תקראו לזה סקר, או סתם שאלה....

[haguy]

תקראו לזה סקר, או סתם שאלה....../images/Emo39.gif

אז ככה.. לפני הכל הקדמה לפני משהו כמו חצי שעה אני יושב לי בסלון בנחת רואה טלויזיה

היה בדיוק את הסרט ה"נפלא" "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" אלוהים כמה שהסרט הזה מאוס... לפתע אמא שלי אומרת לי שהיא תכף רוצה לראות תוכנית ואני אומר סבבה מה את רוצה לראות אז היא אומרת לי ערוץ 3, אני מעביר ומה אני רואה? הכי גאים שיש, אני בשוק. משחק אותה אדיש "נו אמא באמת מה את רואה?" ואז היא מתחילה להסביר לי שזו תוכנית ממש מעניינת שמספרת על החיים של הקהילה ההומולסבית, ומתחילה לספר לי את העלילה, "לזה יש ילד מזו וזה חבר של זה" ואני כזה "נו אמא עזבי אותי זה ממש לא מעניין אותי" ובתוך תוכי אני אומר לעצמי תודה אלוהים!!!

כאילו אמא שלי בסבבה עם הדברים האלה, תמיד ידעתי שכן, אבל איפה שהוא עמוק בפנים אך כמה שזה עשה לי טוב. הייתי נשאר לראות איתה אבל אתם יודעים לפעמים יש תופעות לוואי... טוב ואחרי ההקדמה הארוכה שלי, לשאלה: לאלה שכבר יצאו מהארון, כאילו בתור ילד אהה סליחה נער בן 17 ממש מטרידה אותי התגובה של ההורים שלי ושל המשפחה בכלל. אז מה היו התגובות של המשפחה, קיבלו דחו? ולא רק המשפחה הקרובה (אמא אבא אח אחות) מה אמרו סבא סבתא... וכאלה. טוב אתם לא חייבים לספר אני לא כופה על אף אחד, אבל אני אשמח לשמוע! שלכם חגי

 

[אהוד_]

אוקי הסיפור שלי....

אני שיום לפני הייתה מריבה בבית והרגשתי שזהו זה שאני חייב לספר לאמא שלי מה קורה....כבר הייתי חצי שנה "מוצהר" בחוץ, אבל בבית רק אחותי ואחי ידעו. ואז באותו יום הייתי רגוע, לא חשבתי על זה ממש, כאילו אני בא לספר לאמא שלי אם יש לה מסטיק... שחזרתי מביה"ס התחלתי להיות לא רגוע והלכנו לבית של החברה הכי טובה שלה שתמכה בי (היא אנגליה) ואז שאמא שלי נכנסה משהו כמו חצי שעה אח"כ התחלתי לרעוד, ישבנו בשולחן ושיצאה הפצצה היא הסתכלה על הפרצוף שלי, היא הייתה קפואה לכמה שניות והתחילה לבכות והיה לה קצת זעם.... היה לה מאוד קשה כי יש לי אח שגם הוא הומו, והוא יצא מהארון ב 1993 הוא מאוד אמיץ. בכל אופן, עכשיו שלוש שנים אחרי, אמא מקבלת אותי היא אומרת כי (אין לה ברירה), אבא לא יודע (הוא כן יודע על אחי), ואמא לא רוצה שאבא ידע.

 

[yoavon1]

אז ככה... הסיפור שלי... ../images/Emo13.gif

אצלי זה היה מסובך קצת (אצל מי לא בעצם...

), כי נורא נורא פחדתי לספר להורים שלי, בגלל שחשבתי שהם יתאכזבו מזה, שלא מספיק שיש להם בן נכה, אז הוא גם הומו (מה לעשות... אני פרנואיד בטירוף...)... אבל... לפני כמעט שנתיים כבר הרגשתי שאני לא מסוגל יותר, ושאני חייב לספר להם... בהתחלה לא ממש חשבתי על איך אני אעשה את זה, רק ידעתי שאני חייב...

התחלתי לחשוב על דרכים לספר להם, והחלטתי, שאין לי אומץ לבוא ולהגיד להם "אני הומו", אז מה שאני אעשה, זה לכתוב להם מכתב. אבל לא התכוונתי לכתוב מכתב "פחדני" שהם יגלו כשאני לא אהיה בבית, אלא מכתב שאני נותן להם ביד, ומחכה לידם עד שהם יגמרו לקרוא אותו... אכן... זה מה שעשיתי... המכתב היה איתי שלושה ימים, עד שהיה לי אומץ לתת להם אותו. זה היה ביום שבת, אחרי ארוחת צהריים משפחתית, ואחרי עוד מריבה עם אבא... ("כלום לא עצוב, הכל כרגיל..."

) כ"כ כעסתי, שבאתי לאמא שלי ואמרתי לה, שאם ככה אבא מגיב על שטויות, מה יקרה עם דברים גדולים יותר... אז היא שאלה אותי אם יש דברים גדולים יותר... איך שאני התחלתי להתפתל... זה לא היה צפוי לי... הלכתי לפאוצ´ שלי, והוצאתי ממנו את המכתב. ישבתי לידה, ונתתי לה לקרוא אותו... הלב שלי דפק כמו משוגע... (למה כמו

הוא באמת משוגע...

