תודה גדולה../images/Emo140.gif לכל המשיבים + שאלה:
מה שמלבל אותי בנושא הזה של כווץ שרירי ריצפת האגן, היא ההוראה שבאמת מצאתי בהרבה מקומות - לכווץ את שרירי רצפת האגן תוך כדי
נשיפה, בעוד שלמשל בתרגול המסורתי של היוגה, למשל באנולומה וילומה, (למשל, כפי שמופיע בספרו של ב.ק.ס. איינגר), עצירת הנשימה וביצוע מולה בנדהה נעשים לאחר
השאיפה . יש תרגיל די שכיח ביוגה, עלייה לתנוחת הגשר -
מהריצפה, תוך כווץ שרירי ריצפת האגן. עד כמה שידוע לי, ההוראה היא לעלות לתרגיל תוך כדי
נשיפה, בעוד שאם נלך לפי ההגיון של ביצוע מולה בנדה
לאחר השאיפה (אנטארה קומבאקה), העלייה לתנוחה צריכה להיות תוך כדי
שאיפה. אשמח להתייחסויותיכם המבורכות