תרבות הדיון בפורום - לאן?
חברות וחברים יקרים, במהלך השנתיים וחצי שבהן היתה לי הזכות לנהל את קהילת תעופה קלה, נתקלתי פעמים רבות שתי קטגוריות של דעות של החברים, לגבי הצנזורה שעלי, כמנהל פורום להפעיל. דעה אחת משכה לכיוון חופש הביטוי האולטימטיבי כראוי, לכאורה, למדיום האינטרנט. חופש הביטוי הזה, טענו מצדדי דעה זו, הוא מהות הפורומים ואין סיבה להגבילו, אלא במקרים חמורים וקיצוניים ביותר. הדעה המנוגדת לה היתה, כי על הפורום להיות מקום מפגש מקצועי של אנשים שאינם מסתירים את פרטיהם, וכל הודעה החורגת מהטעם הטוב, קרי סיפור, הקורת ראויה והוגנת - עליה להימחק ומיד. במשך מעל לשנתיים וחצי אני מנסה למצוא את שביל הזהב בין שני הקצוות. אני חוטף ביקורות קשות מכאן ומכאן ולעיתים מזדמנות גם מתברך במחמאות. אלה שמכירים אותי יודעים את גודל הקונפליקט שבו אני נמצא, ואת נסיונותי להסביר את מדיניותי. עם המעבר לתפוז, חשתי כי עלי להקצין מעט את הצנזורה על ההודעות, כדי לפתוח דף חדש. הסיבה העיקרית היתה ריבוי תלונות על אופי הפורום ועל חשש לכתוב בו מפחד התגובות. למרות מדיניות זו, אני חש שרבים מהחברים חושבים שיש להיות קיצוני יותר בסינון ההודעות. רבים המיילים שהגיעו אלי עם תלונות לגבי נושא זה. טייסים רבים דיברו עימי על כך ואתם , חברי הפורום יכולתם לראות זאת במספר הודעות על עזיבת הפורום שפורסמו לאחרונה ע,י אנשים, שאני לפחות, מכבד. כפי שבוודאי אתם כבר מבינים, הבעייה חוזרת על עצמה וביתר שאת. האם, מצד אחד, משתתפי הפורום לוקחים על עצמם את הסיכון להיפגע מהודעות בעצם השתתפותם ואל להם להלין על כך, או שמא רובם המכריע של החברים שואפים לדיון הוגן ותרבותי? כיצד תקבע אמת המידה של ה"תרבותיות". מהו הגבול בין ביקורת בונה לבין בקורת לא הוגנת ? האם צודק למחוק ביקורות והודעות רק כי האדם נשור ההודעה חש כנפגע? כמו כן, לאחרונה עלתה שאלה השתתפות "האנונימים". הקונפליקט עולה בעקבות ביקורות המוטחות ע"י משתתפים אנונימים או בעלי שמות בדויים, ביקורות על חברים מוכרים יותר ופחות. ושוב אני שואל את עצמי - האם משתתף שהחליט להשאר אנונימי, מוריד מזכויותיו בפורום? האם הוא זכאי להתיחסות אחרת או אפילו למחיקה? אני לכשעצמי סבור כי הגיע הזמן להזיז את הגבול עוד פסע לכיוון ביקורת אינטנסיבית יותר על ההודעות, מכיוון שאני (ושוב - זוהי דעתי האישית בלבד) הייתי מעדיף פורום איכותי, מקצועי, תרבותי מצונזר יותר ועם מספר אנשים מצומצם יותר (ואלי כך יעלה מספר המשתתפים דווקא?), מאשר פורום פרוץ המאפשר לכל אחד להשתלח בחברו תחת מעטה חופש הביטוי. בכך, אני סבור נרוויח כולנו ונשיג בצורה טובה יותר את מה שהפורום נועד לו מלכתחילה - הנאה, עניין ומקצוענות. אני מודע לך שרבים לא יאהבו זאת, וייתכן שגם הנהלת הקהילות, ומכיוון שהפורום הזה הוא לא "שלי", אלא של "תפוז" וציבור רחב של אוהבי התעופה, אינני בטוח אם זה יהיה הצעד הנכון לעשותו. לכן, אני חש צורך לשתף אתכם בתחושות ובמורכבות הקונפליקט בו אני נתון בנושא זה, על מנת לקבל את תגובותיכם בנושא כה קריטי להמשך התקיימות הפורום. אשמח מאד לקבל תגובות כאן או בכל דרך אחרת (מסר תפוז, מייל) על מנת לאדע גם את רחשי ליבכם. תודה על התיחסותכם, צור בנר מנהל קהילת תעופה קלה
