תקשורת חושית וגלוי הנסתר
במציאות הנשאית על גבי מחשבה הכל קיים, דהיינו הלא קיים והקיים. מצבים וצורות נוצרים ומשתנים והכל חל על הלא קיים ועל הקיים. החיים מכילים חוויות רבות וצורות חוויה בלתי מוגבלות. האדם מגביל את עצמו עד כי אפילו במחשבותיו הכמוסות ביותר שולט הגיון קיומי שלמעשה הנו תוצר בלתי ראלי ומזוייף, השולט בו ומונע לפרוץ בעדו. לא אחת נקבע הגיון קיומי/חוויתי זה על ידי דעת הרוב, היוצא דופן נדחה עד להוכחתו בפועל, או עד לקבלת גושפנקא מהרוב. האדם נמשך אל ה"אור" מיעוט ה"אור" בחייו מהווה למעשה חושך עבורו (אפלטון). קיימת טענה שנשמת אדם או נפשו הנה עתייקת יומין או לפחות נפשו. יתכן ובחיים אלו הצליחה לחדור אל תוך "תקייתו" של אלוהים ודולה משם חוכמה ותבונה. כוח החיים המוכל בגוף אינו נושא תווית,בדומה למטען חשמלי הטעון בסוללה, אשר באמצעותו בלבד ניתן לבצע ישומים רבים ומגוונים אינספור. כידוע אנרגיה אינה כלה והחוק בענין ידוע. כל סוגי האנרגיה מסוננים באמצעות מסנן (האדם) המגדיר את המשימה. המעברים בין חשיבה רציונלית ואי רציונלית מוזנים מאותו מקור ואף מאותו גורם. המשימות בעיקרן מהוות את בטויו של האדם להוויתו שלו. תכליתה של הוויה זו מגדירה את זהותו ופועלו במילים אחרות חיים. תכני חיים נוצרים בהתאם וממלאים רבדים רבים. היצמדות לצורת חשיבה רציונאלית מתבקשת, מאפשרת ביטוי עצמי בעשייה. אולם אט אט משתנה המשוואה בהתאם לנכונותו של האדם לחוות צורת מציאות שונה אשר עד כה, היה חסר ערך ממשי. המעברים בין רציונלי ואי רציונלי טעונים פחות "מעצורים" ו"תקלות. למרות זאת עדיין משתקפות עמדותיו הרציונליות מכוח הכרתה של המציאות בה הנו חי וחווה מתוך התנסות. מרכז התקשורת אליו מגיעים הגירויים יוצרים את תמונת המציאות ( מנטלית-רגשית-פיזית/תחושתית) אולם כאשר קיימת "דליפת" נתונים ממרכז זה אל מקור הקליטה, נוצר מצב בו חוש השמיעה רואה, וחוש הראייה שומעה, התחושה אף היא יכולה במצב זה להראות ואף להשמע. מצב זה למעשה דומה לנגיעה ב"תיקייתו" של אלוהים. ואדם המוגבל מעצם חושיו האינדיווידואליסטים במהותם, עדיין נשאר "מוגבל" בהשוואה לאדם הנושא ""לקוי דליפתי" אשר אותו אני מכנה מתת אל. כאשר השמיעה מקבלת "עיניים" והצלילים עוטים צבע וצורה. כאשר התחושות מקבלות מימד צבעוני ונעות כהילות של ממש, ניגלה הנסתר בכל פינה של היקום. פנימיות האדם הופכת לממלכה של ממש הניזונה מתכנים מורכבים יותר אל מול רדידות קליטת גירויים במערכת תקשורת חושית "נורמלית". בעבר טענתי שלא ניתן להגיע לאותן תובנות באמצעות מערכת רגילה ואני עדיין טוען לכך. אולם ניתן בהחלט באמצעות תרגול ממושך ומתמיד לפתח תובנה זו באופן מלאכותי (רוחני-דמיוני) בסבירות די גבוהה. אולם ה"תרגום" והישום לעולם לא יעמדו באותו קצב תרגום טבעי של אדם בעל מערכת תקשורת חושית הנושאת דליפה. על מנת ללמוד ולפתח כשור זה, מומלץ ללמוד אצל אנשים הנושאים תכונה זו. יש בה יותר מהנגלה, יש בתכונה זו לפרוץ מעבר להבנה רגילה את גבולות הרוח ואת עולם הנסתר. שיטוט תודעתי במודע מהווה כלי מכריע אולם באמצעות הכישור הנוסף מגבלת החשיבה הרציונלית הופכת מזערית עד לביטולה. בברכה אביר
