החמרה בעונש
אכן, מדובר על אדם נורמטיבי, שאינו מזיק ומעולם לא הזיק לחברה ולסובבים אותו ומעולם לא היה מעורב בפלילים וסביר להניח שגם לעולם יהי מעורב בכאלה. ועל כל אלו גם שופטי העליון אינן מערערים. ובכל זאת, פסק הדין המנומק להפליא מסביר מדוע נאלצו לפסוק בחומרה כפי שפסקו ואני נאלצת להסכים עם ההחלטה.
מתוך ההחלטה: המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, הוא נדון לחמש שנות מאסר, עשרה חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב, בהסכמתו, לפצות את אטלן בסכום של 150 אלף ש"ח, ואת יהונתן ויגאל בסכום של 5,000 ש"ח, כל אחד. קשתה עלינו ההכרעה בערעור זה. המערער רחוק מדמות העבריין המצוי הבא בשעריהם של בתי המשפט. נהפוך הוא, מדובר באיש משפחה, שבהתנהגותו לא נמצא עד כה דופי, וגם לקהילה בה הוא חי תרם רבות. לפתע, וכרעם ביום בהיר, מצא המערער את עצמו נוטל חלק בהתרחשות ששינתה את חייו מן היסוד, ומאז הוא מכה על חטאו ומתייסר גם מתוך הכרה בנזק הנורא שגרם למתלוננים. העולה מכך הוא אפוא, כי בעניינו של מערער אין צורך לתת משקל בענישה להרתעת היחיד. ברם, זהו רק פן אחד של הדברים. הפן האחר מקורו בכך שגם אם היה המערער קורבן לאלימות אותה לא צפה, היתה תגובתו, בסופו של יום, קשה ביותר, וחרגה באופן קיצוני מהסביר. ובמלים אחרות, גם מתוך הכרה בנסיבות הקשות אליהן נקלע המערער והאלימות שנקטו כלפיו המתלוננים, עדיין היה מצווה לשקול בזהירות את דרכי תגובתו, כדי שמעשיו לא יחרגו מהגדרתם כאמצעי ההגנה, ולא יגלשו לתקיפה קשה של יריביו. אכן, המערער היה רשאי גם רשאי להגן על עצמו, אולם בפניו היו פתוחות דרכי פעולה שונות, פוגעניות פחות. כך לדוגמא, אפשר שאיום בנשק בלבד היה מרתיע את התוקפים, ואם בכך לא היה די כדי להשיג מטרה זו, אפשר היה לירות באוויר. ואם גם צעד זה לא היה משיג את מטרת ההרתעה, יכול היה המערער לכוון את נשקו לכיוון פלג גופם התחתון של המתלוננים, או להסתפק בפגיעה באחד מהם בלבד. אולם, הוא לא נהג כך, ובעקבות שיקול דעת מוטעה ונמהר, הוא כיוון את נשקו לעבר ראשיהם של המתלוננים ולחץ ושב ולחץ, שלוש פעמים על ההדק. זהו מקור חטאו של המערער, ולא נפריז אם נאמר כי אך בדרך נס לא הסתיים אותו עימות בתוצאה קשה פי כמה, באשר היה גלום פוטנציאל גם לאובדן חיי אדם. תגובה מסוג זה שהגיב המערער, חייבה את בית המשפט לנהוג בו ביד קשה, כדי שהעונש יהווה מסר מרתיע גם לרבים, במיוחד בימינו אלה כאשר השימוש בנשק חם "ליישוב" מחלוקות הפך לשכיח.
