המפות השונות באטלס
אינן סותרות זו את זו - והסיבה שיש בכלל מפות שוות היא רק עניין טכני: בני אדם לא בנויים לקלוט כל-כך הרבה מידע על מפה אחת. אי מקווה שתסכים איתי שאין שום בעיה עקרונית להרכיב מפה אחת שתכיל את כל סוגי המידע שיש לנו על השטח המתואר. היא תהיה מסובכת וגדולה ולא יהיה נעים לטייל איתה, אבל אין בעיה להכין אחת כזו. אז זה באמת לא פוסט מודרניזם, שנינו מסכימים.
אבל: כתבת "הרי אי אפשר לתאר התנהגות אנושית למשל בנוסחאות של חלקיקים אלמנטריים. יש יותר מדי רבדים ושפות שונות שמפרידות בין הדברים." וזה בהחלט נכון עכשיו, אבל (לטענת הרדוקציוניסטים) בעתיד ייתכן שכן נוכל לעשות את זה! מצבנו מהבחינה הזו טוב בהרבה משהיה לפני מאה-מאתיים שנה. אז באמת הביולוג דיבר שפה אחרת מהכימאי, שדיבר שפה אחרת מהפיסיקאי, ועל פסיכולוגיה בכלל לא היה מה לדבר. כיום הכימאית והפיסיקאי מדברים את אותה שפה (הם אולי משתמשים לפעמים במונחים מקצועיים שונים, אבל לשניהם יש אותה הבנה של המציאות - אפשר אולי להמשיל את זה לשתי מפות שכתובות בשפות שונות. באחת כתוב "ארגנטינה" ובשניה ARGENTINA אבל אין מחלוקת ואין בלבול בין השתיים, ורק צריך מילון בשביל לגשר.). הביולוגיה מאד התקרבה לכימיה ולפיזיקה. מדהים לקרוא טקסטים מלפני מאה שנה בסך הכל ולהבין עד כמה האנשים שחיו אז תפשו את שני המדעים הללו כ"עולמות שונים" שאין טעם לנסות ולגשר עליהם. כיום אפילו האנטי-רדוקציוניסט הגדול ביותר לא קרוב בכלל לדעות הללו. גם הפסיכולוגיה מתחילה לדבר במונחים ביולוגיים ואפילו פיזיקליים ("פעילות במוח", "שדרים כימיים" "נוירוטרנסמיטורים"), למרות שאין ספק שיש עוד הרבה דרך עד לתיאור מלא של פסיכולוגיה אנושית במונחים של מדעי הטבע - אם זה בכלל יקרה אי-פעם (גם אני לא בהכרח רדוקציוניסט
). לסיכום: הבעיה של "תיאור התנהגות אנושית במונחים של חלקיקים אלמנטריים" מחולקת בעצם לשתי בעיות אפשריות, אחת "רכה" ואחת "קשה". הבעיה ה"רכה" היא בעיה טכנית: יש יותר מדי חלקיקים אלמנטריים שזזים בתוך בן-אנוש, כך שהתיאור יהיה מסובך מדי". הבעיה ה"קשה" היא בעיה מהותית: לפי הבעיה הזו, אין שום אפשרות לתאר התנהגות אנשוית כחלקיקים אלמנטריים, כי התנהגות אנושית איננה רק סך כל האינטראקציות של חלקיקים אלמנטריים, אלא יש פה "משהו נוסף" (לאו דווקא על-טבעי, אגב) שלעולם לא ייתן לנו לגשר על הפער בין התחומים, אפילו אם כוח החישוב שלנו יהיה אינסופי. אני אוהב לחשוב על ההבדל בין שתי הבעיות כעל ההבדל בין הנסיון של אדם ללכת ברגל ממוסקבה ליוהנסבורג, לבין הנסיון שלו ללכת ממוסקבה לירח. הראשון כעיקרון אפשרי אבל מסובך לאללה. השני לא אפשרי בשום תנאי. רדוקציוניסטים מקבלים את הבעיה ה"רכה" אבל לא את זו ה"קשה". למעשה אפשר לומר שהרבה מהעשייה המדעית נובעת מנסיון לבצע רדוקציה של דברים למונחים בסיסיי יותרץ זה עבד (במידה רבה) לגבי בעיית התורשה, למשל, וגם לגבי הכימיה. נראה מה יהיה הלאה.
