תרגיל כתיבה

ינשוFון

New member
תרגיל כתיבה

נקודת מבט של עציץ שיושב על עדן בקומה חמישית של בניין משרדים. בעבר היתה שם חברת משחקי מחשב מגניבה ועכשיו נכנסו במקומם חברה להלוואות קטנות לעסקים ירוקים, שזה נניח חברתי אבל משמים. העציץ יודע שיש לו זכרון של שבוע ועוד שבוע הוא ישכח מהמשחקים המגניבים שהוא גדל עליהם.
 
מקווה שזה יצית השתתפות נוספת

אני מתאר לעצמי שלכל אחד שיצא לו לשחק במשחק טוב באמת עלה פעם רצון להיות זבוב על הקיר באותם חדרים אשר אנשים ישבו שם ותכננו את המשחק. אני קרוב לזה. אמנם אני לא יכול לעוף או בכלל לזוז מהמקום ולהעיף את הזבוב המזורגג שהחליט להתיישב על הענף שלי, אבל הנוף פשוט משגע ואני רואה את כל שלבי הבנייה של המשחקים האלו שהם פשוט חרא מזוקק.

כמובן שיש כאלה שבטח יחשיבו שכל ההתלהבות הזאת מוגזמת, זה בסדר. העובדה שיש אנשים חולים לא חדשה לי.
כמובן שאין בעיה בלהיות חולה. הנה, לי עצמי יש את המחלה המזורגגת הזאת שקורעת לי את הזיכרון, אבל זה בסדר.
כמובן שאני אשכח מכל הקלאסיקות והזיכרון שלי יהפוך לאוסף תמונות של פאקינג פקידים מלווים כספים לירוקים ההם, אבל זה בסדר.
כמובן שהיצורים המזורגגים האלה לא מספיק הורסים כל חלקה טובה, עכשיו הם רוצים לגזול את כל שפע הפוטופוד* שיש לחברים שלי, אבל זה בסדר.
כמובן שהם גם לא טרחו לשאול אם זה בסדר מבחינתי. הרי מה זה משנה להם בכלל אם אני בסדר עם זה?! אני בסך הכול עציץ מבחינתם.

אז לא, תשכחו מכל מה שאמרתי.
הכול לא בסדר.




* הלחם של פוטוסינטזה ופוד, שם עממי לפחמן דו חמצני (הערת המתרגם).
 

בלגונה

New member
חמוד

חרא מזוקק
 


אני אגיד במאמר מוסגר שבהתחלה התחרטתי על ה"מזוקק" כי זה נראה לי יותר מידי בוטה (מעבר לנדרש). טוב לראות שזה לא גרע מהקטע יותר מידי
 
למעלה