תקראו
זה האמנם ארוך אבל שווה את הקריאה ובכלל אני מאוד ממליצה לקרוא את הספר הזה ורוניקה מחליטה למות- "ורוניקה חזרה למיטתה וחיכתה שהשומרת תשקע שוב בספר שלה. מה זה משוגע? לא היה לה מושג, כי השתמשו במילה הזאת באופן אנרכי לחלוטין: למשל, נהגו לומר שספורטאים מסויימים הם משוגעים מפני שהם רוצים לשבור שיאים. או שאמנים הם משוגעים כי החיים שלהם בלתי- מוגנים, בלתי- צפויים ושונים מחייהם של כל ה"נורמליים". מצד שני, ורוניקה כבר ראתה בחייה בני-אדם הולכים כמעט עירומים בחורף ברחובות לובליאנה מטיפים לסוף העולם, דוחפים עגלות סופר מרקט מלאות שקיות וסמרטוטים. היא לא הייתה עייפה. לפי דברי הרופא היא ישנה כמעט שבוע, הרבה זמן למי שרגיל לחיים שאין בהם ריגושים גדולים אלא סדר- יום נוקשה ושעות מנוחה קבועות. מה זה משוגע? אולי מוטב שתשאל אחד מהם. ורוניקה התכופפה, הוציאה את המחט מזרועה והתקדמה עד לזדקה, בעודה מנסה להתעלם מקיבתה המתהפכת; היא לא ידעה אם סיבת הבחילה היא ליבה שנחלש או המאמץ שהיא עושה. "אני לא יודעת מה זה משוגע", לחשה ורוניקה. "אבל אני לא משוגעת. אני מתאבדת שנכשלה." "משוגע הוא מי שחי בעולם שלו. כמו הסכיזופרנים, הפסיכופתים ומי שיש להם מאניה. כלומר, אנשים שהם שונים מהאחרים." "כמוך?" "בכל אופן", המשיכה זדקה, מאמינה פנים שלא שמעה את השאלה, "בטח שמעת על איינשטיין, שאמר שאין זמן ולא חלל אלא איחוד של השניים. או קולומבוס, שהתעקש, שמצידו השני של הים אין תהום אלא יבשה. או אדמונה הילרי, שהיה בטוח שהאדם יכול להגיע לפיסגת האוורסט. או להקת החיפושיות, שעשו מוסיקה שונה והתלבשו כמו אנשים שחיים לגמרי מחוץ לתקופה שלהם. כל אלה- ואלפי אחרים- חיו גם הם בעולם משלהם." ´המשוגעת הזאת אומרת דברים של טעם´ חשבה ורניקה וניזכרה בסיפורים שאמא שלה נהגה לספר על קדושים שנשבעו שהם מדברים עם ישו או עם הבתולה מריה. האם הם חיו בעולם משלהם? "פעם ראיתי אישה בשמלת מחשוף אדומה ועיניים בוהות הולכת ברחובות לובליאנה בקור של חמש מעלות מתחת לאפס. חשבתי שהיא שיכורה והלכתי לעזור לה, אבל היא סירבה לקבל את המעיל שלי." "אולי בעולם שלה היה אז קיץ; ואולי הגוף שלה היה חם בגלל התשוקה למישהו שחיכה לה. אפילו אם האדם הזה היה קיים רק בהזיה שלה, הייתה לה זכות לחיות ולמות כפי שהיא רוצה, נכון?" ורוניקה לא ידעה מה לומר, אבל דבריה של המשוגעת נראו לה הגיוניים. מי יודע, אולי היא האישה שהלכה עירומה למחצה ברחובות לובליאנה? "אני אספר לך סיפור", אמרה זדקה. "מכשף רב-עוצמה רצה להרוס ממלכה, ולשם כך שפך שיקוי-פלא אל הבאר שכל התושבים נהגו לשתות ממנה. כל מי ששתה מן השיקוי היה נהפך למזוגע. "בבוקר המחרת שתתה כל האוכלוסייה מן המים וכולם השתגעו- חוץ מהמלך, כי לו ולמשפחתו היתה באר מיוחדת והמכשף לא הצליח להגיע אליה. המלך המודאג ניסה להשתלט על האוכלוסייה ופירסם סידרה של צווים שנועדו לפקח על ביטחון הציבור ובריאותו: אבל גם השוטרים והפקחים שתו מן המים הנגועים. הם חשבו שהחלטות המלך מגוכחות והחליטו לא לקיים אותן בשום אופן. "כששמעו תושבי הממלכה על צווי המלך, הם היו בטוחים שהוא השתגע והתחיל לכתוב דברים חברי היגיון לגמרי. הם הלכו לארמון בצעקות ודרשו ממנו לוותר על כיסאו, אבל המלכה עצרה בעדו ואמרה: ´בוא נלך עכשיו לבאר ונשתה ממנו גם אנחנו. כך נהיה משוגעים בדיוק כמוהם.´ "וכך היה: המלך והמלכה שתו את מי השיגעון ומיד התחילו לומר דברים חברי היגיון. ומיד חזרו בהם נתיניו של המלך מכוונתם להדיח אותו: עכשיו, כשהמלך מפגין חוכמה רבה כל כך, מדוע לא להשאיר אותו על כיסאו? "המדינה המשיכה בחיי השלווה שלה, אף שהתנהגותם של תושביה היתה שונה מאוד מההתנהגות של השכנים שלהם. והמלך הצליח למלוך עד סוף ימיו"
