תקיעות בעבודה

[anat123]

תקיעות בעבודה

שלום רב, נראה לי שזה המקום המתאים להציג את בעייתי. אני עובדת כמזכירה מזה 3 שנים בחברה טובה, תומכת, מעריכה ומתגמלת- אם כי תובענית לעיתים, ואני נשארת למרות שזה "לא מה שהזמנתי", כי מבחינה אישית טוב לי שם. אני מוצאת את עצמי כבר כמה שנים ´מתבלבטת´ בשאלה "מה אהיה כשאהיה גדולה?", והשעון דופק ואני לא נהית צעירה יותר. לצערי לא מצאתי את החום שמדבר אלי. אני אדם רגיש ואכפתי, לא אסרטיבי במיוחד , אינטילגנטי (אם יורשה לי לומר על עצמי). בתיכון ובאוניברסיטה [מדעי הרוח והרחבר) הייתי מצטיינת - אז איפה הבאג שלי? אני יודעת שאני זו שתוקעת את עצמי במקום בעבודה שאינה הולמת את כישוריי, אבל אני לא יודעת איך למצוא את הדבר שיעשה אותי מאושרת. יתר על כן, למרבה הפרדוקס אני אדם שמאוד חשובה לו עבודתו - ומשקיעה מעל ומעבר לנדרש מתוך רגש חובה ואחריות - גם אם זה לא זה. אתמול בלילה עלתה בי הכרה שזה צריך להיות משהו עם ילדים, אבל מה?. איך מתחילים? תודה

 

[יאיר בן משה]

אחד העסקים המשתלמים - גן ילדים פרטי

נשים שיש להם את היכולת וייצר הנתינה יכולות להצליח להפליא בהפעלת גן ילדים פרטי. יש בארצנו שכבה גדלה והולכת של הורים שמבינים שהעתיד של הילד תלוי ומותנה במה שקיבל בשנים הראשונות של חייו. הורים רבים מוכנים לשלם 2000 שח לחודש ויותר עבור גן ילדים איכותי. כיועץ כלכלי טיפלתי בגני ילדים פרטיים וגיליתי שיש כאן פוטנציאל עצום להכנסה גבוהה ולסיפוק רב עבור הגננת המתאימה. גם למי שאינה גננת באופן מקצועי אין כל קושי להקים גן ילדים פרטי, ואם את מתגוררת באיזור יאפי, ויש לך אפשרות לשכור בית עם חצר או וילה, הרי את "מסודרת". יתכן ועבור גילאים בוגרים תצטרכי להחזיק איזה "בעלת תעודה" בצוות. ולשלם לה עבור כמה שעות ביום. אך אם את עצמך יודעת איך לעשות טוב לילדים ולהוריהם, את זו שתרומתה היא החשובה והקובעת. אם תרצי לדעת עוד, התקשרי אלי. [email protected]

 

[אמירדרור]

יאיר, קבל תיקון !

עם כל הכבוד על הרצון להיות מועיל או לתת רעיון שלדעתך יכול להיות בו רווח, זה נוגד את הדרך הבסיסית של הקשבה ללב. גן ילדים נשמע כמו משהו ברור, אבל זה לא כך יכולים להיות כיוונים רבים, גישות שונות ועם כל הכבוד ל - 2,000 שח זה לא רלוונטי כאשר בן אדם מחפש מה מתאים לו. לתת עצה לפני היכרות, לפני עזרה בזיהוי הכיוון - זוהי שגיאה מקצועית. היא לא בקשה רעיונות לעסקים, אפילו שאמרה "לעבוד עם ילדים" צריך להיזהר מהמקום שיודע, כל אחד יכול לדעת רק מה שנכון לו. אני מקווה שענת וכל מי שמגיע לשיחה הזאת מבין שמאחורי כוונה טובה יכול לפעמים להסתתר מניע או עמדה שאותם צריך לברר לפני שמתייחסים לתוכן. יום טוב, תודה על ההקשבה ועל המקום המאפשר, אמיר דרור

 

[אמירדרור]

