תקשורים/מסרים/תובנות
תקשורים/מסרים/תובנות. כיצד אנו מקבלים מסרים, וכיצד נדע את מידת איכותם? מידת מהימנותם? ומידת טוהרם? הנני מביא שאלות אלו לדיון ומוסיף להם את דעתי/נסיוני בענין. דרכים שונות בשימושינו על מנת לקבל מסרים, אם בתקשור ואם בספונטניות. יש ה"רואים" יש ה"שומעים" יש ה"חשים" -ראיתי שמעתי תחושתי- אני מאלו ה"רואים" גם מה"שומעים" אך מעדיף "לראות" כיצד אני הגעתי למצב שאני כמעט בכל רגע מקושר, בכל רגע שאחפוץ,אוכל ל"התבונן" ו"לראות" ובכן לא התאמנתי במדיטציות, ולא אמצתי "תורה" כלשהי מלבד הכושר להיות ריק ממחשבה. לא קל הדבר כלל וכלל, אולם במשך הזמן היכולת עולה והתוצאות ניכרות בריק אחד מתמשך. כלומר אנו נושאים בתודעתנו את מודעות הריק בכל רגע. אין זה אומר שאנו לא חווים, להפך החוויה עמוקה יותר. למעשה זה נשמע כפרדוכס מצד אחד ריק ובכל זאת חווים, הכיצד? אתאר את המצב כפי שאני חווה. כמעט בכל פעולה מופעל אצלי הצד הימני של המוח (האונה הימנית)שבאמצעותה אני רואה תמונות. כאשר צד זה דומיננטי. הצד השמאלי האחראי על הלוגיקה מתפקד בצורה חלקית יותר (לפחות לגבי מודעותי).מאחר ואמנתי צד זה, וגם הנתונים הבסיסיים שלי היו ערוכים לכך מתוך אופיי. מתוך כך התפתחה התנהגות רצונית שהפכה לטבע שני המגיבה בצורה אינסטינקטיבית בכל מצב. לשם הבהרת ענין זה אסביר יותר. כאשר אני אוכל, אני "רואה" את האוכל נלעס בפי וממשיך במורט הוושט אל הקיבה. כאשר אני נושם אני "רואה" את האויר הנכנס פנימה לראותי ורואה את מסלולו, רואה כיצד משתנה וכיצד יוצא מראותי. היכולת הזו דומה לפעולת הילד הרך הלומד לתפקד בתחילת חייו. הוא רוכש כישורים המוטבעים בו למשך חייו. לאחר מכן אינו מודע להם, אך הם קיימים. הם הופכים לאינסטינקט המקל על התפקוד. לדוגמא כאשר אנו מושיטים כוס קפה או מים אל פינו אין אנו מביטים במסלולה, הילד הקטן יעשה זאת הוא יתבונן במסלולה. נוכל להתאמן בסביבה מוכרת (בבית)נחזור על פעולות מוכרות אך בעיניים עצומות. לפתע תבחינו שכושר הדמוי שלכם פועל. לפתע תתחילו "לראות" את הדברים בעיניים עצומות. כאשר תחזירו לעצמכם כושר זה יהיה לכם קל לעשות זאת בעיניים פקוחות כאשר "תנדדו במחשבותיכם למקומות שונים השינוי יהיה בזה שתראו תמונות במקום מחשבות. שלב זה יכול להיעשות במקביל לאימון השליטה על המחשבות על הריק. כאשר זה יתן אותותיו במקום מחשבות תראו תמונות (המחשבות מומרות לתמונות) ואתם תהפכו לצופים בכל זה. זה החלק הראשון של הכנה והבנה. ישנן דרכים נוספות וכל אחד ימצא את דרכו. לענין המסרים ואיכותם אמשיך מהנקודה שסיימתי. מאחר ויש לי כבר את היכולת שהסברתי אני יכול בכל עת "לנתק" את עצמי מהסביבה, או לשלב את "ההתבוננות" בזמן אמת עם אובייקט כלשהו אדם או צומח או דומם. או שהנך מפליג לעברו (עברו עתידו)ומבין מתוך הדברים אם חלו או יחולו ואם הם הווה. הבנה כזו קשה מאוד לתפיסה וכמעט אינה נתפסת (גם בשאלות עצמיות). לדוגמא אם עולה בך תהיה, נסה להבין את מה שעולה בעיני רוחך, במקרים רבים התשובה תימצא בם למרות חוסר בהירות מוכרת. יהא זה אות וסימן או צבע או צליל או מילה אך לרוב תמונה.(איני מצפה להבנה מוחלטת) ולענין מקוריות המסר. ככל שנהיה מעורבים פחות במודע בתהליך קבלת המסר יהא זה לפחות מבחינתנו הבנה חיצונית או פנימית שאולי אולי לא עברה "סינון" אין אפשרות לסינון מוחלט מאחר ואנו הנשאים לענין, אך ככל שנהיה פחות מעורים בתהליך הקליטה (פסיביות מוחלטת (מבחינתנו.) לא נוכל "ליפות" ולשנות מסר מבלי לפגום במקוריותו. עם הזמן נבחין מתי זה "טיול בטבע" כלומר "שיטוט" לשם הנאה כשם שאנו מביטים מחלון ביתנו או כשאנו מהלכים ברחוב. היכולת לראות בשני המישורים בכל עת מעשיר את הנפש והחוויה כפולה. אין מעצורים ויש אפשרות לנוע מעולם אחד למשנהו (רוח וחומר) אני מקווה שדברי יתרמו להבנה כלשהי. ואם מישהו יכול להוסיף או להאיר או להעיר יבורך. בברכה אביר
