תרגיל - אפיון - 2

[goshdarnit]

תרגיל - אפיון - 2

התנהגות של אנשים משתנה מאדם לאדם. אני לא מדבר עם אחותי כמו שאני מדבר עם אחי. אני לא מדבר עם אבא שלי כמו שאני מדבר עם בן אדם זר, ואני לא מדבר עם גבר זר כמו שאני מדבר עם אשה זרה. ההתנהגות שלי משתנה ,לא רק הדיבור. וכשאנחנו לבד, ההתנהגות שלנו, שוב, שונה. זה הטבע האנושי. וחשוב שהוא יעבור בכתיבה. אחרת האפיון לא מלא. ואפיון של דמות הוא, בסופו של דבר, אוסף הפעולות שלה. הנה התרגיל: לבנות אופי של דמות אחת באמצעות המגעים שלה עם הדמויות האחרות, באמצעות הניגודים בין ההתנהגות עם אדם א', להתנהגות עם אדם ב', להתנהגות עם אדם ג' להתנהגות כשהיא לבד. התרגיל הוא לבנות סיפור - או אפילו חלק מסיפור - שבו האפיון של הדמות המרכזית באמצעות השיטה הזאת הוא העיקר. אני מזכיר את החוקים: מדובר בתרגיל. לא ביצירת מופת, לא בסיפור שמסתובב לכם בראש כבר שנים, לא בבייבי שלכם. התרגיל הוא טכני. המטרה היא לשפר את הטכניקה (במקרה הזה, בנושא אפיון), והגיוני שהביקורת תתמקד בטכניקה. כאשר כולם מתמקדים באותו נושא, כאשר כולם מתאמצים באותה נקודה, אנחנו לומדים מהנסיון של אחרים, מהזווית השונה של האחרים, מהשגיאות, מההצלחות ומעצם הדיון. אני מדגיש - בשביל התרגיל אפשר לכתוב רק את חלק מסיפור.

 

[goshdarnit]

חלק מהסיפור. אפשר רק חלק מהסיפור.

אוף.

 

[ננסק]

תשמע,

השמת לתשומת ליבי דברים שלא חשבתי עליהם מקודם, ואני איישם את זה במקום אחר שאני כותב בו, אבל אני לא רואה את עצמי כותב קטע לכאן. אפילו לא למטרה הטובה של שיפור הטכניקה שלי.

 

[goshdarnit]

שלושה דברים

1. אם חשבת על דברים שלא חשבת עליהם קודם, עשיתי את שלי בשביל מדינה. אולי בשבוע הבא ובשבוע שאחריו יהיו עוד איזה דבר או שניים שלא חשבת עליו. 2. נראה לי שההודעה שלך קשורה לפתיל למטה, ותרשה לי להגיד משהו על ביקורת. נדמה לי שרובנו מבינים שהסיפור האחרון שכתבנו הוא לא הסיפור הכי טוב שנכתב אי פעם, ושבוודאי יש פה ושם מקום לשיפור גם אם אנחנו לא יודעים מהו. שתי תגובות נראות לי סבירות לביקורת: שמעתי ביקורת שלא הסכמתי איתה, שנראית לי לא לעניין, אתעלם ממנה ואמשיך בדרכי. או: הסכמתי עם הביקורת, אאמץ אותה, ואשתדל להשתמש בה כדי לשפר את הכתיבה שלי, שאני מראש יודע שהיא טעונת שיפור. מה זה משנה מאיפה קיבלתי את הביקורת? אם ילד בן שלוש יגיד משהו בעל ערך בין גיבוב השטויות הסטנדרטי, אקפוץ על המציאה ואאמץ גם אותה. מצד שלישי, אפשר להעלב. זה תמיד מועיל לכתיבה. 3. אני רוצה להשתמש בהודעה שלך כדי להדגים משהו הקשור לכתיבה, שלא ידעתי איך להגיע אליו. הוא נקרא "פעולה". לעתים מאוד רחוקות בחיים אנחנו מדברים אך ורק כדי למסור אינפורמציה. מצד שני, לעתים מאוד קרובות, אצל כותבים מתחילים, אנשים מדברים אך ורק כדי למסור אינפורמציה. כשאנשים באמת מדברים, הם מנסים לגרום לצד השני לתוצאה מסויימת, אחרת הם לא היו טורחים בכלל לפצות פה. ההודעה של ננסק היא דוגמה טובה. אם דמות כלשהי באמת היתה רוצה ללכת, היא היתה הולכת ודי. אבל, ברגע שהיא אמרה 'אני הולכת' זאת היתה פעולה *על* אנשים, זאת לא היתה הליכה. האמירה המדוייקת, בערך, היתה 'התנהגתם לא יפה ואני הולך', וזאת פעולה שנועדה לסחוט תגובות מסוג 'לא, לא, אל תלך', או 'לא התכוננו להעליב אותך' וכן הלאה. ננסק, אני מתנצל שאני משתמש בך בתור דוגמה, אבל זה לא אישי, זאת נקודה חשובה הקשורה לכתיבה. טקסט שאדם אומר - ודיאלוג - זה אוסף של פעולות, זה לא טקסט פשוט ואינפורמטיבי. לתרגילים על פעולות נגיע - אם נגיע - עוד הרבה זמן, כי פעולה זה דבר מסובך. אבל בינתיים אפשר להסתכל מסביב ולהבין מה אנשים באמת אומרים, למה הם באמת מתכוונים. ואז אפשר לאט לאט להחדיר את זה לתוך הסיפורים. צפייה באנשים היא כתיבה וכתיבה היא צפייה באנשים. ככל שאנחנו מבינים יותר בני אדם, ככל שאנחנו מבינים יותר את עצמנו, כך הכתיבה תשתפר. זה היה 'נאום - אפיון - 2'. עוד יום או יומיים אני אביא את ה'בקרוב' של הנאום מהשבוע הבא.

