hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
מציע שאבא ייקח חלק מהדולרים או היורואים, ילך לצ'יינג' השכונתי וישיג קצת כסף, גם בשבילי, וגם בשביל הבית שבמקרה נמצא כרגע במחסור של מזומן (ישראלי), אבל במקום זה ההורים פשוט עושים לי העברה בנקאית בטלפון על סך 3,000 שקל, ככה שעכשיו אני צריך ללכת לשם פיזית ולבצע משיכה, אבל אני לא יכול באותו היום כי אני בדיוק עובד על עבודת הגשה חשובה בפסיכולוגיה של המשא ומתן, אחד הקורסים האחרונים שאני עושה לפני סיום התואר בסוף הסמסטר הבא. העבודה המדוברת היא לא רק חובה, אלא גם חובה לקבל בה ציון של לפחות 60, אחרת זה כישלון בקורס. בנוגע למחסור של הכסף המזומן בבית בשביל התנהלותו השוטפת היום-יומית, אבא יבצע משיכה מכספומט באופן נפרד ביום-יומיים הקרובים.
ביום למחרת, ולמרות שזה יום שני ובתור סטודנט באוניברסיטה אני ממעט לצאת במהלך השבוע, יש לי קצת זמן, וזה רק למשוך כסף מהבנק, אז אמא נותנת לי כסף בשביל המוניות הלוך-חזור (אני ממעט לנהוג בעצמי, יותר רגיל ואוהב שמסיעים אותי), ובעודי עייף וחסר סבלנות, אני מתלבש, מזמין מונית ויוצא אל הרחוב קצת לפני 08:30 בבוקר, שעת פתיחת הבנק. עד שאני והנהג נגיע לשם, הם כבר יהיו פתוחים.
אמא נתנה לי יותר מידי. 200 שקל. זה יותר מידי גם בשביל המונית הלוך וגם בשביל המונית חזור שתיהן ביחד, שלא לדבר על זה שאני הולך להשיג את ה-3,000 שקל החודשיים שלי בין ההלוך לחזור, ככה שמה-200 שקל עצמם שאמא נתנה לי, אני צריך לשלם רק על ההלוך, ומה-200 שקל האלו עצמם עומד להישאר עודף מיותר של למעלה מ-100 שקל, ולכן אמא למעשה נתנה לי משמעותית יותר ממה שאני באמת צריך, אבל אני חושב על זה ומבין שבלי הפשלה של ההורים, לא הייתי צריך ללכת לבנק בכלל, ככה שגם המונית הלוך וגם המונית חזור זה באשמתם, ואף-אחת משתי המוניות האלו לא צריכה לבוא על חשבוני. באשר לעודף מה-200 שבכל זאת יישאר, אפשר להחשיב אותו כפיצוי על כל הטרחה הזאת שההורים שלי גרמו לי עם הפשלה שלהם, בטח ובטח כשממילא יש לי די והותר על הראש. תוסיפו על זה גם את זה שבכל זאת הצעתי לאמא להחזיר לה את העודף מהמונית הלוך והיא אמרה לי "לא, תשמור", אז אני מניח שזהו זה
המונית מגיעה. הנהג הוא איש מבוגר בגיל השלישי. אני לא יודע להגיד בדיוק בן כמה הוא לפי המראה שלו, אני גרוע בדברים האלו, אבל הוא בטוח מבוגר יותר מההורים שלי לדוגמה. הוא לוקח אותי לבנק, ובאופן נדיר, ושלא כמו כשאני יוצא לדוגמה לסינמה, או למסעדה, או לפגישה בבית של מישהי, מה שיש לי לעשות יימשך כל-כך מעט זמן, שיהיה טיפשי לתת לו ללכת ולהזמין עוד מונית ברגע שאסיים, חמש דקות לאחר מכן, אז אני מציע לו הצעה. הצעה שגם אם זה נדיר, זה לא שזה לא קרה לי בעבר שהצעתי אותה לנהגי מוניות אחרים אם במקרה עמדתי לסיים את ענייני מאוד מהר, ובכל זאת, אני קצת נבוך כשאני מציע לו את הצעתי. קצת פדיחה.
אני מציע לו שלא ילך. שיחכה לי. ייקח לי רק חמש דקות. אולי פחות. אני אפילו מגדיל לעשות וממש מנחה אותו להשאיר את המונה דולק. שאפילו בזמן שהוא סתם עומד שם מבלי לעשות כלום, שירוויח כסף על חשבוני. נהג המונית מסכים להצעתי. אני משלם לו את מה שאני חייב לו עד לאותו הרגע, כדי שלא יחשוב שאני בורח לו בלי לשלם או משהו, ואני יוצא מהמונית ונכנס לבנק.