כשאהיה גדולה - מקור המיתוס

שלום ענת, קראתי את דבריך כבר אתמול ונדרש לי השקט של עכשיו כדי לחזור אליך. "מה אהיה כשאהיה גדולה" משפט קטן שמייצג מערך אמונות שלם שצריך להבין אותו ואת ההשלכות שלו. טוב שזיהית אותו זה יכול להיות בהחלט נקודת התחלה טובה לעבודה עצמית נכונה. החברה רוצה אותנו יודעים יחסית מהר איזה תועלת נביא לעולם, איך נהיה פרודוקטיביים בלי לעשות הרבה גלים. ואז כבר מגיל צעיר אנחנו גדלים על ברכי האמונה שצריך למצוא מקצוע. הצריך הזה הוא קול סותר את ההקשבה הפנימית וכך מתחיל מאבק פנימי שמקשה על מציאת הלגיטימיות ליצירת השביל האישי. מאחורי ההיגיון הזה יש עוד קושי, עליך לדעת את המקצוע לחיים, אין לך הרבה חופש אחרי שהחלטת, זהו, אתה גדול ולך לעבוד. נקודה. זה לא ככה, אנחנו לא מכירים את עצמנו כאשר אנחנו נדרשים לבחור, בטח לא מספיק טוב כדי להבחין בין יכולות וקשיים אישיים ומה המשמעות שלהם לעולם העבודה. אני בדיוק עומד לסיים מאמר שמטפל בנקודה הזאת והפתרון הוא החלפת אסטרטגיה לתהליך זיגזג. במקום ללכת היישר למקום המיועד עדיף להתנסות, ללמוד על עצמי בדרכים מעשיות, להתחכך ולהעשיר את עצמי ומתוך התהליך לחולל את השינויים במה אני יודע ומעריך את עצמי ומשם את התיקונים בהגדרת הזהות המקצועית החדשה שלי. מציע לך להמשיך לחקור את האמונות הבסיסיות שעליהן גדלת, כמו מזה להצטיין, מזה להשקיע בעבודה. וחוץ מזה את מוזמנת להכיר את הכלים כמו "התבוננות רגשית", לקרוא את העלון ולהתחיל ללמוד מזה בשבילך "לעבוד עם ילדים". אל תרוצי, זה יכול לקחת זמן. שיהיה לך יום טוב, טוב ללב. בהצלחה, אמיר דרור

 

[אסנת14]

בצעי חיפוש פנימי../images/Emo14.gif

את אומרת מצד אחד "מבחינה אישית טוב לי שם" ואח"כ "לא יודעת למצוא את הדבר שיעשה אותי מאושרת" - כנראה שלא כל כך טוב לך כמו שאת חושבת- או רוצה לחשוב???? כשאנשים מגיעים למצב של "אני מחפש/ת את הדבר האמיתי" (וזה הולך ומתפשט כי מתברר שאצל אנשים רבים "הדבר אמיתי שקוע עמוק למטה (בבטן)) ז"א שהם לא נותנים לדברים לצוף וכשדברים צפים, מתחילים לברר אותם - את כנראה מתחילה תהליך זה. ל"שעון הדופק" אין תפקיד, לדעתי, בתהליך הזה, מרגע שהתחלת אותו הדברים יזרמו לך לבד ותגיעי לתובנות שלך. מאין באה לך ההכרה שזה צריך להיות משהו עם ילדים???? יש לך חיבור או גישה מיוחדת המתבטאת אצל ילדים בחוג המשפחתי, החברתי, יצא לך לתקשר עם ילדים בצורה מיוחדת פעם? שאלי והשיבי לעצמך.

 

[אמירדרור]

הקשבה לשעון

תודה לך אוסנת על ההתייחסות שעושה הקשבה לענת. כן בתוך הדברים שענת הביאה מצוי הרבה "חומר", יחד עם זאת צריך להיזהר - את אומרת שלדעתך, הסתייגות חשובה, אך עדיין עלולה להטעות, החוייה של שעון היא חוייה סובייקטיבית, וחשוב קודם כל להקשיב לה כמו שהיא, לפני שמציגים דעות או עמדות אישיות. לפעמים דווקא הקשבה לשעון יש בה משהו מעורר שבא ממקום פנימי עמוק וזה לא בהכרח משהו שלילי. זה נכון שזמן סובייקטיבי, הקשבה לו היא מיומנות נלמדת, חשובה שעוזרת בתהליך הצמיחה אבל לפעמים גם זמן אוביקטיבי הוא חשוב, ושעון ביולוגי הוא מושג אנושי - נשי חשוב. אז פעם נוספת תודה ואני מקווה שקיבלת את דברי בלב פתוח. אמיר דרור

 

[אסנת14]

דבר נוסף

לדעתי אמיר צודק מאוד, בתגובה קודמת קיבלת "הצעה" לפתוח גן ילדים, למסקנות מסוג אלה את תגיעי לבד, (אחרי שתתני לדברים לצוף) כרגע לדבריך את "מתבלבטת" - ארגני את המחשבות לפי שיטת אמיר "בהתבוננות הרגשית". זה נמצא באתר של אמיר דרור.

 

[תמר מחסמבה]

אשמח לאמר כמה מילים..

