תקופה קשה שעברתי לפני 8 שנים
לפני 8 שנים עברתי ניתוח לקיבוע חוליות הצוואר
שם עשו טעות בהרדמה והתעוררתי לגיהנום
כל הגוף נפוח מבצקות, היידיים פי 2 נראים
סובל מדלקת ריאות חריפה עם חום נילווה
מחובר למכונת הנשמה אשר מרעישה כמו טרקטור
והראש מקובע בתומך כך שאין אפילו יכולת להזיז את הראש
אני פותח את העיניים בטיפול נמרץ בכאב אדיר
ואין יכולת לדבר, לזוז - שוכב על הגב ממול אורות הפלורסנט
אפילו בביקורי הרופאים לא הצלחתי להביט בפניהם של הרופאים
לא יכולתי להגיד כמה כואב - רציתי רק לעצום עיניים ולישון
אבל שם היה אבא שלי אשר תמך ודאג
והיום מאז אבא נפטר לפני שנה, אני סובל מכאב כרוני
ואין מי שידאג ואין מי שיבין ויתמוך
מיום ליום הגוף פחות מתפקד והמוח קודח קודח
לפעמים רוצה לוותר ועל הכל
איך שהוא שורד יום היום עם כאב בלתי פוסק
אבל עד מתי, עד מתי אפשר לחיות ככה.
אהבתי לצאת לטייל בקניונים, לטייל בעולם
לאכול במסעדות ולבחור דברים טובים
לקנות, להשוות מחירים וללכת למסיבות
אבל עם כאב אין כח אין כח לכלום.
לפני 8 שנים עברתי ניתוח לקיבוע חוליות הצוואר
שם עשו טעות בהרדמה והתעוררתי לגיהנום
כל הגוף נפוח מבצקות, היידיים פי 2 נראים
סובל מדלקת ריאות חריפה עם חום נילווה
מחובר למכונת הנשמה אשר מרעישה כמו טרקטור
והראש מקובע בתומך כך שאין אפילו יכולת להזיז את הראש
אני פותח את העיניים בטיפול נמרץ בכאב אדיר
ואין יכולת לדבר, לזוז - שוכב על הגב ממול אורות הפלורסנט
אפילו בביקורי הרופאים לא הצלחתי להביט בפניהם של הרופאים
לא יכולתי להגיד כמה כואב - רציתי רק לעצום עיניים ולישון
אבל שם היה אבא שלי אשר תמך ודאג
והיום מאז אבא נפטר לפני שנה, אני סובל מכאב כרוני
ואין מי שידאג ואין מי שיבין ויתמוך
מיום ליום הגוף פחות מתפקד והמוח קודח קודח
לפעמים רוצה לוותר ועל הכל
איך שהוא שורד יום היום עם כאב בלתי פוסק
אבל עד מתי, עד מתי אפשר לחיות ככה.
אהבתי לצאת לטייל בקניונים, לטייל בעולם
לאכול במסעדות ולבחור דברים טובים
לקנות, להשוות מחירים וללכת למסיבות
אבל עם כאב אין כח אין כח לכלום.