 

[ננסק]

דווקא סבבה להיות דוגמא ../images/Emo132.gif

אבל לא הבנתי איך אני הדוגמא. מתי אמרתי, ואפילו בערך, "התנהגתם לא יפה ואני הולך"? חוצמזה, נראה לי שאתה קופץ שני צעדים מעל הפופיק: מה שהגבתי לך התכוונתי להגיב לך, ואין לו שום קשר הם דיון הביקורות שלמטה. זה באמת פשוט ככה: אני לא רואה את עצמי כותב משהו בשביל פרוייקט הכתיבה שאתה מריץ כאן, אפילו שהוא כולו ברוח טובה ויכול רק להועיל. לא יודע איך הגעת לעניין הביקורות, אז חשוב לי להבהיר: אני לא ציני, מרושע או נבזי, וקבל את דברי בדיוק כמו שכתבתי אותם... לגבי "מה אפשר לעשות עם ביקורת" אני מסכים. נראה לי שלקחתם את דברי והפכתם אותי לשונא ביקורות מושבע או משהו. בסופו של דבר, גם אני הולך על פי "מכל מלמדי השכלתי", כמו שאתם מקפידים לנסות "לחנך" אותי...

אני מסכים שה-"פעולה", כפי שניסחת, היא דבר חשוב, ויפה שניסחת אותה באמת.

 

[goshdarnit]

אוקיי.

 

[cwen]

אני מנסה לחשוב על משהו

התרגיל הזה הרבה יותר מוצלח מהקודם לטעמי, אבל לא עולה לי שום דבר בראש. אבל זה יבוא, אל דאגה.

 

[ננסק]

לא, באמת,

מתי אמרתי "התנהגתם לא יפה ואני הולך"? אני מתחיל להיות מודאג.

 

[cwen]

הנה נסיון

לא נראה לי שהצלחתי עד הסוף, אבל אולי קצת: דנית ירדה במדרגות. רן עקב אחריה ממקומו מאחורי הספה. היא הלכה לכיוון הסלון. כשעברה ליד הספה הוא זינק עליה בשאגה. היא כמעט נפלה ופלטה צעקה. רן התפרץ בצחוק. "די כבר, משוגע אחד!" צעקה דנית ואז: "אמא!" רן התיישב על הרצפה וצחק. הוא כמעט נחנק. אמא הגיעה מחדר העבודה שלה ומבטה רגוז ביותר. "הוא כמעט הפיל אותי עכשיו!" צעקה דנית, "הוא יהרוג אותי יום אחד". "הוא רק משחק, חמודה..." "כן, משחק בלהרוג אותי", אמרה דנית, "אמא, אם לא תמצאי לזה פתרון, אני אברח מהבית. נמאס לי!" היא הסתובבה ועלתה במדרגות בסערה. "למה אתה עושה את זה, רנוצ'קה?" שאלה אמא בקול מיואש. "זה מצחיק", אמר רן, והתיישב על הספה. צליל של דילוג במדרגות נשמע, ודנית הופיעה שוב תרמיל גדול על כתפה. "אני הולכת למירי", אמרה. "אני אחזור מחר אחרי בית ספר". "דנית, בבקשה..." "היצור הזה צריך להיות במוסד. אני לא צריכה לסבול רק כי את מפחדת לספר לעולם שהוא קיים." רן חשף מולה את שיניו. "אתה מפלצת קטנה". אמרה דנית ויצאה מהבית. רן פנה להביט באמו וראה את עיניה מלאות דמעות. הוא מיהר למטבח והביא כוס מים. "הנה, אמא", אמר ושם את הכוס בידה של אמו, "אני אוהב אותך. אני ילד טוב". "אז למה אתה מציק לאחותך?" שאלה אמו וחיבקה אותו. היא נשקה אותו על הראש. "היא רק חצי אחותי", אמר רן. "אז מה?" "היא לא אוהבת את אבא שלי". "חמוד, גם אני לא אוהבת את אבא שלך". "אבל את אוהבת אותי. היא לא. היא שונאת אותי. היא אמרה שאני לא צריך להיות קיים". זרם הדמעות מעיניה של אמו התגבר. רן הפעיל את הטלויזיה. בערב הוא נמלא התרגשות שכן זה היה הביקור השבועי של אביו, ולשם שינוי דנית לא היתה שם כדי לעצבן אותו. בפרוס השעה הקבועה הוא מהר והזיז את הרהיטים בסלון הצידה וקרא לאימו לבוא לסלון. אמו באה וחיכתה בפתח החדר בעיניים כבויות. היא ליטפה את ראשו כמו היה כלבלב קטן. בשעה היעודה החלו להופיע ענני עשן בחדר ומתוך הערפל פסע אביו, גדול ונורא כמו תמיד. אביו פרס זרועות גדולות, ורן רץ לתוכן בשמחה. אביו הניף אותו באויר ובחן אותו היטב. "הוא מציק לאחותו", אמרה אמו בקול מת. "הוא צייד!" אמר אביו בגאוה והניח אותו על הרצפה. הוא שלף מכיסו שקיק דחוס והשליך אותו לאמו. אלה היו דמי הגידול שלו. אביו שלם את זה כל שבוע כדי שלא יחסר לו כלום. אמו תפסה את השקיק, והניחה אותו על השידה. "אבל אחותו מאיימת לברוח מהבית. ואם היא תעשה את זה, אז אנשים יגלו אותו ויקחו אותו ממני". היא אמרה. "נקודה טובה", אמר אביו, ורכן אליו: "רן, אתה צריך להתייחס לאחותך בכבוד". "היא לא אוהבת אותי". "אולי זה מכיוון שאתה מציק לה. היא מבוגרת ממך ואתה צריך להתייחס אליה בכבוד רב. היא הבת של אמך". "אני לא חושב שאני אצליח". "אתה תצליח! אתה הבן שלי, והבן שלי תמיד מצליח. אני יודע שיש לך דחף לצוד, אבל תצטרך לצוד משהו אחר ולהניח לאחותך בשלווה". "כן, אבא". "זה הבן שלי", אמר אביו ופרע את שערות ראשו בחיבה. "עכשיו לך להביא לי משהו לשתות והנח לי לדבר עם אמך לבד". רן פנה לצאת מהחדר. "אמא, את רוצה משהו לשתות?" שאל. "כן. תכין לי בבקשה כוס קפה". רן הלך למטבח להכין את השתיה. מהסלון הגיע צליל של שיחה שקטה.

