goshdarnit
New member
תרגיל - איפיון ועלילה - 4
אנחנו עוסקים באפיון דמות במשך עלילה ארוכה, ולמעשה באפיון דמות באמצעות העלילה הארוכה. אחד הפרופסורים שלי באוניברסיטה נהג לנסח את העניין כך: "דמות היא אוסף הפעולות שלה ביצירה." היצירה יכולה להיות מחזה, ספר, סרט, וכו'. לפי ההגדרה שלו, דמות היא לא העבר שלה, גם אם עבר זה מורכב ועמוק ונמצא במוחו של הכותב. דמות ביצירה מורכבת מהמעשים שלה ביצירה, וככזאת המעשים שלה צריכים להיות מלאים. אם היא שמחה, אז באיזשהו מקום ביצירה היא צריכה להיות גם ההיפך. אם היא מוצאת תקווה אז באיזשהו מקום בסיפור היא צריכה להיות מיואשת. דמות היא עולם ומלואו, והיא עולם סגור. אם היא עוברת חווייה אחת, היא צריכה לעבור גם את החווייה ההפוכה. אם היא עוברת רגש אחד, היא צריכה לעבור גם את הרגש ההפוך. אם היא פועלת פעולה מסויימת, באיזשהו מקום היא צריכה לפעול גם את הפעולה ההפוכה. אם היא בוטחת, היא צריכה להרגיש נבגדת, והאם היא דמות שנבגדת אז היא תמצא מישהו אחד, אפילו לרגע אחד, לבטוח בו. אתם מבינים למה אני חותר? אם לא, תשאלו. הנה התרגיל: לכתוב תקציר של סיפור ארוך (לא יודע כמה ארוך, מספיק ארוך כדי שיקרו בו הרבה דברים), כאשר אתם מתמקדים בדמות מרכזית אחת, והדמות תעבור תהליכים לפי החוקיות בפיסקה הקודמת. תכתבו סיפור שבו אתם מאפיינים את הדמות המרכזית בשיטה של אותו פרופסור: אם יש דבר אחד, באיזשהו שלב בסיפור יהיה גם הניגוד. אני מזכיר שכיוון שהתרגילים טכניים ושהביקורות הן על טכניקה, כולם יכולים ללמוד מנסיונות של אחרים ולא רק מהתגובות לסיפורים שלהם. אני מפציר באנשים חדשים ללכת אחורה ולקרוא את התרגילים הקודמים, לקרוא את הנסיונות ולקרוא את התגובות. התרגילים החדשים מתבססים על ידע שנרכש בתרגילים הישנים. אני משוכנע שזאת לא טירחה יותר מדי גדולה, וייתכן שיהיו שם שניים או שלושה דברים חדשים.
אנחנו עוסקים באפיון דמות במשך עלילה ארוכה, ולמעשה באפיון דמות באמצעות העלילה הארוכה. אחד הפרופסורים שלי באוניברסיטה נהג לנסח את העניין כך: "דמות היא אוסף הפעולות שלה ביצירה." היצירה יכולה להיות מחזה, ספר, סרט, וכו'. לפי ההגדרה שלו, דמות היא לא העבר שלה, גם אם עבר זה מורכב ועמוק ונמצא במוחו של הכותב. דמות ביצירה מורכבת מהמעשים שלה ביצירה, וככזאת המעשים שלה צריכים להיות מלאים. אם היא שמחה, אז באיזשהו מקום ביצירה היא צריכה להיות גם ההיפך. אם היא מוצאת תקווה אז באיזשהו מקום בסיפור היא צריכה להיות מיואשת. דמות היא עולם ומלואו, והיא עולם סגור. אם היא עוברת חווייה אחת, היא צריכה לעבור גם את החווייה ההפוכה. אם היא עוברת רגש אחד, היא צריכה לעבור גם את הרגש ההפוך. אם היא פועלת פעולה מסויימת, באיזשהו מקום היא צריכה לפעול גם את הפעולה ההפוכה. אם היא בוטחת, היא צריכה להרגיש נבגדת, והאם היא דמות שנבגדת אז היא תמצא מישהו אחד, אפילו לרגע אחד, לבטוח בו. אתם מבינים למה אני חותר? אם לא, תשאלו. הנה התרגיל: לכתוב תקציר של סיפור ארוך (לא יודע כמה ארוך, מספיק ארוך כדי שיקרו בו הרבה דברים), כאשר אתם מתמקדים בדמות מרכזית אחת, והדמות תעבור תהליכים לפי החוקיות בפיסקה הקודמת. תכתבו סיפור שבו אתם מאפיינים את הדמות המרכזית בשיטה של אותו פרופסור: אם יש דבר אחד, באיזשהו שלב בסיפור יהיה גם הניגוד. אני מזכיר שכיוון שהתרגילים טכניים ושהביקורות הן על טכניקה, כולם יכולים ללמוד מנסיונות של אחרים ולא רק מהתגובות לסיפורים שלהם. אני מפציר באנשים חדשים ללכת אחורה ולקרוא את התרגילים הקודמים, לקרוא את הנסיונות ולקרוא את התגובות. התרגילים החדשים מתבססים על ידע שנרכש בתרגילים הישנים. אני משוכנע שזאת לא טירחה יותר מדי גדולה, וייתכן שיהיו שם שניים או שלושה דברים חדשים.