) המכתב היה מורכב מהתנצלויות בסגנון - "אני מצטער שאחרי כ"כ הרבה שנים של טיפולים, אני מנחית עליכם מכה כזו" ועוד כהנה וכהנה משפטי חכמה... שיא המכתב, היו כמובן שתי המילים, אני הומו... שנכתבו בשורה נפרדת וברורה, למען הסר ספק... כנראה שהספק לא הוסר מספיק טוב, כי אמא, כשסיימה לקרוא את המכתב, שאלה "אז מה אתה רוצה בעצם להגיד לי?" (הלווווווווווווווו...

) הצבעתי לה על השורה "אני הומו"... היא אמרה לי שהיא חשבה ככה כבר הרבה זמן, ושזה לא משנה לה מה אני ומי אני, היא תמיד תאהב אותי יותר ממה שאני אוהב את עצמי (זה קשה...

). אח"כ נתתי לאחי הגדול לקרוא את המכתב, והוא בשיא האדישות, קיפל אותו כשהוא סיים לקרוא ואמר לי "כן, אני יודע... אני צריך לעשות עם זה משהו?" לאבא לא סיפרתי... אמא ספרה לו בזמן שאחי קרא את המכתב (זה הכל היה בפרק זמן של 10 דקות...), והוא בא אלי, חיבק אותי (הנה מחזה שלא רואים כל יום...) ואמר לי, שכל מה שהם רוצים, זה שאני אהיה מאושר... עם אחי הקטן ידעתי שלא תהיה לי בעיה... הוא נשאר שבת באותו שבת, ונסענו לבקר אותו (נו באמת... משפחה פולניה או לא?

). באיזשהו זמן, לקחתי אותו הצידה וסיפרתי לו (במילים... לא במכתב...). הוא חיבק אותי (כמו שרק הוא יודע לחבק) ואמר לי שהוא ידע כבר מזמן, ושזה ממש לא משנה לו... זהו... כך יצאתי מהארון... גם הדודים והדודות שלי יודעים, ולאף אחד אין בעיה עם זה... סבתות לא יודעות, כי חבל... הגיעו לכזה גיל, למה להרוג אותן עכשיו

וואי... זה ארוך...

יואבון

 

[לירוי25]

המקרה שלי

התגובה של אמא שלי היתה די קשה כי סך הכל אני בן יחיד (ולא, אין לי אחים או אחיות..). ספרתי לה כשהייתי בגילך ורק היום בגיל 25 כשיש לי חבר נפלא היא מתחילה לקבל את זה. סיפרתי לה בזמן האוכל מה שגרם לה להחנק קלות... מודה שכל השנים האחרונות היו לא קלות בכלל - הרגשתי שאני מאכזב את ההורים שלי, את המשפחה, את עצמי וזה נטל לא קל בכלל. לשמחתי כל התקופה הזאת כבר מאחורי..

 

[spainbar]

סיפורים כאלה תמיד מרגשים אותי../images/Emo12.gif

 

[MARMELAD]

אצלי זה היה ממש טלנובלה

בעצם אף פעם לא הייתי בארון. תמיד ראו עליי. גם בבי"ס יסודי. את המילה הומו שמעתי המון פעמים בהקשר שלי, אם זה בבי"ס, אם זה בחוגים - בכל מקום. ודי התרגלתי לזה האמת. המשפחה שלי, מסתבר - עצמה עיניים. בזמן שאני כבר הייתי שוכב עם בנים - לאמא שלי בכלל לא היה מושג. כשהיה לי את החבר הראשון הרציני - מתישהוא בתחילת הצבא - הוא כל הזמן היה בא לישון אצלי. היא לא הבינה. כשראינו את דנה אינטרנשיונל בטלויזיה - היא אמרה שזה מגעיל אותה. ותמיד הייתי בטוח שהיא אומרת לי את זה - כי היא ידעה. ככה שאף פעם לא יצא לי ממש להגיד לה את זה מילולית. עד שיום אחד היא קראה מכתב שהיה מונח לי בחדר - ושאלה אותי מה הסיפור. אמרתי לה שהייתי בטוח שהיא יודעת - היא אמרה לי שלא. היא הסבירה לי כמה שהומואים הם מגעילים וסוטים וחולים בכל מיני מחלות שלא נדע. הראתה לי דוגמאות של כל מיני ספרים שנרצחו ע"י זיונים שהביאו הביתה. קנתה לי קונדומים. התרגלה. כן, התרגלה. קשה לי להגיד שהיא שמחה שאני הומו. עוד יותר קשה לי להגיד שהיה לה נחמד לראות את הבן שלה מנושק עם גבר בעיתון (בזמנו עבדתי במועדון באילת אז יצא לי "לככב"

). ובמיוחד שהבן שלה מפיק מסיבות גייז באילת. מה היא צריכה את זה? אבל הזמן עושה את שלו. פתאום היא הבינה שאני לא מזדיין עם כל גבר שאני רואה. פתאום היא הבינה שאני מקיים יחסי מין מוגנים. פתאום היא הבינה שלא כל הומו מתאפר ועובד בגן החשמל. אז להגיד שהיא אוהבת את זה? לא. אבל היא אוהבת אותי. והיא הבינה שאני הבן שלה - הומו או לא. וזה מה שחשוב. היום כשהיא מתקשרת אליי ואני אומר לה שאני בוויגסטוק, היא צוחקת. "עוד פעם הקוקסינלים שלך?" אז מה אני אומר לה.....? "כן.....

בשנה הבאה את באה....."