תקרית ביער מאה האקרים
המתנקש שכב בין ערבי הנחל, הרוח קרירה על פניו. כחמישים מטר ממקום מרבצו ניהלה ילדה יפה פיקניק. שערותיה זהובות ושמלתה משובצת. בן זוגה היה ג'נטלמן אנגלי, לבוש בהידור שהעביר כל העת את לשונו על שפתיו הדקות. המתנקש זכר את התדריך המפורט של הלקוח שלו: קודם הארנב, ורק אם תחטיא אותו, תירה בילדה. ובעדיפות שלישית הפדופיל. לידל ודודג'סון, נזכר הרוצח בשמותיהם אך עבורו הם היו רק שתי מטרות קלות. הלקוח הטריד אותו- טייקון תוכנה מיזנטרופ מעיירה סמוך לסיאטל. אנרכיסט מתנגד גלובליזציה ניסה להרוג אותו שנתיים קודם לכן, והצליח לפגוע בחולייה גבוהה בגבו. איש התוכנה הפך נכה, ונשבע לנקום במין האנושי כולו. למתנקש לא היה ברור איך הגיע לאחו הויקטוריאני הזה, אולי זה קשור למימד הדמיון המשותף לכל ילדי העולם, מימד ממנו מתנתקים המבוגרים. ייתכן שהלקוח הצליח לכמת את המימד הזה, אולי זה קשור ברשת של גני ילדים שהפעיל וסבסד ברחבי צפון-מערב ארה"ב. ההורים היו מוטרדים למדיי לו ידעו שילדיהם מחוברים לאלקטרודות שעות כה ארוכות. הארנב כמעט הפתיע את המתנקש- בניגוד לתדרוך הוא לא טרח לעצור ולהוציא מכיסו שעון אלא עשה דרכו במהירות אל עבר החור באדמה. המתנקש השחיל אותו בירייה בודדת. ונשם לרווחה, שהרי לא רצה לירות בילדה הצורחת, מוכת האימה. המתנקש כיתף את רובה הצלפים האוסטרי, וחמק מהאיזור, שריקה עליזה על שפתיו. הג'וב השני אמור להיות מסובך קצת יותר- יהיו שם חיות טרף, לפחות נמר אחד ודוב. ועוד פעם ילד, הפעם כבן שמונה, כריסטופר רובין שמו. הוא נע בין העצים במהירות מפתיעה לאדם בגודלו. ככלות הכל היו שם שבילים רחבים למעבר עגלות והיה לו חוש כיוון מפותח. אלא שלפתע היה נדמה לו שיש שם עצים רבים מדיי, וצמודים מדיי. כשהסתובב לאחור נעלם לפתע השביל, וקרחת יער שלא תהיה שם מחר נפתחה. קרחת יער של קרניים ופרסות ועיניים בורקות. דממה מוחלטת שררה, שורות בעלי החיים נפתחו כדי להניח למתנקש לעבור, ואז נסגרו עליו והדממה הופרה. מימד הדמיון נשם לרווחה. וגם הדירקטורים של וולט-דיסני. כשנעלמה אליס מהמדפים, הבינו מייד מה קרה. הם שלחו את וולט קשישא בכבודו ובעצמו לארגן את המארב. הם גם קנו בשמחה את אופציות השורט שלהם שרכש איש התוכנה מרדמונד. הפרוטופוליו שלו התקצר כתוצאה מהתעלול בשני מיליארד דולר, קשה להרוויח כסף מנקמה. דודג'סון חזר לכתוב ספרי לוגיקה. אליס התחתנה ואיבדה שני בנים בחפירות החזית המערבית. ורק חילכן לא היה נמזר.
המתנקש שכב בין ערבי הנחל, הרוח קרירה על פניו. כחמישים מטר ממקום מרבצו ניהלה ילדה יפה פיקניק. שערותיה זהובות ושמלתה משובצת. בן זוגה היה ג'נטלמן אנגלי, לבוש בהידור שהעביר כל העת את לשונו על שפתיו הדקות. המתנקש זכר את התדריך המפורט של הלקוח שלו: קודם הארנב, ורק אם תחטיא אותו, תירה בילדה. ובעדיפות שלישית הפדופיל. לידל ודודג'סון, נזכר הרוצח בשמותיהם אך עבורו הם היו רק שתי מטרות קלות. הלקוח הטריד אותו- טייקון תוכנה מיזנטרופ מעיירה סמוך לסיאטל. אנרכיסט מתנגד גלובליזציה ניסה להרוג אותו שנתיים קודם לכן, והצליח לפגוע בחולייה גבוהה בגבו. איש התוכנה הפך נכה, ונשבע לנקום במין האנושי כולו. למתנקש לא היה ברור איך הגיע לאחו הויקטוריאני הזה, אולי זה קשור למימד הדמיון המשותף לכל ילדי העולם, מימד ממנו מתנתקים המבוגרים. ייתכן שהלקוח הצליח לכמת את המימד הזה, אולי זה קשור ברשת של גני ילדים שהפעיל וסבסד ברחבי צפון-מערב ארה"ב. ההורים היו מוטרדים למדיי לו ידעו שילדיהם מחוברים לאלקטרודות שעות כה ארוכות. הארנב כמעט הפתיע את המתנקש- בניגוד לתדרוך הוא לא טרח לעצור ולהוציא מכיסו שעון אלא עשה דרכו במהירות אל עבר החור באדמה. המתנקש השחיל אותו בירייה בודדת. ונשם לרווחה, שהרי לא רצה לירות בילדה הצורחת, מוכת האימה. המתנקש כיתף את רובה הצלפים האוסטרי, וחמק מהאיזור, שריקה עליזה על שפתיו. הג'וב השני אמור להיות מסובך קצת יותר- יהיו שם חיות טרף, לפחות נמר אחד ודוב. ועוד פעם ילד, הפעם כבן שמונה, כריסטופר רובין שמו. הוא נע בין העצים במהירות מפתיעה לאדם בגודלו. ככלות הכל היו שם שבילים רחבים למעבר עגלות והיה לו חוש כיוון מפותח. אלא שלפתע היה נדמה לו שיש שם עצים רבים מדיי, וצמודים מדיי. כשהסתובב לאחור נעלם לפתע השביל, וקרחת יער שלא תהיה שם מחר נפתחה. קרחת יער של קרניים ופרסות ועיניים בורקות. דממה מוחלטת שררה, שורות בעלי החיים נפתחו כדי להניח למתנקש לעבור, ואז נסגרו עליו והדממה הופרה. מימד הדמיון נשם לרווחה. וגם הדירקטורים של וולט-דיסני. כשנעלמה אליס מהמדפים, הבינו מייד מה קרה. הם שלחו את וולט קשישא בכבודו ובעצמו לארגן את המארב. הם גם קנו בשמחה את אופציות השורט שלהם שרכש איש התוכנה מרדמונד. הפרוטופוליו שלו התקצר כתוצאה מהתעלול בשני מיליארד דולר, קשה להרוויח כסף מנקמה. דודג'סון חזר לכתוב ספרי לוגיקה. אליס התחתנה ואיבדה שני בנים בחפירות החזית המערבית. ורק חילכן לא היה נמזר.