תרגיל באושר.....
המורָה לאושר בעולם יש גם חובה וגם זכות, אתה יודע, ישנם הדברים שאנחנו חייבים לעשות, והדברים שאנחנו רוצים לעשות. ואין בא האחד בלי השני. מחד, לא חיים על חובות בלבד, מאידך, גם לא רק בהנאות . ורק האיזון.. הוא החלק החשוב במשחק. ואני באה ללמד אותך, במסגרת "ההתנדבות הכפייתית" שלי, להנות. לקחת לעצמך חופן מלא הנאה. להבין שחופן אחד אינו מספיק, ולחטוף בחופן השני עוד ועוד. איך? להרשות לעצמך להנות. לא לראות בזה פשע, אלא זכות גדולה. אולי אפילו מצווה לעצמך. והרי אם לא תיקח לעצמך כיף, אף אחד לא יבוא וייתן לך. אז אל תחכה שהכיף יגיע אלייך, לך לחפש אותו. תור אחריו בדרכים. הוא שם עבורך, מחכה לך, ואתה - אפילו אינך ער לקיומו. קח את התענוג השיגרתי, קח את הפנטסטי, אבל קח אותו. אל תשאיר אותו מונח על המדף עד שיתקלקל. גרום לעצמך עונג. ועונג, הוא כל מעשה שגורם עונג. שמעלה את נשמתך בכמה דרגות גבוה מן המציאות היום יומית. משהו חריג, משהו מדליק, משהו מרגש, משהו מסעיר, משהו שגורם לך לאבד פעימה בלב, מגביר את הדופק, מעלה את לחץ הדם, מרעיד, מסחרר, מעלף, גורם לך לצאת מעצמך ולהיות מישהו אחר שאינך מכיר בדרך כלל. פאזה אחרת של המודע. מימד אחר. כמו לצאת מתוך גופך המוכר, למסע, לעולם אחר, שבו לא ביקרת מעודך. ולגלות בדרך, שאתה מגיב אחרת, שאתה חש אחרת מתמיד, שאתה מלא תשוקה לחיים. להביט על עצמך מהצד, ולחשוב איך לא חשבת על זה קודם. לתהות, למה אינך יכול לרדות מן הדבש בטרוד גדול, אלא מלקק אותו מכפית קטנטנה. בביסים זעירים שאינם משאירים בפה טעם.....אלא מתמוססים עם הרוק. בן אדם...!! .. אין צורך בציוד כדי לצאת למסע, אין צורך בזמן או במזומנים. צריך רק להחליט שאתה רוצה להעניק לעצמך את הנאות העולם הזה, כי זה מגיע לך. על כל חובה שאתה ממלא, מגיע לך זכות אחת בתמורה. האם אינך אוהב את עצמך במידה מספקת, בכדי להסכים לקבל את החסדים שרוצים להעניק לך? האם נדרת נדר? האם אתה מעניש את עצמך? כולם חוטפים מכל הבא ליד, ואתה עובר על יד האושר, מגניב מבט מבוייש, וממשיך הלאה. חושב לעצמך, "האושר , בודאי יחכה לי.. יש לי זמן, יש לו זמן.." אושר מפוספס לא חוזר. רק בומרג חוזר. חפץ שאתה משליך מגבוה, מכח הגרויטציה, צונח ארצה במהירות, ומתנפץ. האם נדמה לך שאושרך יבוא כשיגיע המשיח? אז דע לך, הוא לא יגיע....המשיח. הוא פה, מזמן, מביט ביצורים שמחכים לו ומגחך לעצמו.....: "למה הם מחכים כל האנשים האלה?" "אני פה, הם פה, והאושר פה, בהישג יד , אבל הטיפשים מחכים לי כדי שאביא להם אותו, בעוד הם יכולים בידיהם שלהם, לגעת בו, לקחת אותו". ועוד הוא מוסיף : " הם אפילו לא יודעים שהקצבתי למאוויהם זמן מוגבל מאד, קצר מאד... לסבלנים - אני מקציב חודש לעקשנים אני מקציב ...... - לעקשנים אין שום הקצבה. שישארו בעיקשותם....זמן, הרי לא יועיל להם. זמן , יש להם בשפע. ובזמן הזה, הם מטפחים את עיקשותם". אז למה , כל מי שהפסיד בחייו הזדמנות פז, בא בטענות אל גורלו, אל אלוהיו, אל קרוביהם, .........אל כל מי שניתן להאשים בכשלונם וחוסר האונים של עצמם.....? למה? כדי לא להאשים את עצמם. כך קל יותר. אני לא ממציאה שום תיאוריות חדשות. גם אני למדתי את השיעור הזה, כי הייתי בסקטור הדפוק הזה, פעם בעבר. ולא עוד!!!! ותחשוב על זה!!!!!!!!!!!!!!!!!! וגם אתם!!!!