תקשורים/מסרים/תובנות. כיצד אנו מקבלים מסרים, וכיצד נדע את מידת איכותם? מידת מהימנותם? ומידת טוהרם? הנני מביא שאלות אלו לדיון ומוסיף להם את דעתי/נסיוני בענין. דרכים שונות בשימושינו על מנת לקבל מסרים, אם בתקשור ואם בספונטניות. יש ה"רואים" יש ה"שומעים" יש ה"חשים" -ראיתי שמעתי תחושתי- אני מאלו ה"רואים" גם מה"שומעים" אך מעדיף "לראות" כיצד אני הגעתי למצב שאני כמעט בכל רגע מקושר, בכל רגע שאחפוץ,אוכל ל"התבונן" ו"לראות" ובכן לא התאמנתי במדיטציות, ולא אמצתי "תורה" כלשהי מלבד הכושר להיות ריק ממחשבה. לא קל הדבר כלל וכלל, אולם במשך הזמן היכולת עולה והתוצאות ניכרות בריק אחד מתמשך. כלומר אנו נושאים בתודעתנו את מודעות הריק בכל רגע. אין זה אומר שאנו לא חווים, להפך החוויה עמוקה יותר. למעשה זה נשמע כפרדוכס מצד אחד ריק ובכל זאת חווים, הכיצד? אתאר את המצב כפי שאני חווה. כמעט בכל פעולה מופעל אצלי הצד הימני של המוח (האונה הימנית)שבאמצעותה אני רואה תמונות. כאשר צד זה דומיננטי. הצד השמאלי האחראי על הלוגיקה מתפקד בצורה חלקית יותר (לפחות לגבי מודעותי).מאחר ואמנתי צד זה, וגם הנתונים הבסיסיים שלי היו ערוכים לכך מתוך אופיי. מתוך כך התפתחה התנהגות רצונית שהפכה לטבע שני המגיבה בצורה אינסטינקטיבית בכל מצב. לשם הבהרת ענין זה אסביר יותר. כאשר אני אוכל, אני "רואה" את האוכל נלעס בפי וממשיך במורט הוושט אל הקיבה. כאשר אני נושם אני "רואה" את האויר הנכנס פנימה לראותי ורואה את מסלולו, רואה כיצד משתנה וכיצד יוצא מראותי. היכולת הזו דומה לפעולת הילד הרך הלומד לתפקד בתחילת חייו. הוא רוכש כישורים המוטבעים בו למשך חייו. לאחר מכן אינו מודע להם, אך הם קיימים. הם הופכים לאינסטינקט המקל על התפקוד. לדוגמא כאשר אנו מושיטים כוס קפה או מים אל פינו אין אנו מביטים במסלולה, הילד הקטן יעשה זאת הוא יתבונן במסלולה. נוכל להתאמן בסביבה מוכרת (בבית)נחזור על פעולות מוכרות אך בעיניים עצומות. לפתע תבחינו שכושר הדמוי שלכם פועל. לפתע תתחילו "לראות" את הדברים בעיניים עצומות. כאשר תחזירו לעצמכם כושר זה יהיה לכם קל לעשות זאת בעיניים פקוחות כאשר "תנדדו במחשבותיכם למקומות שונים השינוי יהיה בזה שתראו תמונות במקום מחשבות. שלב זה יכול להיעשות במקביל לאימון השליטה על המחשבות על הריק. כאשר זה יתן אותותיו במקום מחשבות תראו תמונות (המחשבות מומרות לתמונות) ואתם תהפכו לצופים בכל זה. זה החלק הראשון של הכנה והבנה. ישנן דרכים נוספות וכל אחד ימצא את דרכו. לענין המסרים ואיכותם אמשיך מהנקודה שסיימתי. מאחר ויש לי כבר את היכולת שהסברתי אני יכול בכל עת "לנתק" את עצמי מהסביבה, או לשלב את "ההתבוננות" בזמן אמת עם אובייקט כלשהו אדם או צומח או דומם. או שהנך מפליג לעברו (עברו עתידו)ומבין מתוך הדברים אם חלו או יחולו ואם הם הווה. הבנה כזו קשה מאוד לתפיסה וכמעט אינה נתפסת (גם בשאלות עצמיות). לדוגמא אם עולה בך תהיה, נסה להבין את מה שעולה בעיני רוחך, במקרים רבים התשובה תימצא בם למרות חוסר בהירות מוכרת. יהא זה אות וסימן או צבע או צליל או מילה אך לרוב תמונה.(איני מצפה להבנה מוחלטת) ולענין מקוריות המסר. ככל שנהיה מעורבים פחות במודע בתהליך קבלת המסר יהא זה לפחות מבחינתנו הבנה חיצונית או פנימית שאולי אולי לא עברה "סינון" אין אפשרות לסינון מוחלט מאחר ואנו הנשאים לענין, אך ככל שנהיה פחות מעורים בתהליך הקליטה (פסיביות מוחלטת (מבחינתנו.) לא נוכל "ליפות" ולשנות מסר מבלי לפגום במקוריותו. עם הזמן נבחין מתי זה "טיול בטבע" כלומר "שיטוט" לשם הנאה כשם שאנו מביטים מחלון ביתנו או כשאנו מהלכים ברחוב. היכולת לראות בשני המישורים בכל עת מעשיר את הנפש והחוויה כפולה. אין מעצורים ויש אפשרות לנוע מעולם אחד למשנהו (רוח וחומר) אני מקווה שדברי יתרמו להבנה כלשהי. ואם מישהו יכול להוסיף או להאיר או להעיר יבורך. בברכה אביר