תרגום עדויות לעברית
ד"ר לאה גרפינקל, עוסקת בין השאר בתרגום עדויות מהשואה, מהשפות: צרפתית ויידיש, להלן מובא מאמר שלה על סיפורו של יצחק בשביס זינגר "שונאים סיפור אהבה": שונאים, סיפור אהבה-יצחק בשביס זינגר יצחק בשביס זינגר,חתן פרס נובל לספרות לשנת 1978 הוא מן המתעדים החשובים ביותר של העולם שהיה.להלן ציטוט מנימוקי הוועדה שהעניקה לו את הפרס:"עולמו של בעל הפרס הוא עולמם של יהודי מזרח אירופה כפי שחיו בעיירות בעוני, ברדיפות ומתוך אמונה חזקה...אמנות הסיפור שלו שורשיה במסורת התרבותית של יהודי פולין". ולהלן קטעים מנאומו של בעל הפרס בשעת הטכס: "אני כותב בשפה שאין לה גבולות" הכבוד הרב שהעניקה לי האקדמיה השבדית יש בו גם משום הכרה בשפת יידיש-שפה של גלות,שאין לה ארץ ואין לה גבולות ואין היא נתמכת על-ידי שום ממשלה. שפה שאין בה מילים בשביל נשק, תחמושת,מלחמה.שפה שגם גויים וגם יהודים מודרנים בזו לה. האמת היא שאותם דברים שהדתות הגדולות הטיפו להם,הושמו בחיי היום-יום על ידי היהודים דוברי היידיש שבגיטאות.הם היו עם הספר במובן הנכון של המילה. הם לא ידעו שמחה גדולה יותר מלימוד טבע האדם והיחסים האנושיים,שנקראו בפיהם תורה, תלמוד, מוסר, קבלה. הגיטו היה יותר ממקום מקלט למיעוט נרדף. הוא גם היה שדה ניסוי גדול בחיי השלום, במשמעת העצמית ובהומניזם. בתור שכזה הוא עודנו קיים, והוא מסרב לעבור מן העולם חרף כל האכזריות המקפחת אותו.יש קוראים ליידיש לשון מתה,אך כך גם קראו לעברית במשך אלפיים שנה. היא קמה לתחייה בימינו בדרך מיוחדת במינה,כמעט פלאית. היידיש עוד לא אמרה את מילתה האחרונה. עוד גנוזים בה אוצרות, שלא נחשפו לעייני העולם.היא הייתה לשונם של מעונים וקדושים, של חולמים ומקובלים-עשירה בהומור וספוגה בזכרונות,שהמין האנושי אינו צריך לשכוח לעולם.בדרך פיגורטיבית אומר שהיידיש היא הלשון החכמה והענווה של כולנו, הניב של אנושות מפוחדת ומיוחלת". בין יצירותיו של בשביס, ישנן המתעדות את העולם היהודי שלפני החורבן וישנן המתעדות את העולם היהודי שלאחר החורבן.בשביס עצמו השכיל להימלט לארה"ב ערב החורבן ומשהגיעו לשם האודים המוצלים והחלו להישמע העדויות הנוראיות היה בשביס מן "המקשיבים" החשובים ביותר. את מיומנות ההקשבה הוא רכש עוד בילדותו שעה שישב עם אמו בחדר הקבלה בו המתינו יהודים להיכנס ולהדיין באוזני אביו הרב.אוזן אחת שלו הייתה כרויה לסיפורים שנשמעו בחדר הקבלה ואוזן שנייה הייתה כרויה אל מעבר למחיצה-לחדר הדיונים.אלה היו המקורות לסיפורים שלפני החורבן. אחר כך בארה"ב הוא נהג לשבת ליד שולחן קבוע בקפיטריה יהודית, לשם נזדמנו הניצולים כדי לחפש, להתעדכן ובעיקר לספר.זה היה לחומר הגלם לסיפורים של אחרי החורבן.