יש קצת תור. זה לא לוקח חמש דקות. זה לוקח קרוב יותר לרבע שעה, ועם כל דקה מעבר לחמש דקות שאמרתי לו שייקח לי, אני מרגיש יותר לא נעים. זה ממילא היה מספיק לא נעים, וממילא הייתי מספיק נבוך כאשר הצעתי לאיש הזה, שיותר מבוגר מאבא שלי, לחכות לי מעט בזמן שאני עושה את סידוריי, ועכשיו אני גם מתעכב? עוד פדיחה.
כשלבסוף מגיע תורי, והפקיד מוסר לידיי את שלושת אלפים השקלים, אני אפילו לא סופר אותם. זה בסדר, זה בסדר. תמיד סופרים, אבל זה בסדר, הכול שם. תמיד אני סופר ותמיד הכול שם. זה בסדר. זה בנק. זה לא גנבים. אני ממהר להכניס את הכסף לארנק, שמתעקם ומתקשה להיסגר, כמו תמיד כשאני רק מקבל את הדמי כיס, ואז אני ממהר אל הדלת ואל המונית ומתיישב ליד הנהג.
האמת שיש משהו מסוים שאני צריך מהסופר-פארם, ולמרות שיש סופר-פארם במתחם ג'י בראשון לציון שבו אני מבקר לפחות פעמיים אם לא שלוש פעמים בחודש, יש סופר-פארם גם ליד הבנק, אבל אני לא מעז לחשוב על זה בכלל. זה בסדר. ממילא עוד נשאר קצת. אקנה עוד בקבוק בפעם הבאה שאלך לסינמה.
אני מתנצל בפני הנהג שהתעכבתי והוא אומר לי שהכול בסדר, ובאמת נראה כאילו שהכול בסדר מבחינתו, ואז הוא מחזיר אותי הביתה.
כשאנחנו מגיעים הביתה אני מוציא את הארנק בשביל לשלם לו. הוא רואה שהארנק שלי מפוצץ בשטרות, ורק לרגע קצר מאוד, אבל אני מספיק לקלוט את זה, הוא עושה מן פרצוף קצת לא נעים כזה, שקצת קשה לי לפרש את משמעותו במדויק, אבל מה שברור לי, ומה שאני כן יודע, זה שזאת בטוח לא הייתה הבעה טובה. עוד פדיחה. שלישית במספר.
סעמק. כמה פדיחות יכולות כבר להיות לי מול נהג מונית אחד?
אני משלם לו ודרכינו נפרדות. אני עולה הביתה.
ו...זהו.
עברו חמש ימים, ואני יודע שבאיזשהו מקום זה בטח נשמע טיפשי, כי בעיקרון, וכשבאמת-באמת חושבים על זה, לא קרה כמעט כלום בעצם, אבל מצד שני, אני לא יודע. התקרית השאירה אותי עם טעם חמוץ בפה.
לא כל הכסף שהוא ראה בארנק שלי בדרך חזרה באותה המידה כמו בקשתי ממנו לחכות לי, ואז האיחור שלי.
כשעשירים ועניים פוגשים אלו באלו, זה בדרך כלל לא דבר טוב, וכולם מרגישים לא נעים. בפוגשם אנשים עניים, לאנשים עשירים לא נעים שלעניים אין, ובפוגשם אנשים עשירים, האנשים העניים מקנאים, ובסוף, כולם נמצאים באיזושהי תחושה של חוסר נוחות.
לכן זה דבר טוב שבדרך כלל ובפועל, אנשים עשירים ועניים בדרך כלל לא פוגשים אלו באלו (אלא אם כן זה לדוגמה קורה באינטרנט), ודרכיהם על-פי רוב לא מצטלבות, אבל איפה שבכל זאת זה קורה, ואפילו קורה הרבה, זה במוניות.
אז נכון, הנוסעים במוניות ברובם הם לא בהכרח ולא בדיוק-בדיוק חייבים להיות עשירים, באותה המידה שבה ברובם אלו אנשים מהמעמד הבינוני-גבוה, ונהגי מוניות וברובם אלו לא בדיוק אנשים עניים, באותה המידה שבה ברובם הם מהמעמד הבינוני-נמוך, אבל הפערים האלו גדולים מספיק.
