישתפרו ואני מקווה מאוד שיהיה קצת פחות רע בעתיד, אבל את התקופה שאני נמצאת בה כרגע אני פשוט לא מצליחה לעבור. כל יום עוברות לי מחשבות אחרות בראש איך לגמור את הכל ואני מרגישה שכל האנרגיות שלי הולכות על להשתיק את המחשבות האלו ולא נשאר לי אנרגיות לשום דבר אחר.
לפני שהלכתי לפסיכולוגית לפני כחודשיים לעולם לא הייתי בטיפול, לכן אני לא יודעת בדיוק מה אני צריכה וגם לא יודעת למי לפנות בעניין. כיוון שאין סביבי אנשים קרובים אין לי עם מי להתייעץ בעניין או לקבל המלצות. אני לא יודעת באילו מקרים ואם זה המצב בו אני צריכה ללכת לפסיכיאטר ואולי לנסות טיפול תרופתי? זה מאוד מלחיץ אותי הרעיון של תרופות פסיכיאטריות כי זה משהו שלעולם לא נתקלתי או שקלתי אותו אבל הרבה יותר מפחידות אותי המחשבות שלי והפסימיות שלי לגבי המצב...
אשמח לעצה או שתיים... תודה מראש