שלום לכולם אני "אורחת" כאן,ולו לרגע זה ולא מכירה את ה"שיטה", אך יחד עם זאת...איזה צליל צורם עבר בי כשקראתי את התגובות שלך אסנת... למה הפטרוניזציה? יש מעין דפוס כזה אצל אנשים שעשו כבר איזה דרך עם עצמם, כשנדמה להם שהם הבינו את ה"פרינציפ".. ואולי אני טועה,אך הגישה ה"מחנכת" לא תורמת לאף אחד. כולנו כאן בשביל ללמוד -על עצמינו בעיקר,לאף טחד לא ניתנה הבכורה. גם ילד קטן הוא מורה ענק בתנאים מסוימים. לדעתי,כל עצה ותיהיה זו הנבונה ביותר- אם היא לא באה ממקום של אהבה, חבל על הזמן רק יוצר ריחוק והתנגדות. מה זה "ארגני את המחשבות"? השורשים של ה"בלאגן בראש ובלב" עמוקים ונסתרים והבלבול ו/או תיסכול , מתבטא בין היתר דרך העבודה זה לא משהו נפרד. אני מאמינה שכל משבר - עבודה,יחסים וכו´ הם הדרך של הנשמה שלי לאמר לי שאני בכוון הלא נכון זאת הדרך של הנשמה שלי לבדוק למה אני מכוון,מה אני בוחר ועל מה אני מוכן לקחת אחריות... האם אני מוכנה לקחת אחריות על האושר שלי? האם אני בוחרת בעצמי? צריך מאוד לדייק את השאלות כדי שהתשובות יהיו ברורות. ברכות

 

[אסנת14]

ברוכה הבאה - "קטונתי" ../images/Emo24.gif

"השיטה" , להבנתי, פחות או יותר להגיב קודם כל באוביקטיביות על הדברים הנאמרים, ואח"כ מנקודת המבט שלך, מעט מן הניסיון של כל אחד בתחומים השונים, ובעיקר לומר את מה שאתה חושב, וכל מה שנאמר, לפחות מבחינתי הוא לעניות דעתי. (חיים שלמים לא מספיקים לנו ללמוד דברים חדשים על עצמנו) חלילה, שום פטרוניזציה, הכוונה היא רק חיובית, לנסות להראות כיוון, מאין להתחיל לנתח את מה שאתה חושב על עצמך, ובטח לא "לחנך" , לפעמים צריכים רק להביט אל השלט עם החץ ולהבין את הכיוון. "ארגני את המחשבות" - לדעתי לא הבנת אותי נכון, בהתבוננות הרגשית - לשיטת אמיר - יש לכתוב את הדברים (זה מופיע באתר אמיר דרור) "אל תיתן לצנזור הפנימי שמסרב או חושש לראות דברים כתובים לעמוד בדרכך" - זה כל כך נכון, כי כשרואים את הדברים כתובים, קשים אשר יהיו, אתה מעלה אותם לתודעה מתת המודע ואומר לעצמך - תראה זה קיים, ודורש ארגון/טיפול. את אומרת "אני מאמינה שכל משבר - עבודה, יחסים וכו´ הם הדרך של הנשמה שלי לאמר לי שאני בכוון הלא נכון..." - או אולי הנכון, עצם ההבנה שלך את המצב יוצרת תולדה של חיפוש מהו הכיוון הנכון. ושוב, קטונתי, אינני מתיימרת להיות יועצת, או "מחנכת", הדרך רחוקה לי, (לשם זה יש את אמיר) רק אומרת את דעתי מנקודת מבטי. יום נהדר לך. אסנת

 

[seeyou]

- אז איפה הבאג שלי? ../images/Emo108.gif

"אני אדם רגיש ואכפתי, לא אסרטיבי במיוחד , אינטליגנטי שמאוד חשובה לו עבודתו - ומשקיעה מעל ומעבר לנדרש מתוך רגש חובה ואחריות אני עובדת כמזכירה(אוניברסיטה -מדעי הרוח והחברה) מזה 3 שנים!!" כרטיס ביקור טוב-מעולה, בעיניים של מנהל- אשר מחפש "חמור עבודה"!!! סליחה- אני מנסה להיות אמיתי ולא פוליטיקאי-פילוסוף!!!!!!! כאשר מחפשים אדם לתפקיד ניהולי....כול התכונות שלך הם לא רלוונטי!! זה נותן רושם של אדם חלש!!! אז מה צריכים? צריך רק מרפקים!!! לדעת לנצל את הידע המועט שלו או של אחרים ! "למשוך בחוטים"! רוב המנהלים מוכרים סיסמאות..."טובת המפעל,חברה..."...כמו פוליטיקאים לפני הבחירות בפועל , רק האינטרס האישי שלו,לפעמים על חשבון מקום עבודתו!! ..."מבחינה אישית טוב לי שם.! והשעון דופק ואני לא נהית צעירה יותר." את חייבת להחליט: האם לתת לזמן לעשות את שלו או לשבור את הכלים ולנסות להקדים את העתיד. את צודקת- בתפקיד כמו שלך הגיל מאוד חשוב-הגיל וההופעה! ....מקום בעבודה שאינה הולמת את כישוריי..." ?????????? את לא לבד!! מיליוני אדם בעולם באותו מצב...האם זה ישפר את הרגשתך? אחד התכונות של האדם – חיפוש תמידי אחרי האושר!