תקנון שקובע שימוש\יעוד כאופציה-מה עושים?

[זמי]

תקנון שקובע שימוש\יעוד כאופציה-מה עושים?

אני בודק תכנית שבה העורך מציע יעוד מגורים מחד ומאידך בסעיף 4 בתקנון הוא מצין כי הוא יוכל לבחור גם יעוד כמגורים מיוחד (לדיור מוגן) כלומר-או זה או זה . הוא אינו מסכים ליעוד מעורב , נראה לי שאיני יכול למצוא פתרון לפי מבא"ת אלא עליו להחליט מה הוא רוצה, מגורים או מגורים מיוחד, אני צודק?

 

[אור קמינסקי]

שימושים ליעוד

זמי שלום בעיקרון המבא"ת קובע יותר "איך" ופחות "מה". אנחנו מאוד משתדלים לא לקבוע הוראות תכנוניות שעלולות להתערב בתהליך התכנוני של מוסדות התכנון. הסמכות להחלטה מסוג זב נתונה בידי מוסד התכנון בלבד. ברמת העיקרון הכללי: היעוד "מגורים" הוא ראש משפחה הכולל את כל סוגי המגורים ללא כניסה מפורטת לאופי הבינוי, לרמת הצפיפות, גובה המבנים ואחוזי הבניה. לעומת זאת היעוד "דיור מיוחד" בהחלט מציג אופי אחר של מגורים-זהו שטח המשמש בעיקר למגורי אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים כגון סטודנטים, קשישים וכיו"ב והשפעתו, כמו גם ההתייחסות אליו מבחינה קהילתית שונה בתכלית. בשל האופי השונה כל כך של שני סוגי יעודי הקרקע, נקבע גם יעוד מעורב המשלב את שני יעודי הקרקע. אילו לא היה בכך צורך היה המבא"ת מסתפק ביעוד הכולל "מגורים", הרי מטרתנו היא להפחית ככל האפשר את כמות יעודי הקרקע... אם כך, נראה שדרישתך הגיונית מאוד, למרות שכאמור, אם היית חושב אחרת הייתי מקבלת גם את דעתך ההפוכה.

 

[ירוןטוראל]

דעה נוספת

צודקת אור לחלוטין שההחלטה היא בידי מוסד התכנון ולשכתו. כך שזמי יכול, בסופו של דבר, להחליט מה שירצה ומה שתאשר הועדה. אלא שאני מרשה לעצמי להמליץ למוסד התכנון לקבל החלטה שונה, מזו שזמי מציע: להתיר. קבענו, בנוהל מבא"ת, שני כללים הסותרים את המלצת זמי. הראשון הוא כי יעוד מעורב הוא לא רק "גם וגם", אלא גם "או-או". כלומר - הגדרת השטח כמגורים עם דיור מיוחד איננה אומרת שייבנה שם משהו מעורב, אלא שהיזם יהיה רשאי להחליט, בשלב הבקשה להיתר בניה, מה הוא רוצה לבנות - או מגורים, או דיור מיוחד. וכיון שקבענו כך, זה אומר שבהחלט הבאנו אפשרות שהיזם לא יצטרך להכריע כבר בשלב התב"ע. הכלל השני הסותר את המלצת זמי הוא "וחיית בה". זה כלל גדול בתורה, וגם בתורת המבא"ת, ומשמעותו פשוטה - בכל מקרה של התלבטות, התשובה המקלה יותר היא כמעט תמיד זו המועדפת. חוקי התכנון והבנייה בישראל מספקים מספיק כבלים, ואיסורים, וחרמות, ונידויים, ואיומים, וצווי מעצר, וקביעות נטולות פשר והחלטות שאינן תמיד ממין העניין. אין צורך להוסיף עליהם. כך שבמצב שבו אין מניעה תכנונית להתיר גם וגם - מדוע שלא להתיר זאת? רק כי זה לא במבא"ת? (זה כן במבא"ת. ראו הערתי הקודמת). בהצלחה

 

[זמי]

אם כך אז..

מחר אגיש תכנית שמאפשרת או מבנה ציבורי או מגורים. העניין עקרוני, יש כאן שווי קרקע על ידי שמאי, יש כאן מגבלות חנייה שונות, איך שכן או כל אחד אחר יכול להתנגד אם הוא לא יודע מה יהיה בסוף? להיתר בנייה יש הליך "התנגדות" אחר מאשר תכנית מפורטת. צריכה להיות כאן איזו אחריות של מגיש התכנית להחליט מה הוא רוצה. ובכלל- לא מכיר תכניות כאלו , בסגנון או זה או זה. למה להציע עכשיו חייה חדשה? נכון אמרה אור שהשיקול בידי כבודק תכניות וכך נגזר. כך יהיה.