יש תקלה בקישור
על זה בדיוק היתה הפגנת החרשים היום. התקשורת ובעיקר הטלויזיה איננה אוהבת חרשים. הכתבה המלאה: התשמע קולי. 12:50 11.3.2002 רביב נאוה ביום שישי האחרון הופתעו צופי "רק בישראל" לגלות בפינת המסך תרגום לשפת הסימנים. ההסבר של ארז טל לא איחר להגיע: השבוע ייערך יום ההתרמה למען החירשים. טל רצה להזכיר לנו לתרום בעין יפה ובאותה הזדמנות גם לעשות ג´סטה קטנה למען צופיו כבדי השמיעה. תרומה לקהילה מה שנקרא. הבעיה היא, אהמ... שמן הסתם לא היו הרבה חירשים בין צופי התוכנית. רובם יודעים מראש שבתוכנית אין דרך קבע תרגום לשפת סימנים ולכן אין להם שום סיכוי להבין מה קורה שם. אין שום סיבה שדווקא ביום השישי הזה הם יתיישבו לפתע מול שמעון ולימור. בעצם, יש סיכוי גדול שמרבית החירשים בארץ אינם יודעים כלל מי הם שמעון ולימור. למחרת, בשבת בבוקר, שודרה בערוץ 1 התוכנית "גלובוס" ובערוץ 2 "המטבחון" של דן שילון. שתי התוכניות צולמו ביום שישי בבוקר, ובכל זאת בערוץ 1 מצאו זמן להוסיף כתוביות לתוכנית שלהם. בערוץ 2 לא הספיקו. שילון הזכיר, עם זאת, שביום שני תשודר התוכנית שלו בשידור חוזר, והפעם עם כתוביות. השידור החוזר של התוכנית מתרחש בשעה 11 בבוקר. מי שיציץ בערוץ 2 בשעות הבוקר יגלה שם כמה וכמה תוכניות המלוות בכתוביות ללקויי שמיעה (התוכנית של יוסי סיאס, למשל). חירשים, כידוע, לעולם אינם עובדים, ולכן הם צופים בטלוויזיה בעיקר בבוקר. בכלל, מי שרוצה לדעת עד כמה החירשים משולבים בהוויה התרבותית הישראלית יכול לבדוק אלו תוכניות זוכות לתוספת כתוביות. "לגעת באושר" ו"לחיי האהבה" נגישות גם ללקויי שמיעה. גם "הבילויים" של יונה אליאן. תוכניות אירוח וקומדיות - בדרך כלל לא. ביום שישי בערב, התוכנית היחידה שחרשים יכולים להבין היא סרט הקולנוע. בשביל החדשות צריכים החירשים לחכות עד למהדורת "מהיום למחר". בערוץ 2 אין אפילו את זה. במבזקים מיוחדים (אחרי פיגועים, למשל) הערוצים נוהגים להוסיף כתוביות עם עיקר המידע. לא שזה בא מתוך איזושהי התחשבות בחירשים, זה סתם חיקוי של מה שעושים בסי.אן.אן. ערוצי הטלוויזיה מחויבים במינימום של שידורים המלווים בכתוביות או בתרגום לשפת סימנים, אך לפעמים נדמה כי עדיף היה, אולי, שערוץ 2 יתעלם מהחירשים לחלוטין מאשר ייתן להם את ה"נדבות" האלה. יש שתי דרכים שבהן התקשורת הישראלית מתייחסת לבעלי מום ולנזקקים בכלל: האחת היא מתן מתנות, המוצגות כתרומות, מהסוג שאברי גלעד התמחה בו בזמנו, מטעם חברות מסחריות גדולות. הצגת המתנה כתרומה היא כמובן סילוף מוחלט. החברה התורמת מקבלת עבורה זמן פרסום חינם ושמה מוזכר מספר רב של פעמים במהלך התוכנית. הזכרת שם החברה באופן דומה בפרסומת היתה עולה לחברה, מן הסתם, הרבה יותר. הדרך השנייה היא פנייה אל הצופה כדי שיפתח את ליבו ואת כיסו. אל תבואו בדרישות אל המדינה שתדאג למסכנים - תדאגו להם בעצמכם, מהאוברדרפט שלכם. בשני המקרים אין ממש כוונה של התקשורת לעשות משהו כדי לפתור את הבעיה. זהו יותר מס שפתיים, עבור כל אותם נודניקים שדורשים מהתקשורת לגלות מעורבות חברתית. גופי השידור המסחריים לא צריכים את החירשים (וגם לא את העיוורים, הנכים, הקשישים וכל השאר) שיסתובבו להם בין הרגליים. אין שום פוטנציאל רייטינג בנושא שלהם. אפשר, כמובן, להפיק אייטם לכלבוטק על קיפוחם של החירשים במוסדות ציבוריים, אבל סביר להניח שלא יהיה בו שום שימוש במצלמה נסתרת. לעשות תחקיר על מגרשי חנייה פיראטיים זה הרבה יותר מעניין ובלשי. ציבור החירשים הוא לא ממש קהל היעד של פרסומות לטלפון סלולרי. בכלל, פרסומות לא ממש עובדות עליו וגם כוח הקנייה שלו מוגבל. עם נתונים כאלה – מדוע שיתחשבו בו בכלל? ואכן, בערוץ 2 לא מתחשבים בחירשים. משתמשים בהם. כדי להשתיק ביקורת, כדי ליצור דימוי אצילי ונדיב לאנשים שהם בעיקר רודפי בצע, כדי לתת עוד קצת אפשרויות לחברות לפרסם את עצמן. המסר שנשלח לחריגים הוא: אנחנו, האנשים הבריאים, נזכיר אתכם לפעמים, נגייס קצת תרומות ונגלה כלפיכם הרבה סימפטיה - בתנאי שתישארו בחריגותכם. ערוץ 2, ובזה הוא משקף נאמנה את החברה הישראלית, לא רוצה לראות את החירשים, הנכים והמוגבלים משתלבים באמת בחברה. טוב לו להשאיר אותם תלותיים, נחותים, זקוקים לעזרתו של האיש הבריא והנדיב. לכן אפשר להמשיך ולפתח את פולחן קידוש הנעורים כמעט בכל תוכנית, ובין התוכניות לשלב תשדירים של חצי דקה שיקראו לנו, הצופים, לתרום לרווחתם של הקשישים. לכן אפשר לסקר את קשיי הנכים רק כאשר הם שובתים במשך 70 יום ומסכנים את חייהם. לכן אפשר להוסיף לתוכנית, באופן חד-פעמי, תרגום לשפת סימנים ובשאר ימות השנה להתעלם מהחירשים כאילו הם אוויר. ארז טל לא יוסיף להציב מתרגמת בתוכנית שלו. הוא מיצה כבר את כל הבדיחות האפשריות מהנושא (כן, נו, הוא ולימור נכנסו לעיגול והתווכחו עם המתרגמת בשפת סימנים. איזה קטעים היו...) וגם השלים, לשיטתו, את שליחותו החברתית: הוא הזכיר לנו את יום ההתרמה שחל השבוע. התרומה לציבור החירשים היתה הרבה יותר גדולה לו חברת "קשת" היתה טורחת להפיק קלטות של "רק בישראל" בליווי כתוביות ומפיצה אותן חינם בין הצופים החירשים המעוניינים בכך. אבל "קשת" לא ממש מתעניינת איך היא תוכל לתרום לחירשים. הרבה יותר מעניין אותה איך החירשים יכולים לתרום לה. ---------------------------------------------------------------------- הכותב הוא מורה לתקשורת.