ואני לא אספר לכם כמה שילמתי. (אגב, ממליצה לבקר בצורה שוטפת בביגודיות של ויצו לידכם, יש שם המון אוצרות)
עבודת יד. בתמונה דחפתי רקע שחור כדי להדגיש את הריקמה.
כולו רקום בעבודת יד, לדעתי רישלייה אבל אני לא בטוחה.
בתמונה - החלק הקידמי.
מה לעשות עם זה?
אין מצב שאלבש אותו כחולצה.
בעלי טוען שלחתוך את היופי הזה יהיה ממש חילול קודש.
הציעו לי לפרק קדימה אחורה ולמסגר כל חלק בנפרד.
יש עוד רעיונות?
ללבוש אז עדיף להחליט על מטרה ולחתוך. אפשר - לרפד כיסא או שרפרף, אפשר לתפור כאפליקציה על מפה או וילון, אפשר וילון קטן לשרותים, אפשר לקשת בגדים בחלקים מן הרקמה, והכי חשוב - לצלם ולהראות לנו מה יצא...
בדואית. אבל למה להגביל את עצמך? יש דוגמאות איקסים נפלאות בחינם בכל רחבי הרשת!
מבחינת ספרים המועדפים עלי הם הצרפתים, ולכן שווה לחפש רקמת צלבים באמזון צרפת או באיביי צרפת.
העבודה כל כך נקיה ומסודרת שאי אפשר להבחין בזה.
זו עבודת יד במאה אחוז. אני מספיק מנוסה כדי להבחין בין עבודת יד לעבודת מכונה.
שאלה מקצועית - איך עושים את זה - רוקמים על בד שלם, חותכים ועושים סולמות בין החלקים, או שמחברים חלקים נפרדים.
רוקמים כל חלק בנפרד.
מכינים גזרה של הבגד שרוצים ליצור.
מניחים את הפרחים בדרך שרוצים שיהיה.
אוחזים עם סיכות.
מתחילים ביצירת רשת מחברת ומחזקים במילוי של סולמות.
כאשר רוקמים מפות רשליה עובדים על בד שלם.
הרקמה כאן נראת לי מאד כבדה ומלאה.
יש גימור על כל יחידה ולכן אני חושבת שעבדו בדרך של חיבור חלקים.
איך את יודעת שזו רקמה ידנית?
כאשר מדובר בתכים שהם תכי מילוי קל מאד להבחין בין השתיים. הסיבה פשוטה : בריקמה ידנית עובדים עם חוט אחד ברצף, ובריקמת מכונה עובדים עם חוט עליון וחוט תחתון.
כשהופכים את העבודה אפשר לראות - אם משיכה של אחד החוטים בצד התחתון נותנת תגובה מיידית של משיכה בצד העליון - זו עבודת יד. אם רואים את החיבור של החוט התחתון (ובהרבה מקרים הוא גם בצבע אחר) אפשר לראות שזו ריקמת מכונה.
מצאתי בבית מפה רקומה במכונה - שימי לב לפרחים ולעלים - כל אחד מהם מקבל מאחורנית חוט לבן באמצע שהוא בעצם החוט התחתון של המכונה.
בנוסף - ריקמה ידנית היא בדרך כלל בעלת נפח גדול יותר ולא שטוחה ואחידה כמו ריקמת מכונה.