תקראו
מיכאל הוא אדם מהסוג שכולם אוהבים לשנוא. תמיד הוא במצב-רוח טוב ותמיד יש לו משהו חיובי להגיד. כששואלים אותו מה שלומו, הוא אומר:"הכי טוב שיכול להיות". הוא היה מעודד מבטן ומלידה. אם למישהו מהעובדים היה יום רע, מיכאל היה שם להגיד לו איך להסתכל על הצד החיובי של המצב. זה ממש עיצבן אותי, אז יום אחד שאלתי אותו:"אני לא מבין, אי אפשר להיות חיובי כל הזמן. איך אתה עושה את זה?" מיכאל ענה:"בכל בוקר אני מתעורר ואומר לעצמי: מיכה, יש לך שתי אפשרויות היום. אתה יכול לבחור להיות במצב רוח טוב, או להיות במצב רוח רע. אני בוחר להיות במצב רוח טוב. בכל פעם שמשהו רע קורה, אני יכול לבחור להיות קורבן, או ללמוד מזה. אני בוחר ללמוד מזה. בכל פעם שמישהו בא אלי ומתלונן אני יכול לבחור לקבל את התלונה או להראות לו את הצד החיובי שבחיים." "כן בטח, אבל זה לאט כ"כ קל",מחיתי. "זה קל" אמר מיכאל, "החיים הם פשוט בחירה. כשאתה מסלק את הדברים המיותרים, בכל מצב יש אפשרות בחירה. אתה בוחר איך אתה מגיב למצב. אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב הרוח שלך. אתה בוחר אם להיות במצב רוח טוב או במצב רוח רע. בסה"כ, אתה בוחר איך לחיות את חיים". חשבתי על מה שמיכאל אמר. זמן מה לאחר מכן עזבתי את חברת התקשורת בה עבדנו כדי לפחות עסק משלי. הקשר בינינו ניתק אבל חשבתי עליו לעיתים קרובות, כשהייתי מחליט איך לחיות את חיי במקום להגיב להם. עברו מספר שנים. שמעתי שמיכאל היה מעורב בתאונה קשה כשנפל ממגדל תקשורת גבוה. לאחר 18 שעות ניתוח ושבועות של טיפול נמרץ שוחרר מיכאל מבית החולים כשמוטות מתכת מושתלים בגבו. פגשתי את מיכאל כשישה חודשים לאחר התאונה. כששאלתי אותו לשלומו אמר:"הכי טוב שיכול להיות. רוצה לראות את הצלקות שלי?" סירבתי באדיבות לצפות בפצעים, אבל שאלתי אותו מה עבר בראשו בזמן התאונה. "הדבר הראשון שחשבתי עליו היתה הבת שעמדה להיוולד לי בקרוב" ענה, "ואז כששכבתי על האדמה זכרתי שיש לי שתי אפשרויות: יכולתי לבחור לחיות, או למות. בחרתי בחיים". "לא פחדת?" שאלתי, איבדת את ההכרה?" מיכאל המשיך: "החובשים היו נהדרים. הם אמרו לי שוב ושוב שאהיה בסדר. אבל כשהכניסו אותי אל חדר המיון וראיתי את ההבעות על פני הרופאים והאחיות, נבהלתי ממש. בעיניהם קראתי שאני משול למת. ידעתי שאני חייב לעשות משהו." "מה עשית?" שאלתי. "טוב היתה שם אחות גברתנית אחת שצעקה לי על מיני שאלות" אמר מיכאל. "היא שאלה אם אני אלרגי למשהו.-כן עניתי. הרופאים והאחיות פסקו מעבודתם וציפו לתשובתי. נשמתי עמוק וצעקתי: -לכוח המשיכה. בעודם צוחקים אמרתי להם: אני בוחר לחיות. נתחו אותי כיאלו אני חי, לא כיאלו אני מת". מיכאל חי, הודות למיומנותם של רופאיו אבל גם בגלל הגישה המדהימה שלו. למדתי ממנו שבכל יום אפשר לבחור לחיות את החיים במלואם. אחרי הכל הגישה היא העיקר. עכשיו יש לכם שתי אפשרויות:1.לשכוח מכל הסיפור הזה. 2.להעביר את הסיפור הלאה לאנשים שאתם אוהבים. אני מקווה שתבחרו באפשרות השנייה .אני בחרתי.