אחד מהם הוא הרומן:"שונאים סיפור אהבה". כמה מילים על היצירה: העולם הבשביסי הוא עולם מפורר ומלא סתירות.גיבוריו אוהבים ושונאים,שותקים וזועקים,חיים ומתים בעת ובעונה אחת.הכפילות,כפי שכבר נרמז בכותרת היא מצב קבוע ומוסכמה להתנהגות אנושית הנאלצת לתמרן בתוך מצבים אבסורדים.זוהי התנהגות הנשלטת על-ידי כורח הנסיבות והתשוקות.כול אחד חשוף לפגיעה מצד זולתו אך גם מצד עצמו,מצד דחפיו שלו.אלה מזינים את השלילה שבעולם.בשביס הוא פטליסט המאמין במקרה ובגורל, לגורל זה פרוגרמה משלו.וכך בספר בו אנו דנים:"בכול התוהו ובוהו הזה מצויה איזו תכנית שנרקמה בידי הכוחות העליונים המכוונים את חיי האדם"(עמוד 170). על השאלה אם הגורל הוא פסימי או אופטימי אמר בשביס:"אחרי מה שעוללו לנו הנאצים איני חייב להתנצל על הפסימיזם שלי". ואכן התקופות שעל רקען כותב בשביס הן תקופות שיא בפסימיות.גיבורו של "שונאים סיפור אהבה",הרמן חושב לעצמו:"הכול כבר היה חשב הרמן:הבריאה,המבול, סדום,מתן תורה, היטלר, והשואה. "(עמוד 116) וכי בתקופות כאלה אפשר לדבר על משהו אחר מלבד על ה:"אין"? מלבד על החלל הריק? ועוד אומר הרמן, בעמוד 180:"אין אנו בין החיים עוד". השטן והמוות מעסיקים מאוד את בשביס.לעיתים קרובות השטן הוא המספר המושלם שכן הוא חופשי ללכת לכול מקום ואין סוד כמוס בפני סקרנותו החטטנית.הגבול בין השטני לאלוהי הוא גבול דק מאוד.בדור בו הכזיבו האלים נוטים המאוכזבים לפול לזרועות השטן כדי להשקיט את כיסופיהם לאלוהות,ולבחור בגישה שהמשיח יבוא בדור שכולו חייב.ואולי המילה "לבחור" אינה מדויקת שכן אצל בשביס בוחר השטן באדם ולא להיפך.ברגע שהאדם חוטא בחטא הראשון,צובר החטא תאוצה והחוטא נופל למלכודת סבך החטאים שאי אפשר לצאת ממנה. הספר הומחז לסרט.וכך הגדירו הבימאי:"זהו סיפור על ניצולי שואה השזור בהומור". – בשביס מציג פה פרסה קומית בדומה להומור המקברי הנולד בשעת אסון.פרסה המתפתחת בשלושה מוקדים של חיים יהודים כשרים בארה"ב שלאחר השואה: ברוקלין, ברונקס ומנהטן. הספרה 3 היא ספרת מפתח ביצירה ותפקידה כמספר בלתי זוגי לסמל את העולם הדיסהרמוני. למשל האיור על כריכת הספר,(כף יד בעלת שלוש אצבעות) הגיבור שחי באמריקה שלוש שנים והוא נתון בסבך רומנטי בין שלוש נשים.סבך המדרדרו אל עברי פי פחת. לפני סיום דברי אחת מגיבורות המשנה ברומן. כך אומרת פועה:"יצאנו מהגהינום, אך הגיהנום רודף אחרינו".אש הגהינום רודפת אחרי הניצולים, הנגועים בשדים, הרדופים על ידי רוחות, המבוהלים מכול נביחת כלב.והגרוע מכול הוא שלעיתים קרובות הם אינם בורחים מפני אש הגהינום אלא בורחים לעברה. ניתן לתאם עם ד"ר גרפינקל (תרגום עדויות, תשלום וכו'): [email protected]