חברות וחברים יקרים, במהלך השנתיים וחצי שבהן היתה לי הזכות לנהל את קהילת תעופה קלה, נתקלתי פעמים רבות שתי קטגוריות של דעות של החברים, לגבי הצנזורה שעלי, כמנהל פורום להפעיל. דעה אחת משכה לכיוון חופש הביטוי האולטימטיבי כראוי, לכאורה, למדיום האינטרנט. חופש הביטוי הזה, טענו מצדדי דעה זו, הוא מהות הפורומים ואין סיבה להגבילו, אלא במקרים חמורים וקיצוניים ביותר. הדעה המנוגדת לה היתה, כי על הפורום להיות מקום מפגש מקצועי של אנשים שאינם מסתירים את פרטיהם, וכל הודעה החורגת מהטעם הטוב, קרי סיפור, הקורת ראויה והוגנת - עליה להימחק ומיד. במשך מעל לשנתיים וחצי אני מנסה למצוא את שביל הזהב בין שני הקצוות. אני חוטף ביקורות קשות מכאן ומכאן ולעיתים מזדמנות גם מתברך במחמאות. אלה שמכירים אותי יודעים את גודל הקונפליקט שבו אני נמצא, ואת נסיונותי להסביר את מדיניותי. עם המעבר לתפוז, חשתי כי עלי להקצין מעט את הצנזורה על ההודעות, כדי לפתוח דף חדש. הסיבה העיקרית היתה ריבוי תלונות על אופי הפורום ועל חשש לכתוב בו מפחד התגובות. למרות מדיניות זו, אני חש שרבים מהחברים חושבים שיש להיות קיצוני יותר בסינון ההודעות. רבים המיילים שהגיעו אלי עם תלונות לגבי נושא זה. טייסים רבים דיברו עימי על כך ואתם , חברי הפורום יכולתם לראות זאת במספר הודעות על עזיבת הפורום שפורסמו לאחרונה ע,י אנשים, שאני לפחות, מכבד. כפי שבוודאי אתם כבר מבינים, הבעייה חוזרת על עצמה וביתר שאת. האם, מצד אחד, משתתפי הפורום לוקחים על עצמם את הסיכון להיפגע מהודעות בעצם השתתפותם ואל להם להלין על כך, או שמא רובם המכריע של החברים שואפים לדיון הוגן ותרבותי? כיצד תקבע אמת המידה של ה"תרבותיות". מהו הגבול בין ביקורת בונה לבין בקורת לא הוגנת ? האם צודק למחוק ביקורות והודעות רק כי האדם נשור ההודעה חש כנפגע? כמו כן, לאחרונה עלתה שאלה השתתפות "האנונימים". הקונפליקט עולה בעקבות ביקורות המוטחות ע"י משתתפים אנונימים או בעלי שמות בדויים, ביקורות על חברים מוכרים יותר ופחות. ושוב אני שואל את עצמי - האם משתתף שהחליט להשאר אנונימי, מוריד מזכויותיו בפורום? האם הוא זכאי להתיחסות אחרת או אפילו למחיקה? אני לכשעצמי סבור כי הגיע הזמן להזיז את הגבול עוד פסע לכיוון ביקורת אינטנסיבית יותר על ההודעות, מכיוון שאני (ושוב - זוהי דעתי האישית בלבד) הייתי מעדיף פורום איכותי, מקצועי, תרבותי מצונזר יותר ועם מספר אנשים מצומצם יותר (ואלי כך יעלה מספר המשתתפים דווקא?), מאשר פורום פרוץ המאפשר לכל אחד להשתלח בחברו תחת מעטה חופש הביטוי. בכך, אני סבור נרוויח כולנו ונשיג בצורה טובה יותר את מה שהפורום נועד לו מלכתחילה - הנאה, עניין ומקצוענות. אני מודע לך שרבים לא יאהבו זאת, וייתכן שגם הנהלת הקהילות, ומכיוון שהפורום הזה הוא לא "שלי", אלא של "תפוז" וציבור רחב של אוהבי התעופה, אינני בטוח אם זה יהיה הצעד הנכון לעשותו. לכן, אני חש צורך לשתף אתכם בתחושות ובמורכבות הקונפליקט בו אני נתון בנושא זה, על מנת לקבל את תגובותיכם בנושא כה קריטי להמשך התקיימות הפורום. אשמח מאד לקבל תגובות כאן או בכל דרך אחרת (מסר תפוז, מייל) על מנת לאדע גם את רחשי ליבכם. תודה על התיחסותכם, צור בנר מנהל קהילת תעופה קלה