מן הצד האחד אנשים שמוכנים לשלם 100 ו-200 ו-300 שקל, רק לכיוון אחד לא כולל החזור, רק בשביל שיביאו אותם מנקודה א' לנקודה ב', עוד מלפני כל מה שהם הולכים לעשות בנקודה ב' וכמה שכל זה הולך לעלות להם; ומן הצד השני אנשים שממה שאני שמעתי ויודע, וממה שמספרים עליהם, הם עובדים בין 10 ל-12 שעות ביום רק בשביל להצליח להביא רק 10,000 שקל בחודש. לא סכום שאפשר לשגשג איתו, אלא סכום שרק מספיק בשביל להחזיק את הראש מעל המים, ומעל קו העוני.
אז שוב, וכפי מה שאמרנו, עברו חמש ימים, ואני יודע שבאיזשהו מקום זה בטח נשמע טיפשי, כי בעיקרון, וכשבאמת-באמת חושבים על זה, לא קרה כמעט כלום בעצם, אבל מצד שני, אני לא יודע. התקרית השאירה אותי עם טעם חמוץ בפה, לא בגלל כל הכסף שהוא ראה בארנק שלי בדרך חזרה באותה המידה כמו בקשתי ממנו לחכות לי, בטח בהתחשב באיחור שלי ובטח ובטח בהתחשב בכך שהבן-אדם הזה היה מבוגר מספיק בשביל שהוא היה יכול להיות אבא שלי, ואם היינו מוסיפים לו עוד איזה 10 שנים, אז גם סבא שלי הוא היה יכול להיות.
נהג מונית זה סוג של נהג פרטי שאתה שוכר את שירותיו למשך כמות זמן מוגבלת. זה לא נהג פרטי כמו הנהגים הפרטיים באמת, אלו של המולטי מיליונרים, שאתה שוכר אותם במשרה מלאה והם מסיעים אותך ממקום למקום במכוניות המרצדס השחורות הפרטיות שלך ואז כן, לגמרי, אתה אומר להם "אתה מחכה לי פה עד שאני חוזר" ושיחכו לך גם שעות אם צריך כי זאת ליטרלי העבודה שלהם ואתה משלם להם שכר חודשי מלא מפנק כולל הפנסיות והזכויות והקרנות וכל הסיפורים והפינוקים.
זה לא אותו הדבר. לכן יצאתי מכל הסיפור עם הרגשה לא נעימה ועם תחושת חמיצות, ואתם מבינים, אני פשוט מטיל ספק בלגיטימיות של מה שעשיתי.
לא בקטע שחצני או משהו חס וחלילה, אבל זכיתי לחינוך יוצא מן הכלל, תמיד הייתי מאוד חכם ותמיד הייתה לי אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה, ולכן ובגלל כל אלו תמיד ידעתי עד כמה בר מזל אני, תמיד ידעתי שכל-כך בקלות היו יכולים להיות לי חיים מסוג אחר, או שהייתי יכול להימצא בצד השני, ולכן תמיד היה חשוב לי לנהוג באנשים אחרים לכל הפחות בכבוד המינימאלי הראוי, וזה למה אני אוכל את עצמי, כי אני פשוט לא בטוח שכך נהגתי עם אותו אדם.
כשזה מגיע לנהגי מוניות, האם אני זוכה להגיד להם או שאני לא זוכה להגיד להם "אתה יכול לחכות לי? לא ייקח לי הרבה זמן אני, כבר יוצא. תפעיל את המונה בינתיים"?, או שזה משהו שלא עושים, לפחות לא עם כזה סוג של נהג פרטי?
האם התנהגתי בצורה לא לגיטימית? האם נהגתי שלא כיאות? האם התנהגתי בצורה לא ראויה? האם התנהגתי בצורה מתנשאת?
האם פגעתי באותו נהג מונית? האם הבכתי אותו? האם העלבתי אותו? האם השפלתי אותו?
מה זאת אומרת שאני אומר לו לשבת פה ולחכות לי?
על זה תוסיפו את זה שאיחרתי בעשר דקות מעבר לחמש דקות שדובר עליהן ואת זה שמדובר באדם שמבחינת גיל אנחנו יכולים למקם אותו איפשהו שם בין אבא שלי לבין סביי שנפטרו זה מכבר.