מיכאל הוא אדם מהסוג שכולם אוהבים לשנוא. תמיד הוא במצב-רוח טוב ותמיד יש לו משהו חיובי להגיד. כששואלים אותו מה שלומו, הוא אומר:"הכי טוב שיכול להיות". הוא היה מעודד מבטן ומלידה. אם למישהו מהעובדים היה יום רע, מיכאל היה שם להגיד לו איך להסתכל על הצד החיובי של המצב. זה ממש עיצבן אותי, אז יום אחד שאלתי אותו:"אני לא מבין, אי אפשר להיות חיובי כל הזמן. איך אתה עושה את זה?" מיכאל ענה:"בכל בוקר אני מתעורר ואומר לעצמי: מיכה, יש לך שתי אפשרויות היום. אתה יכול לבחור להיות במצב רוח טוב, או להיות במצב רוח רע. אני בוחר להיות במצב רוח טוב. בכל פעם שמשהו רע קורה, אני יכול לבחור להיות קורבן, או ללמוד מזה. אני בוחר ללמוד מזה. בכל פעם שמישהו בא אלי ומתלונן אני יכול לבחור לקבל את התלונה או להראות לו את הצד החיובי שבחיים." "כן בטח, אבל זה לאט כ"כ קל",מחיתי. "זה קל" אמר מיכאל, "החיים הם פשוט בחירה. כשאתה מסלק את הדברים המיותרים, בכל מצב יש אפשרות בחירה. אתה בוחר איך אתה מגיב למצב. אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב הרוח שלך. אתה בוחר אם להיות במצב רוח טוב או במצב רוח רע. בסה"כ, אתה בוחר איך לחיות את חיים". חשבתי על מה שמיכאל אמר. זמן מה לאחר מכן עזבתי את חברת התקשורת בה עבדנו כדי לפחות עסק משלי. הקשר בינינו ניתק אבל חשבתי עליו לעיתים קרובות, כשהייתי מחליט איך לחיות את חיי במקום להגיב להם. עברו מספר שנים. שמעתי שמיכאל היה מעורב בתאונה קשה כשנפל ממגדל תקשורת גבוה. לאחר 18 שעות ניתוח ושבועות של טיפול נמרץ שוחרר מיכאל מבית החולים כשמוטות מתכת מושתלים בגבו. פגשתי את מיכאל כשישה חודשים לאחר התאונה. כששאלתי אותו לשלומו אמר:"הכי טוב שיכול להיות. רוצה לראות את הצלקות שלי?" סירבתי באדיבות לצפות בפצעים, אבל שאלתי אותו מה עבר בראשו בזמן התאונה. "הדבר הראשון שחשבתי עליו היתה הבת שעמדה להיוולד לי בקרוב" ענה, "ואז כששכבתי על האדמה זכרתי שיש לי שתי אפשרויות: יכולתי לבחור לחיות, או למות. בחרתי בחיים". "לא פחדת?" שאלתי, איבדת את ההכרה?" מיכאל המשיך: "החובשים היו נהדרים. הם אמרו לי שוב ושוב שאהיה בסדר. אבל כשהכניסו אותי אל חדר המיון וראיתי את ההבעות על פני הרופאים והאחיות, נבהלתי ממש. בעיניהם קראתי שאני משול למת. ידעתי שאני חייב לעשות משהו." "מה עשית?" שאלתי. "טוב היתה שם אחות גברתנית אחת שצעקה לי על מיני שאלות" אמר מיכאל. "היא שאלה אם אני אלרגי למשהו.-כן עניתי. הרופאים והאחיות פסקו מעבודתם וציפו לתשובתי. נשמתי עמוק וצעקתי: -לכוח המשיכה. בעודם צוחקים אמרתי להם: אני בוחר לחיות. נתחו אותי כיאלו אני חי, לא כיאלו אני מת". מיכאל חי, הודות למיומנותם של רופאיו אבל גם בגלל הגישה המדהימה שלו. למדתי ממנו שבכל יום אפשר לבחור לחיות את החיים במלואם. אחרי הכל הגישה היא העיקר. עכשיו יש לכם שתי אפשרויות:1.לשכוח מכל הסיפור הזה. 2.להעביר את הסיפור הלאה לאנשים שאתם אוהבים. אני מקווה שתבחרו באפשרות השנייה .אני בחרתי.