ד"ר לאה גרפינקל, עוסקת בין השאר בתרגום עדויות מהשואה, מהשפות: צרפתית ויידיש, להלן מובא מאמר שלה על סיפורו של יצחק בשביס זינגר "שונאים סיפור אהבה": שונאים, סיפור אהבה-יצחק בשביס זינגר יצחק בשביס זינגר,חתן פרס נובל לספרות לשנת 1978 הוא מן המתעדים החשובים ביותר של העולם שהיה.להלן ציטוט מנימוקי הוועדה שהעניקה לו את הפרס:"עולמו של בעל הפרס הוא עולמם של יהודי מזרח אירופה כפי שחיו בעיירות בעוני, ברדיפות ומתוך אמונה חזקה...אמנות הסיפור שלו שורשיה במסורת התרבותית של יהודי פולין". ולהלן קטעים מנאומו של בעל הפרס בשעת הטכס: "אני כותב בשפה שאין לה גבולות" הכבוד הרב שהעניקה לי האקדמיה השבדית יש בו גם משום הכרה בשפת יידיש-שפה של גלות,שאין לה ארץ ואין לה גבולות ואין היא נתמכת על-ידי שום ממשלה. שפה שאין בה מילים בשביל נשק, תחמושת,מלחמה.שפה שגם גויים וגם יהודים מודרנים בזו לה. האמת היא שאותם דברים שהדתות הגדולות הטיפו להם,הושמו בחיי היום-יום על ידי היהודים דוברי היידיש שבגיטאות.הם היו עם הספר במובן הנכון של המילה. הם לא ידעו שמחה גדולה יותר מלימוד טבע האדם והיחסים האנושיים,שנקראו בפיהם תורה, תלמוד, מוסר, קבלה. הגיטו היה יותר ממקום מקלט למיעוט נרדף. הוא גם היה שדה ניסוי גדול בחיי השלום, במשמעת העצמית ובהומניזם. בתור שכזה הוא עודנו קיים, והוא מסרב לעבור מן העולם חרף כל האכזריות המקפחת אותו.יש קוראים ליידיש לשון מתה,אך כך גם קראו לעברית במשך אלפיים שנה. היא קמה לתחייה בימינו בדרך מיוחדת במינה,כמעט פלאית. היידיש עוד לא אמרה את מילתה האחרונה. עוד גנוזים בה אוצרות, שלא נחשפו לעייני העולם.היא הייתה לשונם של מעונים וקדושים, של חולמים ומקובלים-עשירה בהומור וספוגה בזכרונות,שהמין האנושי אינו צריך לשכוח לעולם.בדרך פיגורטיבית אומר שהיידיש היא הלשון החכמה והענווה של כולנו, הניב של אנושות מפוחדת ומיוחלת". בין יצירותיו של בשביס, ישנן המתעדות את העולם היהודי שלפני החורבן וישנן המתעדות את העולם היהודי שלאחר החורבן.בשביס עצמו השכיל להימלט לארה"ב ערב החורבן ומשהגיעו לשם האודים המוצלים והחלו להישמע העדויות הנוראיות היה בשביס מן "המקשיבים" החשובים ביותר. את מיומנות ההקשבה הוא רכש עוד בילדותו שעה שישב עם אמו בחדר הקבלה בו המתינו יהודים להיכנס ולהדיין באוזני אביו הרב.אוזן אחת שלו הייתה כרויה לסיפורים שנשמעו בחדר הקבלה ואוזן שנייה הייתה כרויה אל מעבר למחיצה-לחדר הדיונים.אלה היו המקורות לסיפורים שלפני החורבן. אחר כך בארה"ב הוא נהג לשבת ליד שולחן קבוע בקפיטריה יהודית, לשם נזדמנו הניצולים כדי לחפש, להתעדכן ובעיקר לספר.זה היה לחומר הגלם לסיפורים של אחרי החורבן.