מצד שני, הוא הסכים להצעתי, אני מניח שקורה לו שמבקשים ממנו מידי פעם בפעם "תחכה קצת, ייקח לי רק כמה רגעים והולכים וחבל שאני אזמין עוד מונית", והמונה היה דלוק במשך כל הזמן הזה, והוא תרתי משמע עשה כסף על בסה"כ לשבת שם ולא לעשות כלום בכל דקה ודקה מחמש עשרה הדקות שהייתי בתוך סניף הבנק.
סה"כ סיפור סבוך שהמוסריות שלו מצויה בתחום האפור.
אני לא יודע ואני גם לא מצליח להבין אם הייתי בסדר או לא
מה דעתם של החברים?
ביום למחרת, ולמרות שזה יום שני ובתור סטודנט באוניברסיטה אני ממעט לצאת במהלך השבוע, יש לי קצת זמן, וזה רק למשוך כסף מהבנק, אז אמא נותנת לי כסף בשביל המוניות הלוך-חזור (אני ממעט לנהוג בעצמי, יותר רגיל ואוהב שמסיעים אותי), ובעודי עייף וחסר סבלנות, אני מתלבש, מזמין מונית ויוצא אל הרחוב קצת לפני 08:30 בבוקר, שעת פתיחת הבנק. עד שאני והנהג נגיע לשם, הם כבר יהיו פתוחים.
אמא נתנה לי יותר מידי. 200 שקל. זה יותר מידי גם בשביל המונית הלוך וגם בשביל המונית חזור שתיהן ביחד, שלא לדבר על זה שאני הולך להשיג את ה-3,000 שקל החודשיים שלי בין ההלוך לחזור, ככה שמה-200 שקל עצמם שאמא נתנה לי, אני צריך לשלם רק על ההלוך, ומה-200 שקל האלו עצמם עומד להישאר עודף מיותר של למעלה מ-100 שקל, ולכן אמא למעשה נתנה לי משמעותית יותר ממה שאני באמת צריך, אבל אני חושב על זה ומבין שבלי הפשלה של ההורים, לא הייתי צריך ללכת לבנק בכלל, ככה שגם המונית הלוך וגם המונית חזור זה באשמתם, ואף-אחת משתי המוניות האלו לא צריכה לבוא על חשבוני. באשר לעודף מה-200 שבכל זאת יישאר, אפשר להחשיב אותו כפיצוי על כל הטרחה הזאת שההורים שלי גרמו לי עם הפשלה שלהם, בטח ובטח כשממילא יש לי די והותר על הראש. תוסיפו על זה גם את זה שבכל זאת הצעתי לאמא להחזיר לה את העודף מהמונית הלוך והיא אמרה לי "לא, תשמור", אז אני מניח שזהו זה
המונית מגיעה. הנהג הוא איש מבוגר בגיל השלישי. אני לא יודע להגיד בדיוק בן כמה הוא לפי המראה שלו, אני גרוע בדברים האלו, אבל הוא בטוח מבוגר יותר מההורים שלי לדוגמה. הוא לוקח אותי לבנק, ובאופן נדיר, ושלא כמו כשאני יוצא לדוגמה לסינמה, או למסעדה, או לפגישה בבית של מישהי, מה שיש לי לעשות יימשך כל-כך מעט זמן, שיהיה טיפשי לתת לו ללכת ולהזמין עוד מונית ברגע שאסיים, חמש דקות לאחר מכן, אז אני מציע לו הצעה. הצעה שגם אם זה נדיר, זה לא שזה לא קרה לי בעבר שהצעתי אותה לנהגי מוניות אחרים אם במקרה עמדתי לסיים את ענייני מאוד מהר, ובכל זאת, אני קצת נבוך כשאני מציע לו את הצעתי. קצת פדיחה.
אני מציע לו שלא ילך. שיחכה לי. ייקח לי רק חמש דקות. אולי פחות. אני אפילו מגדיל לעשות וממש מנחה אותו להשאיר את המונה דולק. שאפילו בזמן שהוא סתם עומד שם מבלי לעשות כלום, שירוויח כסף על חשבוני. נהג המונית מסכים להצעתי. אני משלם לו את מה שאני חייב לו עד לאותו הרגע, כדי שלא יחשוב שאני בורח לו בלי לשלם או משהו, ואני יוצא מהמונית ונכנס לבנק.
יש קצת תור. זה לא לוקח חמש דקות. זה לוקח קרוב יותר לרבע שעה, ועם כל דקה מעבר לחמש דקות שאמרתי לו שייקח לי, אני מרגיש יותר לא נעים. זה ממילא היה מספיק לא נעים, וממילא הייתי מספיק נבוך כאשר הצעתי לאיש הזה, שיותר מבוגר מאבא שלי, לחכות לי מעט בזמן שאני עושה את סידוריי, ועכשיו אני גם מתעכב? עוד פדיחה.