המורָה לאושר בעולם יש גם חובה וגם זכות, אתה יודע, ישנם הדברים שאנחנו חייבים לעשות, והדברים שאנחנו רוצים לעשות. ואין בא האחד בלי השני. מחד, לא חיים על חובות בלבד, מאידך, גם לא רק בהנאות . ורק האיזון.. הוא החלק החשוב במשחק. ואני באה ללמד אותך, במסגרת "ההתנדבות הכפייתית" שלי, להנות. לקחת לעצמך חופן מלא הנאה. להבין שחופן אחד אינו מספיק, ולחטוף בחופן השני עוד ועוד. איך? להרשות לעצמך להנות. לא לראות בזה פשע, אלא זכות גדולה. אולי אפילו מצווה לעצמך. והרי אם לא תיקח לעצמך כיף, אף אחד לא יבוא וייתן לך. אז אל תחכה שהכיף יגיע אלייך, לך לחפש אותו. תור אחריו בדרכים. הוא שם עבורך, מחכה לך, ואתה - אפילו אינך ער לקיומו. קח את התענוג השיגרתי, קח את הפנטסטי, אבל קח אותו. אל תשאיר אותו מונח על המדף עד שיתקלקל. גרום לעצמך עונג. ועונג, הוא כל מעשה שגורם עונג. שמעלה את נשמתך בכמה דרגות גבוה מן המציאות היום יומית. משהו חריג, משהו מדליק, משהו מרגש, משהו מסעיר, משהו שגורם לך לאבד פעימה בלב, מגביר את הדופק, מעלה את לחץ הדם, מרעיד, מסחרר, מעלף, גורם לך לצאת מעצמך ולהיות מישהו אחר שאינך מכיר בדרך כלל. פאזה אחרת של המודע. מימד אחר. כמו לצאת מתוך גופך המוכר, למסע, לעולם אחר, שבו לא ביקרת מעודך. ולגלות בדרך, שאתה מגיב אחרת, שאתה חש אחרת מתמיד, שאתה מלא תשוקה לחיים. להביט על עצמך מהצד, ולחשוב איך לא חשבת על זה קודם. לתהות, למה אינך יכול לרדות מן הדבש בטרוד גדול, אלא מלקק אותו מכפית קטנטנה. בביסים זעירים שאינם משאירים בפה טעם.....אלא מתמוססים עם הרוק. בן אדם...!! .. אין צורך בציוד כדי לצאת למסע, אין צורך בזמן או במזומנים. צריך רק להחליט שאתה רוצה להעניק לעצמך את הנאות העולם הזה, כי זה מגיע לך. על כל חובה שאתה ממלא, מגיע לך זכות אחת בתמורה. האם אינך אוהב את עצמך במידה מספקת, בכדי להסכים לקבל את החסדים שרוצים להעניק לך? האם נדרת נדר? האם אתה מעניש את עצמך? כולם חוטפים מכל הבא ליד, ואתה עובר על יד האושר, מגניב מבט מבוייש, וממשיך הלאה. חושב לעצמך, "האושר , בודאי יחכה לי.. יש לי זמן, יש לו זמן.." אושר מפוספס לא חוזר. רק בומרג חוזר. חפץ שאתה משליך מגבוה, מכח הגרויטציה, צונח ארצה במהירות, ומתנפץ. האם נדמה לך שאושרך יבוא כשיגיע המשיח? אז דע לך, הוא לא יגיע....המשיח. הוא פה, מזמן, מביט ביצורים שמחכים לו ומגחך לעצמו.....: "למה הם מחכים כל האנשים האלה?" "אני פה, הם פה, והאושר פה, בהישג יד , אבל הטיפשים מחכים לי כדי שאביא להם אותו, בעוד הם יכולים בידיהם שלהם, לגעת בו, לקחת אותו". ועוד הוא מוסיף : " הם אפילו לא יודעים שהקצבתי למאוויהם זמן מוגבל מאד, קצר מאד... לסבלנים - אני מקציב חודש לעקשנים אני מקציב ...... - לעקשנים אין שום הקצבה. שישארו בעיקשותם....זמן, הרי לא יועיל להם. זמן , יש להם בשפע. ובזמן הזה, הם מטפחים את עיקשותם". אז למה , כל מי שהפסיד בחייו הזדמנות פז, בא בטענות אל גורלו, אל אלוהיו, אל קרוביהם, .........אל כל מי שניתן להאשים בכשלונם וחוסר האונים של עצמם.....? למה? כדי לא להאשים את עצמם. כך קל יותר. אני לא ממציאה שום תיאוריות חדשות. גם אני למדתי את השיעור הזה, כי הייתי בסקטור הדפוק הזה, פעם בעבר. ולא עוד!!!! ותחשוב על זה!!!!!!!!!!!!!!!!!! וגם אתם!!!!