 

[goshdarnit]

בול! יפה מאוד!

שימו לב שהמורכבות של הדמות מעמיקה בבת אחת בכל פעם שהדמות מתנהגת באופן שונה עם דמות אחרת. השיטה הזאת של בניית דמות עובדת. היא עובדת על התת מודע של הקורא, והיא מעמיקה את הדמות מבלי שהקורא ידע איך עשינו את זה. רן הפך מול עינינו ובמעט מאוד מלים, לבן אדם אמיתי. חוץ מזה, יעל עשתה פה יותר מורכב ממה שציפיתי שייעשה פה. בהתחלה, רן מגיב לאחותו ואמא שלו ביחד באותו חדר. והתגובה ל'אמא-ואחות' שונה מהתגובה ל'אחות' ששונה מהתגובה ל'אבא-ואחות' וכן הלאה. ככה אנשים מגיבים. זה קשה יותר לביצוע מאשר להגיב כל פעם לדמות אחרת, ואל תרגישו צורך לעשות את זה בתרגיל הזה. בקיצור: זה טריק של כותבים באפיון והוא פשוט עובד. יפה מאוד.

 

[Yuli Gama]

יעל! זה חייב במשך!!!!

תתבישי לך, לתת התחלה כזאת ולא להמשיך.

 

[cwen]

זה לא אשמתי

goshdarnit (אוף, כבר עשית פה אאוטינג? הכינוי הזה מסובך) אמר שאפשר לכתוב רק חלק מסיפור, אז כתבתי חלק מסיפור. אני מקווה שאת לא חושבת שאני יודעת איך זה ממשיך... אין לי מושג, למרות שיש לי איזה רעיון.

 

[goshdarnit]

'אאוטינג'?

כל אחד יכול ללחוץ על הניק שלי ולהגיע לאתר שלי, כך שזה לא סוד. אם קצר לך יותר, תקראי לי גיא. חוץ מזה, מישהו אחר מעוניין לנסות את התרגיל? העניין לא מיצה את עצמו עם הסיפור הזה. אפשר סיפור שלם ואפשר חלק מסיפור.

 

[goshdarnit]

שימו לב לעוד משהו,

שנוגע לאפקטיביות של השיטה. ככל שהניגוד בין ההתנהגויות של הדמות עם דמות א' ואח"כ עם דמות ב' גדול - כך התמונה ברורה יותר (מיידית) לקורא. השיטה הזאת עובדת על פי השינוי החל בדמות. ככל שהשינוי גדול יותר, כך השיטה עובדת טוב יותר. אבל, כמובן, השינוי צריך להיות אמין לחלוטין, אחרת הדמות פשוט מתנהגת בצורה הפוכה וזה נראה מוזר.

 

[ריסט]

אהבתי במיוחד את ההתחלה

אבל בלי שום קשר לתרגיל זה קצת הזכיר לי את המשחק של אנדר . אורסון סקוט קארד מגיע לארץ !!!!