כשלבסוף מגיע תורי, והפקיד מוסר לידיי את שלושת אלפים השקלים, אני אפילו לא סופר אותם. זה בסדר, זה בסדר. תמיד סופרים, אבל זה בסדר, הכול שם. תמיד אני סופר ותמיד הכול שם. זה בסדר. זה בנק. זה לא גנבים. אני ממהר להכניס את הכסף לארנק, שמתעקם ומתקשה להיסגר, כמו תמיד כשאני רק מקבל את הדמי כיס, ואז אני ממהר אל הדלת ואל המונית ומתיישב ליד הנהג.
האמת שיש משהו מסוים שאני צריך מהסופר-פארם, ולמרות שיש סופר-פארם במתחם ג'י בראשון לציון שבו אני מבקר לפחות פעמיים אם לא שלוש פעמים בחודש, יש סופר-פארם גם ליד הבנק, אבל אני לא מעז לחשוב על זה בכלל. זה בסדר. ממילא עוד נשאר קצת. אקנה עוד בקבוק בפעם הבאה שאלך לסינמה.
אני מתנצל בפני הנהג שהתעכבתי והוא אומר לי שהכול בסדר, ובאמת נראה כאילו שהכול בסדר מבחינתו, ואז הוא מחזיר אותי הביתה.
כשאנחנו מגיעים הביתה אני מוציא את הארנק בשביל לשלם לו. הוא רואה שהארנק שלי מפוצץ בשטרות, ורק לרגע קצר מאוד, אבל אני מספיק לקלוט את זה, הוא עושה מן פרצוף קצת לא נעים כזה, שקצת קשה לי לפרש את משמעותו במדויק, אבל מה שברור לי, ומה שאני כן יודע, זה שזאת בטוח לא הייתה הבעה טובה. עוד פדיחה. שלישית במספר.
סעמק. כמה פדיחות יכולות כבר להיות לי מול נהג מונית אחד?
אני משלם לו ודרכינו נפרדות. אני עולה הביתה.
ו...זהו.
עברו חמש ימים, ואני יודע שבאיזשהו מקום זה בטח נשמע טיפשי, כי בעיקרון, וכשבאמת-באמת חושבים על זה, לא קרה כמעט כלום בעצם, אבל מצד שני, אני לא יודע. התקרית השאירה אותי עם טעם חמוץ בפה.
לא כל הכסף שהוא ראה בארנק שלי בדרך חזרה באותה המידה כמו בקשתי ממנו לחכות לי, ואז האיחור שלי.
כשעשירים ועניים פוגשים אלו באלו, זה בדרך כלל לא דבר טוב, וכולם מרגישים לא נעים. בפוגשם אנשים עניים, לאנשים עשירים לא נעים שלעניים אין, ובפוגשם אנשים עשירים, האנשים העניים מקנאים, ובסוף, כולם נמצאים באיזושהי תחושה של חוסר נוחות.
לכן זה דבר טוב שבדרך כלל ובפועל, אנשים עשירים ועניים בדרך כלל לא פוגשים אלו באלו (אלא אם כן זה לדוגמה קורה באינטרנט), ודרכיהם על-פי רוב לא מצטלבות, אבל איפה שבכל זאת זה קורה, ואפילו קורה הרבה, זה במוניות.
אז נכון, הנוסעים במוניות ברובם הם לא בהכרח ולא בדיוק-בדיוק חייבים להיות עשירים, באותה המידה שבה ברובם אלו אנשים מהמעמד הבינוני-גבוה, ונהגי מוניות וברובם אלו לא בדיוק אנשים עניים, באותה המידה שבה ברובם הם מהמעמד הבינוני-נמוך, אבל הפערים האלו גדולים מספיק.
מן הצד האחד אנשים שמוכנים לשלם 100 ו-200 ו-300 שקל, רק לכיוון אחד לא כולל החזור, רק בשביל שיביאו אותם מנקודה א' לנקודה ב', עוד מלפני כל מה שהם הולכים לעשות בנקודה ב' וכמה שכל זה הולך לעלות להם; ומן הצד השני אנשים שממה שאני שמעתי ויודע, וממה שמספרים עליהם, הם עובדים בין 10 ל-12 שעות ביום רק בשביל להצליח להביא רק 10,000 שקל בחודש. לא סכום שאפשר לשגשג איתו, אלא סכום שרק מספיק בשביל להחזיק את הראש מעל המים, ומעל קו העוני.