במציאות הנשאית על גבי מחשבה הכל קיים, דהיינו הלא קיים והקיים. מצבים וצורות נוצרים ומשתנים והכל חל על הלא קיים ועל הקיים. החיים מכילים חוויות רבות וצורות חוויה בלתי מוגבלות. האדם מגביל את עצמו עד כי אפילו במחשבותיו הכמוסות ביותר שולט הגיון קיומי שלמעשה הנו תוצר בלתי ראלי ומזוייף, השולט בו ומונע לפרוץ בעדו. לא אחת נקבע הגיון קיומי/חוויתי זה על ידי דעת הרוב, היוצא דופן נדחה עד להוכחתו בפועל, או עד לקבלת גושפנקא מהרוב. האדם נמשך אל ה"אור" מיעוט ה"אור" בחייו מהווה למעשה חושך עבורו (אפלטון). קיימת טענה שנשמת אדם או נפשו הנה עתייקת יומין או לפחות נפשו. יתכן ובחיים אלו הצליחה לחדור אל תוך "תקייתו" של אלוהים ודולה משם חוכמה ותבונה. כוח החיים המוכל בגוף אינו נושא תווית,בדומה למטען חשמלי הטעון בסוללה, אשר באמצעותו בלבד ניתן לבצע ישומים רבים ומגוונים אינספור. כידוע אנרגיה אינה כלה והחוק בענין ידוע. כל סוגי האנרגיה מסוננים באמצעות מסנן (האדם) המגדיר את המשימה. המעברים בין חשיבה רציונלית ואי רציונלית מוזנים מאותו מקור ואף מאותו גורם. המשימות בעיקרן מהוות את בטויו של האדם להוויתו שלו. תכליתה של הוויה זו מגדירה את זהותו ופועלו במילים אחרות חיים. תכני חיים נוצרים בהתאם וממלאים רבדים רבים. היצמדות לצורת חשיבה רציונאלית מתבקשת, מאפשרת ביטוי עצמי בעשייה. אולם אט אט משתנה המשוואה בהתאם לנכונותו של האדם לחוות צורת מציאות שונה אשר עד כה, היה חסר ערך ממשי. המעברים בין רציונלי ואי רציונלי טעונים פחות "מעצורים" ו"תקלות. למרות זאת עדיין משתקפות עמדותיו הרציונליות מכוח הכרתה של המציאות בה הנו חי וחווה מתוך התנסות. מרכז התקשורת אליו מגיעים הגירויים יוצרים את תמונת המציאות ( מנטלית-רגשית-פיזית/תחושתית) אולם כאשר קיימת "דליפת" נתונים ממרכז זה אל מקור הקליטה, נוצר מצב בו חוש השמיעה רואה, וחוש הראייה שומעה, התחושה אף היא יכולה במצב זה להראות ואף להשמע. מצב זה למעשה דומה לנגיעה ב"תיקייתו" של אלוהים. ואדם המוגבל מעצם חושיו האינדיווידואליסטים במהותם, עדיין נשאר "מוגבל" בהשוואה לאדם הנושא ""לקוי דליפתי" אשר אותו אני מכנה מתת אל. כאשר השמיעה מקבלת "עיניים" והצלילים עוטים צבע וצורה. כאשר התחושות מקבלות מימד צבעוני ונעות כהילות של ממש, ניגלה הנסתר בכל פינה של היקום. פנימיות האדם הופכת לממלכה של ממש הניזונה מתכנים מורכבים יותר אל מול רדידות קליטת גירויים במערכת תקשורת חושית "נורמלית". בעבר טענתי שלא ניתן להגיע לאותן תובנות באמצעות מערכת רגילה ואני עדיין טוען לכך. אולם ניתן בהחלט באמצעות תרגול ממושך ומתמיד לפתח תובנה זו באופן מלאכותי (רוחני-דמיוני) בסבירות די גבוהה. אולם ה"תרגום" והישום לעולם לא יעמדו באותו קצב תרגום טבעי של אדם בעל מערכת תקשורת חושית הנושאת דליפה. על מנת ללמוד ולפתח כשור זה, מומלץ ללמוד אצל אנשים הנושאים תכונה זו. יש בה יותר מהנגלה, יש בתכונה זו לפרוץ מעבר להבנה רגילה את גבולות הרוח ואת עולם הנסתר. שיטוט תודעתי במודע מהווה כלי מכריע אולם באמצעות הכישור הנוסף מגבלת החשיבה הרציונלית הופכת מזערית עד לביטולה. בברכה אביר