noname20000000
New member
תרגיל והמלצה.
היי,
רציתי להמליץ על ספר שאני קוראת כרגע - "Speaking of Sadness" של דייוויד א. קארפ.
הכותב הוא פרופסור לסוציולוגיה ואדם שסובל מדיכאון. הוא נוגע בכל מיני תחומים שקשורים למחלה; הגדרה עצמית, התמודדות עם בעלי מקצוע, נטילת כדורים ועוד נושאים מאוד מחודדים ורלוונטיים לכל מי שנתקל בדיכאון בעצמו או באנשים שקרובים אליו.
זו פעם ראשונה שאני קוראת ספר מהסוג הזה, ומה שגרם לי להיקשר אליו מאוד הוא ציטוטים של אנשים שחולים בדיכאון (הספר מבוסס בחלקו הגדול על ראיונות שהפרופסור עשה עם אנשים חולי דיכאון ואנשים קרובים אליהם).
הרבה פעמים אני מתקשה למצוא מילים או דוגמאות כדי לתאר את המצב שלי, ולא מעט דברים שנאמרו שם קלעו בול למה שאני מרגישה או לחוויות שעברתי.
אני לא יכולה לומר שהספר עשה אצלי שינוי גדול, אבל יש בו מן נחמה. לא יודעת להסביר למה.
אחד הדברים המעניינים שנתקלתי בהם בספר הוא שהפרופסור שאל חולי דיכאון אם קיים משהו טוב בדיכאון שלהם.
הוא מספר שחלקם הקטן טען חד משמעית שלא, אבל היו לא מעט שענו על השאלה באופן חיובי (למשל, הרבה אנשים טענו שהדיכאון גרם להם להיות אנשים רגישים יותר).
החלטתי לנסות לרשום בעצמי כל מיני דברים "חיוביים" לגבי הדיכאון. הרוב יצא די מטופש, אבל יש כמה נקודות די חזקות.
בכל אופן, חשבתי שיהיה מעניין אם תרשמו דברים תחת הרעיון הזה - "האם יש דברים טובים בדיכאון שלי?".
אני אתחיל:
- הדיכאון עזר לי להתנהג ולחשוב בצורה פחות חומרנית.
היי,
רציתי להמליץ על ספר שאני קוראת כרגע - "Speaking of Sadness" של דייוויד א. קארפ.
הכותב הוא פרופסור לסוציולוגיה ואדם שסובל מדיכאון. הוא נוגע בכל מיני תחומים שקשורים למחלה; הגדרה עצמית, התמודדות עם בעלי מקצוע, נטילת כדורים ועוד נושאים מאוד מחודדים ורלוונטיים לכל מי שנתקל בדיכאון בעצמו או באנשים שקרובים אליו.
זו פעם ראשונה שאני קוראת ספר מהסוג הזה, ומה שגרם לי להיקשר אליו מאוד הוא ציטוטים של אנשים שחולים בדיכאון (הספר מבוסס בחלקו הגדול על ראיונות שהפרופסור עשה עם אנשים חולי דיכאון ואנשים קרובים אליהם).
הרבה פעמים אני מתקשה למצוא מילים או דוגמאות כדי לתאר את המצב שלי, ולא מעט דברים שנאמרו שם קלעו בול למה שאני מרגישה או לחוויות שעברתי.
אני לא יכולה לומר שהספר עשה אצלי שינוי גדול, אבל יש בו מן נחמה. לא יודעת להסביר למה.
אחד הדברים המעניינים שנתקלתי בהם בספר הוא שהפרופסור שאל חולי דיכאון אם קיים משהו טוב בדיכאון שלהם.
הוא מספר שחלקם הקטן טען חד משמעית שלא, אבל היו לא מעט שענו על השאלה באופן חיובי (למשל, הרבה אנשים טענו שהדיכאון גרם להם להיות אנשים רגישים יותר).
החלטתי לנסות לרשום בעצמי כל מיני דברים "חיוביים" לגבי הדיכאון. הרוב יצא די מטופש, אבל יש כמה נקודות די חזקות.
בכל אופן, חשבתי שיהיה מעניין אם תרשמו דברים תחת הרעיון הזה - "האם יש דברים טובים בדיכאון שלי?".
אני אתחיל:
- הדיכאון עזר לי להתנהג ולחשוב בצורה פחות חומרנית.