זה האמנם ארוך אבל שווה את הקריאה ובכלל אני מאוד ממליצה לקרוא את הספר הזה ורוניקה מחליטה למות- "ורוניקה חזרה למיטתה וחיכתה שהשומרת תשקע שוב בספר שלה. מה זה משוגע? לא היה לה מושג, כי השתמשו במילה הזאת באופן אנרכי לחלוטין: למשל, נהגו לומר שספורטאים מסויימים הם משוגעים מפני שהם רוצים לשבור שיאים. או שאמנים הם משוגעים כי החיים שלהם בלתי- מוגנים, בלתי- צפויים ושונים מחייהם של כל ה"נורמליים". מצד שני, ורוניקה כבר ראתה בחייה בני-אדם הולכים כמעט עירומים בחורף ברחובות לובליאנה מטיפים לסוף העולם, דוחפים עגלות סופר מרקט מלאות שקיות וסמרטוטים. היא לא הייתה עייפה. לפי דברי הרופא היא ישנה כמעט שבוע, הרבה זמן למי שרגיל לחיים שאין בהם ריגושים גדולים אלא סדר- יום נוקשה ושעות מנוחה קבועות. מה זה משוגע? אולי מוטב שתשאל אחד מהם. ורוניקה התכופפה, הוציאה את המחט מזרועה והתקדמה עד לזדקה, בעודה מנסה להתעלם מקיבתה המתהפכת; היא לא ידעה אם סיבת הבחילה היא ליבה שנחלש או המאמץ שהיא עושה. "אני לא יודעת מה זה משוגע", לחשה ורוניקה. "אבל אני לא משוגעת. אני מתאבדת שנכשלה." "משוגע הוא מי שחי בעולם שלו. כמו הסכיזופרנים, הפסיכופתים ומי שיש להם מאניה. כלומר, אנשים שהם שונים מהאחרים." "כמוך?" "בכל אופן", המשיכה זדקה, מאמינה פנים שלא שמעה את השאלה, "בטח שמעת על איינשטיין, שאמר שאין זמן ולא חלל אלא איחוד של השניים. או קולומבוס, שהתעקש, שמצידו השני של הים אין תהום אלא יבשה. או אדמונה הילרי, שהיה בטוח שהאדם יכול להגיע לפיסגת האוורסט. או להקת החיפושיות, שעשו מוסיקה שונה והתלבשו כמו אנשים שחיים לגמרי מחוץ לתקופה שלהם. כל אלה- ואלפי אחרים- חיו גם הם בעולם משלהם." ´המשוגעת הזאת אומרת דברים של טעם´ חשבה ורניקה וניזכרה בסיפורים שאמא שלה נהגה לספר על קדושים שנשבעו שהם מדברים עם ישו או עם הבתולה מריה. האם הם חיו בעולם משלהם? "פעם ראיתי אישה בשמלת מחשוף אדומה ועיניים בוהות הולכת ברחובות לובליאנה בקור של חמש מעלות מתחת לאפס. חשבתי שהיא שיכורה והלכתי לעזור לה, אבל היא סירבה לקבל את המעיל שלי." "אולי בעולם שלה היה אז קיץ; ואולי הגוף שלה היה חם בגלל התשוקה למישהו שחיכה לה. אפילו אם האדם הזה היה קיים רק בהזיה שלה, הייתה לה זכות לחיות ולמות כפי שהיא רוצה, נכון?" ורוניקה לא ידעה מה לומר, אבל דבריה של המשוגעת נראו לה הגיוניים. מי יודע, אולי היא האישה שהלכה עירומה למחצה ברחובות לובליאנה? "אני אספר לך סיפור", אמרה זדקה. "מכשף רב-עוצמה רצה להרוס ממלכה, ולשם כך שפך שיקוי-פלא אל הבאר שכל התושבים נהגו לשתות ממנה. כל מי ששתה מן השיקוי היה נהפך למזוגע. "בבוקר המחרת שתתה כל האוכלוסייה מן המים וכולם השתגעו- חוץ מהמלך, כי לו ולמשפחתו היתה באר מיוחדת והמכשף לא הצליח להגיע אליה. המלך המודאג ניסה להשתלט על האוכלוסייה ופירסם סידרה של צווים שנועדו לפקח על ביטחון הציבור ובריאותו: אבל גם השוטרים והפקחים שתו מן המים הנגועים. הם חשבו שהחלטות המלך מגוכחות והחליטו לא לקיים אותן בשום אופן. "כששמעו תושבי הממלכה על צווי המלך, הם היו בטוחים שהוא השתגע והתחיל לכתוב דברים חברי היגיון לגמרי. הם הלכו לארמון בצעקות ודרשו ממנו לוותר על כיסאו, אבל המלכה עצרה בעדו ואמרה: ´בוא נלך עכשיו לבאר ונשתה ממנו גם אנחנו. כך נהיה משוגעים בדיוק כמוהם.´ "וכך היה: המלך והמלכה שתו את מי השיגעון ומיד התחילו לומר דברים חברי היגיון. ומיד חזרו בהם נתיניו של המלך מכוונתם להדיח אותו: עכשיו, כשהמלך מפגין חוכמה רבה כל כך, מדוע לא להשאיר אותו על כיסאו? "המדינה המשיכה בחיי השלווה שלה, אף שהתנהגותם של תושביה היתה שונה מאוד מההתנהגות של השכנים שלהם. והמלך הצליח למלוך עד סוף ימיו"