תקיפה? אונס?'סתם' התעללות רגשית? או שאני סתם מגזימה כמו שלפעמים מרגיש לי?

הכרתי מישהו באוטובוס, החלפנו טלפונים. נפגשנו באוניברסיטה. לא חשוב איזו. הוא אמר לי שהוא מתרגל, ככה שהיו לו מפתחות. הוא לקח אותי לאיזה חדר, והתחיל לגעת, לא רציתי שיגיע לאיזור התחתונים (לא זוכרת אם רציתי מגע בכלל. זוכרת שלזה סירבתי) 'מה יש לך שם? סוד? היום אנחנו נגלה סודות.'
הוא סירב להשתמש בקונדום ודחף לי כל פעם פוסטינור (ואחכ חדר שוב בלי קונדום. אני חושבת שהשתמש בקוטלי זרע). כשאמרתי שכואב לי ענה ש'לא אומרים דבר כזה לגבר באמצע'. אחרי כמה פעמים סירבתי לקחת פוסטינור אז הוא אמר לי משהו כמו 'ואם תהיי בהריון? אם היית נורמאלית הייתי מתחתן איתך, אבל את משוגעת' מה שאכן גרם לי להתנהג כמו משוגעת. לדפוק את הראש בקיר ונראה לי שאף לבכות. אח''כ דרשתי שימחק את המספר שלי ושלא יתקשר אלי יותר בחיים. אחרי כמה זמן נפגשנו באקראי והאדיוט גרם לי לרדת איתו בתחנה שלו (סתומה. מה חשבתי לעצמי???) ומישש ומישש חזה ולמטה. מעל הבגדים. ולא הקשיב למחאות שלי שאני לא אוהבת אותו ושיפסיק (מה את חושבת? שכל אלה שאת הולכת אותם אוהבים אותך?). עד שנעצתי שיניים וציפורניים. אז שיחרר, תפס לי טרמפ עד לבית וביי. אבל תכלס? לא באמת שחרר. היה מתקשר מידי פעם להגיד לי שאני נערת ליווי. וזהו. זהו סיפר הספק פוסט טראומה הפרטי שלי
 
הפסיכיאטר שלי לא שולל פוסט טראומה, ושאל אם את המאניה דיפרסיה איבחנו אחרי המקרה הזה או לפניו.
 
למעלה