אחד מהם הוא הרומן:"שונאים סיפור אהבה". כמה מילים על היצירה: העולם הבשביסי הוא עולם מפורר ומלא סתירות.גיבוריו אוהבים ושונאים,שותקים וזועקים,חיים ומתים בעת ובעונה אחת.הכפילות,כפי שכבר נרמז בכותרת היא מצב קבוע ומוסכמה להתנהגות אנושית הנאלצת לתמרן בתוך מצבים אבסורדים.זוהי התנהגות הנשלטת על-ידי כורח הנסיבות והתשוקות.כול אחד חשוף לפגיעה מצד זולתו אך גם מצד עצמו,מצד דחפיו שלו.אלה מזינים את השלילה שבעולם.בשביס הוא פטליסט המאמין במקרה ובגורל, לגורל זה פרוגרמה משלו.וכך בספר בו אנו דנים:"בכול התוהו ובוהו הזה מצויה איזו תכנית שנרקמה בידי הכוחות העליונים המכוונים את חיי האדם"(עמוד 170). על השאלה אם הגורל הוא פסימי או אופטימי אמר בשביס:"אחרי מה שעוללו לנו הנאצים איני חייב להתנצל על הפסימיזם שלי". ואכן התקופות שעל רקען כותב בשביס הן תקופות שיא בפסימיות.גיבורו של "שונאים סיפור אהבה",הרמן חושב לעצמו:"הכול כבר היה חשב הרמן:הבריאה,המבול, סדום,מתן תורה, היטלר, והשואה. "(עמוד 116) וכי בתקופות כאלה אפשר לדבר על משהו אחר מלבד על ה:"אין"? מלבד על החלל הריק? ועוד אומר הרמן, בעמוד 180:"אין אנו בין החיים עוד". השטן והמוות מעסיקים מאוד את בשביס.לעיתים קרובות השטן הוא המספר המושלם שכן הוא חופשי ללכת לכול מקום ואין סוד כמוס בפני סקרנותו החטטנית.הגבול בין השטני לאלוהי הוא גבול דק מאוד.בדור בו הכזיבו האלים נוטים המאוכזבים לפול לזרועות השטן כדי להשקיט את כיסופיהם לאלוהות,ולבחור בגישה שהמשיח יבוא בדור שכולו חייב.ואולי המילה "לבחור" אינה מדויקת שכן אצל בשביס בוחר השטן באדם ולא להיפך.ברגע שהאדם חוטא בחטא הראשון,צובר החטא תאוצה והחוטא נופל למלכודת סבך החטאים שאי אפשר לצאת ממנה. הספר הומחז לסרט.וכך הגדירו הבימאי:"זהו סיפור על ניצולי שואה השזור בהומור". – בשביס מציג פה פרסה קומית בדומה להומור המקברי הנולד בשעת אסון.פרסה המתפתחת בשלושה מוקדים של חיים יהודים כשרים בארה"ב שלאחר השואה: ברוקלין, ברונקס ומנהטן. הספרה 3 היא ספרת מפתח ביצירה ותפקידה כמספר בלתי זוגי לסמל את העולם הדיסהרמוני. למשל האיור על כריכת הספר,(כף יד בעלת שלוש אצבעות) הגיבור שחי באמריקה שלוש שנים והוא נתון בסבך רומנטי בין שלוש נשים.סבך המדרדרו אל עברי פי פחת. לפני סיום דברי אחת מגיבורות המשנה ברומן. כך אומרת פועה:"יצאנו מהגהינום, אך הגיהנום רודף אחרינו".אש הגהינום רודפת אחרי הניצולים, הנגועים בשדים, הרדופים על ידי רוחות, המבוהלים מכול נביחת כלב.והגרוע מכול הוא שלעיתים קרובות הם אינם בורחים מפני אש הגהינום אלא בורחים לעברה. ניתן לתאם עם ד"ר גרפינקל (תרגום עדויות, תשלום וכו'): [email protected]