אז שוב, וכפי מה שאמרנו, עברו חמש ימים, ואני יודע שבאיזשהו מקום זה בטח נשמע טיפשי, כי בעיקרון, וכשבאמת-באמת חושבים על זה, לא קרה כמעט כלום בעצם, אבל מצד שני, אני לא יודע. התקרית השאירה אותי עם טעם חמוץ בפה, לא בגלל כל הכסף שהוא ראה בארנק שלי בדרך חזרה באותה המידה כמו בקשתי ממנו לחכות לי, בטח בהתחשב באיחור שלי ובטח ובטח בהתחשב בכך שהבן-אדם הזה היה מבוגר מספיק בשביל שהוא היה יכול להיות אבא שלי, ואם היינו מוסיפים לו עוד איזה 10 שנים, אז גם סבא שלי הוא היה יכול להיות.
נהג מונית זה סוג של נהג פרטי שאתה שוכר את שירותיו למשך כמות זמן מוגבלת. זה לא נהג פרטי כמו הנהגים הפרטיים באמת, אלו של המולטי מיליונרים, שאתה שוכר אותם במשרה מלאה והם מסיעים אותך ממקום למקום במכוניות המרצדס השחורות הפרטיות שלך ואז כן, לגמרי, אתה אומר להם "אתה מחכה לי פה עד שאני חוזר" ושיחכו לך גם שעות אם צריך כי זאת ליטרלי העבודה שלהם ואתה משלם להם שכר חודשי מלא מפנק כולל הפנסיות והזכויות והקרנות וכל הסיפורים והפינוקים.
זה לא אותו הדבר. לכן יצאתי מכל הסיפור עם הרגשה לא נעימה ועם תחושת חמיצות, ואתם מבינים, אני פשוט מטיל ספק בלגיטימיות של מה שעשיתי.
לא בקטע שחצני או משהו חס וחלילה, אבל זכיתי לחינוך יוצא מן הכלל, תמיד הייתי מאוד חכם ותמיד הייתה לי אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה, ולכן ובגלל כל אלו תמיד ידעתי עד כמה בר מזל אני, תמיד ידעתי שכל-כך בקלות היו יכולים להיות לי חיים מסוג אחר, או שהייתי יכול להימצא בצד השני, ולכן תמיד היה חשוב לי לנהוג באנשים אחרים לכל הפחות בכבוד המינימאלי הראוי, וזה למה אני אוכל את עצמי, כי אני פשוט לא בטוח שכך נהגתי עם אותו אדם.
כשזה מגיע לנהגי מוניות, האם אני זוכה להגיד להם או שאני לא זוכה להגיד להם "אתה יכול לחכות לי? לא ייקח לי הרבה זמן אני, כבר יוצא. תפעיל את המונה בינתיים"?, או שזה משהו שלא עושים, לפחות לא עם כזה סוג של נהג פרטי?
האם התנהגתי בצורה לא לגיטימית? האם נהגתי שלא כיאות? האם התנהגתי בצורה לא ראויה? האם התנהגתי בצורה מתנשאת?
האם פגעתי באותו נהג מונית? האם הבכתי אותו? האם העלבתי אותו? האם השפלתי אותו?
מה זאת אומרת שאני אומר לו לשבת פה ולחכות לי?
על זה תוסיפו את זה שאיחרתי בעשר דקות מעבר לחמש דקות שדובר עליהן ואת זה שמדובר באדם שמבחינת גיל אנחנו יכולים למקם אותו איפשהו שם בין אבא שלי לבין סביי שנפטרו זה מכבר.
מצד שני, הוא הסכים להצעתי, אני מניח שקורה לו שמבקשים ממנו מידי פעם בפעם "תחכה קצת, ייקח לי רק כמה רגעים והולכים וחבל שאני אזמין עוד מונית", והמונה היה דלוק במשך כל הזמן הזה, והוא תרתי משמע עשה כסף על בסה"כ לשבת שם ולא לעשות כלום בכל דקה ודקה מחמש עשרה הדקות שהייתי בתוך סניף הבנק.
סה"כ סיפור סבוך שהמוסריות שלו מצויה בתחום האפור.
אני לא יודע ואני גם לא מצליח להבין אם הייתי בסדר או לא
מה דעתם של החברים?
