משעמם זה לא...
אבל צריך כנראה לדעת איך להסתכל על זה. אתה כמובן לא אובייקטיבי ויכול לראות ענין בהרבה זויות שהצופה הממוצע אולי לא מצליח. כמו כן נראה לי שצריך להפנים שהטור זה לא כמו הפיינל פור ולא גמר היורו...צריך אורך רוח, צריך הפסקות, צריך דעת לסנן גם לא מעט garbage time, צריך להסתכל על המסביב - צילום, איכות שידור, קהל. יש פה צבעוניות רבה שצריך למצוא ולהתחבר אליה. זה הטור בעיני - ובשביל זה אני מוכן לספוג גם קצת שיעמום. היו ארועים בלי סוף: ניצחון יפה בפרולוג עם ארמסטרונג שסוחט את הפדלים. ספרינטים מדהימים. רכבת כחולה ופונאק מסיימת עם 5 רוכבים בלבד (יחד) פאבה בלתי נשכח (בטוח בלתי נשכח להמילטון) בריחה שנכשלת ובאותו שלב בריחה נוספת שמצליחה לקראת הסיום. בריחה שמביאה צרפתי קטן לצהוב. התרסקויות, כאבים, דמעות. ברוטליות אוסטרלית. ויקוינג נרובגי שמרסק רוכב במטרים האחרונים כשכבר נראה לו שהקו אצלו בכיס. בריחה שנתפסת 60 מטר לסיום. צרפתי שמטפס בלי סוף לבד. ונכון...יש גם הרבה קטעי רכיבה שלא משתנה בהם כלום, חוץ מהנוף והchateau המקומי. אתמול ויראנק רכב לבד כמעט כל הדרך וכמעט שום דבר לא השתנה חוץ מאולי איזה בלגי שפתאום נגמרו לו הבדיחות, אז הצרפתי אמר לו יאללה ביי, נפגש בקו. אז היתה סיטואציה מרגשת וסמלית ודמעות וchabi פה ושם, אבל תכלס באמת שום דבר לא השתנה וויראנק התנדנד לו כהרגלו עד לקו. מזל שאני בכלל טיפסתי אתמול לחרמון... ומחר?...אולי מחר יתחיל הטור...בעצם לא יתחיל, כי הרגע אמרנו שהוא כבר התחיל מזמן. אולי הטור יתחיל להתמקד. לא רוצים הרבה ארועים. רוצים ארוע אחד - גדול ומתמשך.