תקלה בתהליכי החלמה..מוכר למישהו?
בשנה האחרונה חלו שינויים עצומים בחיים שלי, הרבה בזכות ליווי פסיכולוגי מעולה. השינויים שחלו הם בכל התחומים. שיניתי את כל מערכות היחסים שלי עם הסביבה שלי, עבודות חדשות שלא יכולתי לעסוק בהן קודם לכן, דלתות שנפתחו בכל תחום, תהליך רציף של התחברות והתבהרות. סיפרתי לכל חברי ולאחי מה עבר עלי, הוצאתי הכל ולהפתעתי כל מי שסיפרתי לו קיבל את הדברים בהרבה חום ואהבה ומאז אני ממש עטופה (יש לי הרבה חברים מאד קרובים), העובדה שסיפרתי רק קרבה והעמיקה את כל הקשרים שלי. אני אמנית אז גם בתחום הזה פרחתי השנה. ויחד עם זה אני עוברת עכשיו תהליך מוזר, מפתיע ומאכזב. אני הייתי בטוחה שברגע שאעבד את העבר שלי תהליך ההתחברות למשהו שלם יהיה קל ומהיר וזה לא כך. היות וכילדה בת 10 אבא שלי הפך יום אחד מאבא נפלא לגבר זר ואמא שלי מעולם לא תפקדה כאמא והתעללה בי עוד הרבה לפניו, כשזה קרה איתו, התפצלתי להרבה חלקים וכל חלק חי בנפרד לגמרי משאר החלקים. בשנים האחרונות אני הולכת ומתחברת ככל שההבנה והראיה שלי את העבר מתחדדת. אלא שעכשיו אני נתקלת בבעיה מחרידה. ההתחברות והיכולת שלי לראות את העבר בחדות עצומה, לראות את התמונה השלמה של אז ושל היום מעוררים את האימה של אז שהביאה אותי להתפרק ולהתפצל בדיוק משום שלא יכולתי להכיל כילדה את התמונה השלמה. כלומר שגם עכשיו כשנוצרת אצלי שוב תמונה שלמה מתעוררת האימה של אז והכל מתפרק לי. אני מוצאת את עצמי בתהליך סזיפי של פירוק והרכבה וזה מאד מתיש. אני חווה בשבועיים האחרונים טלטלות עצומות במצבי הרוח. מרגישה צורך עצום להשאר מחוברת אבל האימה מזדחלת והכל שוב מתפרק. זה מרגיש כאילו יש מלחמת הורדת ידיים בין הילדה שהייתי לבין האישה שאני היום וכרגע הכוחות שווים כך שרגע זו מנצחת ורגע זו ואין לי מנוחה ואני נעה במהירות עצומה קדימה ואחורנית בזמן. רגע כאן, רגע שם, רגע טוב לי ורגע רע. זה קרה פתאום בתוך תהליך ההחלמה שזרם כל כך טוב ואני מבוהלת כי אני מרגישה שאין לי שליטה על מה שקורה לי. כאילו בשלב האחרון של ההחלמה משהו השתבש, התחלתי לראות טוב מדי, יותר מדי ואי אפשר להכיל את זה והכל מתפרק ומצד שני אני לא מסוגלת להשאר מנותקת כי גם זה מעורר אימה בגלל תחושת הכאוס והמוזרות שמצבים מנותקים יוצרים. בקיצור אני מרגישה בחרדה איומה כי אני לא יודעת איך לזוז מכאן קדימה. זה מצב של לא לבלוע ולא להקיא. מישהו מכיר? .
בשנה האחרונה חלו שינויים עצומים בחיים שלי, הרבה בזכות ליווי פסיכולוגי מעולה. השינויים שחלו הם בכל התחומים. שיניתי את כל מערכות היחסים שלי עם הסביבה שלי, עבודות חדשות שלא יכולתי לעסוק בהן קודם לכן, דלתות שנפתחו בכל תחום, תהליך רציף של התחברות והתבהרות. סיפרתי לכל חברי ולאחי מה עבר עלי, הוצאתי הכל ולהפתעתי כל מי שסיפרתי לו קיבל את הדברים בהרבה חום ואהבה ומאז אני ממש עטופה (יש לי הרבה חברים מאד קרובים), העובדה שסיפרתי רק קרבה והעמיקה את כל הקשרים שלי. אני אמנית אז גם בתחום הזה פרחתי השנה. ויחד עם זה אני עוברת עכשיו תהליך מוזר, מפתיע ומאכזב. אני הייתי בטוחה שברגע שאעבד את העבר שלי תהליך ההתחברות למשהו שלם יהיה קל ומהיר וזה לא כך. היות וכילדה בת 10 אבא שלי הפך יום אחד מאבא נפלא לגבר זר ואמא שלי מעולם לא תפקדה כאמא והתעללה בי עוד הרבה לפניו, כשזה קרה איתו, התפצלתי להרבה חלקים וכל חלק חי בנפרד לגמרי משאר החלקים. בשנים האחרונות אני הולכת ומתחברת ככל שההבנה והראיה שלי את העבר מתחדדת. אלא שעכשיו אני נתקלת בבעיה מחרידה. ההתחברות והיכולת שלי לראות את העבר בחדות עצומה, לראות את התמונה השלמה של אז ושל היום מעוררים את האימה של אז שהביאה אותי להתפרק ולהתפצל בדיוק משום שלא יכולתי להכיל כילדה את התמונה השלמה. כלומר שגם עכשיו כשנוצרת אצלי שוב תמונה שלמה מתעוררת האימה של אז והכל מתפרק לי. אני מוצאת את עצמי בתהליך סזיפי של פירוק והרכבה וזה מאד מתיש. אני חווה בשבועיים האחרונים טלטלות עצומות במצבי הרוח. מרגישה צורך עצום להשאר מחוברת אבל האימה מזדחלת והכל שוב מתפרק. זה מרגיש כאילו יש מלחמת הורדת ידיים בין הילדה שהייתי לבין האישה שאני היום וכרגע הכוחות שווים כך שרגע זו מנצחת ורגע זו ואין לי מנוחה ואני נעה במהירות עצומה קדימה ואחורנית בזמן. רגע כאן, רגע שם, רגע טוב לי ורגע רע. זה קרה פתאום בתוך תהליך ההחלמה שזרם כל כך טוב ואני מבוהלת כי אני מרגישה שאין לי שליטה על מה שקורה לי. כאילו בשלב האחרון של ההחלמה משהו השתבש, התחלתי לראות טוב מדי, יותר מדי ואי אפשר להכיל את זה והכל מתפרק ומצד שני אני לא מסוגלת להשאר מנותקת כי גם זה מעורר אימה בגלל תחושת הכאוס והמוזרות שמצבים מנותקים יוצרים. בקיצור אני מרגישה בחרדה איומה כי אני לא יודעת איך לזוז מכאן קדימה. זה מצב של לא לבלוע ולא להקיא. מישהו מכיר? .
