שמש צהובה3
New member
תרבות הצריכה- הצילו!
שלום לכולם.
אתחיל ואציין שאני בן אדם מנימליסטי. התחלתי לחיות ולהפנים את תרבות המנימליזם לפני קצת יותר מ-4 שנים. הייתי אז בהריון מתקדם והיו לי כמה ימים לפני הלידה שהייתי בבית והחלטתי לשים סוף לארגזים שהיו לנו שנים. תקציר: כשהכרתי את בעלי היו לנו דברים כפולים מ-2 הבתים וכשעברתי לגור איתו את כל הדברים מהבית הישן שלי (כלי מטבח בעיקר, מוצרי חשמל, שמיכות ועוד) השארנו בארגזים בעליית הגג. אז לפני הלידה החלטתי לתרום את כל הארגזים בלי לחשוב יותר מידי. ראיתי שאין בהם שום תועלת, שבכל מקרה אנחנו לא זוכרים מה יש שם ובכל מקרה זוג לא צריך כל כך הרבה דברים. אז תרמנו הכל וההרגשה שהרגשתי מיד אח"כ הייתה פשוט נפלאה. התחלתי להשריש בחיינו את תרבות המנימליזם. שום דבר לא היה חסר לנו, הכל היה, אבל- דבר שלא היה בשימוש מיד נמכר או נתרם. ההרגשה נפלאה, סביבך יש דברים שאתה באמת צריך ומשתמש. נפתרתי ממלא אובייקטים רגשיים שתפסו מקום רב. מאז ועד היום זו תרבות חיים בבית שלנו, יש לי באופן קבוע שקית בחדר כביסה וכל יום אני מכניסה לשם דברים לא בשימוש, כל שבועיים השקית נתרמת, ההרגשה פשוט נפלאה. שום דבר לא נשמר לעתיד...מה שצריך קונים.יחד עם זאת יש לנו בית קטן וללא מקומות אחסון כך שחיים אלו די מתבקשים.
למה אני מספרת לכם את זה?
סבבי ישנן 3 נשים שמנימליזם זו מילה שלא בלקסיקון שלהן: אמא שלי, אחותי וחמתי.
בעיקר אמא שלי וחמתי שמפוצצות את הבן שלי בבגדים וצעצועים. ברמה שכבר אין מקום להכל- מעבר למסר הלא חינוכי בעיני שיש שפע, ים של צעצועים, הכל מהכל- הוא רואה אותן ורגיל מיד לקבל מתנות. גם כל הצעצועים מבלבלים אותו מאד. ביקשתי מן כמה פעמים להפסיק לקנות הרבה צעצועים, מן הסתם הן לא מקשיבות לי- במיוחד לא חמתי. אני גם לא יכולה לסנן לבן שלי צעצועים כי הוא בגיל שהוא זוכר את הכל. אז מידי פעם אני מסבירה לו שיש לו המון משחקים ויש ילדים שאין להם והוא בעצמו נפרד מכמה צעצועים ואנחנו תורמים. גם בגדים שקטנים עליו הוא יודע שמעבירים לילדים אחרים.
נשאלת השאלה- מה עוד אני יכולה לעשות בנדון? לחנך את המשפחה שלי כבר הבנתי שזה לא הולך....מחסן- אין לנו, אני טובעת...אם למישהו יש עצה אשמח.
תודה רבה
שלום לכולם.
אתחיל ואציין שאני בן אדם מנימליסטי. התחלתי לחיות ולהפנים את תרבות המנימליזם לפני קצת יותר מ-4 שנים. הייתי אז בהריון מתקדם והיו לי כמה ימים לפני הלידה שהייתי בבית והחלטתי לשים סוף לארגזים שהיו לנו שנים. תקציר: כשהכרתי את בעלי היו לנו דברים כפולים מ-2 הבתים וכשעברתי לגור איתו את כל הדברים מהבית הישן שלי (כלי מטבח בעיקר, מוצרי חשמל, שמיכות ועוד) השארנו בארגזים בעליית הגג. אז לפני הלידה החלטתי לתרום את כל הארגזים בלי לחשוב יותר מידי. ראיתי שאין בהם שום תועלת, שבכל מקרה אנחנו לא זוכרים מה יש שם ובכל מקרה זוג לא צריך כל כך הרבה דברים. אז תרמנו הכל וההרגשה שהרגשתי מיד אח"כ הייתה פשוט נפלאה. התחלתי להשריש בחיינו את תרבות המנימליזם. שום דבר לא היה חסר לנו, הכל היה, אבל- דבר שלא היה בשימוש מיד נמכר או נתרם. ההרגשה נפלאה, סביבך יש דברים שאתה באמת צריך ומשתמש. נפתרתי ממלא אובייקטים רגשיים שתפסו מקום רב. מאז ועד היום זו תרבות חיים בבית שלנו, יש לי באופן קבוע שקית בחדר כביסה וכל יום אני מכניסה לשם דברים לא בשימוש, כל שבועיים השקית נתרמת, ההרגשה פשוט נפלאה. שום דבר לא נשמר לעתיד...מה שצריך קונים.יחד עם זאת יש לנו בית קטן וללא מקומות אחסון כך שחיים אלו די מתבקשים.
למה אני מספרת לכם את זה?
סבבי ישנן 3 נשים שמנימליזם זו מילה שלא בלקסיקון שלהן: אמא שלי, אחותי וחמתי.
בעיקר אמא שלי וחמתי שמפוצצות את הבן שלי בבגדים וצעצועים. ברמה שכבר אין מקום להכל- מעבר למסר הלא חינוכי בעיני שיש שפע, ים של צעצועים, הכל מהכל- הוא רואה אותן ורגיל מיד לקבל מתנות. גם כל הצעצועים מבלבלים אותו מאד. ביקשתי מן כמה פעמים להפסיק לקנות הרבה צעצועים, מן הסתם הן לא מקשיבות לי- במיוחד לא חמתי. אני גם לא יכולה לסנן לבן שלי צעצועים כי הוא בגיל שהוא זוכר את הכל. אז מידי פעם אני מסבירה לו שיש לו המון משחקים ויש ילדים שאין להם והוא בעצמו נפרד מכמה צעצועים ואנחנו תורמים. גם בגדים שקטנים עליו הוא יודע שמעבירים לילדים אחרים.
נשאלת השאלה- מה עוד אני יכולה לעשות בנדון? לחנך את המשפחה שלי כבר הבנתי שזה לא הולך....מחסן- אין לנו, אני טובעת...אם למישהו יש עצה אשמח.
תודה רבה
מכוניות ובובות זה בכמויות...
