תרגיל ליוקשים מתחילים.../images/Emo131.gif
אתם זוכרים את שאלה מס' 4?, שאלה ששאלתי על יקוש, ואף אחד לא ענה לי ברצינות, טוב! הנה התשובה כפי שמצאתי בספרו אריה יעקב לייב. --------------------------------------------------------------------- כל החומר המובא פה, נלקח מספרו של "אריה יעקב לייב" --------------שבעת העקרונות של אמנות היקוש---------- העיקרון הראשון: -הלוחם תמיד בוחר את שדה הקרב שלו- אין לוחם נכנס לקרב אלא מתוך מהכרת השטח. מגמתו היא לא להשאיר דבר ביד המקרה. אין זו רק הכרה במקום הפיזי של הקרב, אלא הידיעה של כל מרכיב העשוי להתערב ולהשפיע במהלך הקרב. העיקרון השני: -הלוחם מפקיר מאחוריו כל דבר שאינו הכרחי עבורו- על הלוחם להיות קל ונזיל, לפיכך אסור לו להצמד במעשיו ובמחשבותיו לכל דבר העשוי להכביד ולהקשות עליו שלא לצורך. העיקרון השלישי: -הלוחם לוקח כל קרב שלו כאילו זה הקרב האחרון עלי אדמות, הוא בא מוכן למות- הלוחם יהיה מסוגל לגייס את כל עוצמתו לקרב רק אם הוא בא לקרב מוכן למות,על כן כל קרב, הוא קרב לחיים ומוות. העיקרון הרביעי: -על הלוחם להפקיר את עצמו- הלוחם מתגבר על מחסום הפחד בכך שהוא מפקיר את עצמו, רק כך הוא יכל להתרפות ולהניח לכוחותיו לזרום בחופשיות. העיקרון החמישי: -בעימות עם כוחות גדולים ממנו, נסוג הלוחם קמעה,ומסיח דעתו לענין אחר- הלוחם לומד להשתמש באמצעי ההסחה כמגן מפני עימותים שהם קשים מדי לפי שעה. כל פעילות שהיא היכולה לשעשעו ולהסיח דעתו טובה לשם כך. לא פעם מורה דון חואן לקרלוס, כאשר התרחשות מסוימת מזעזעת אותו יתר על המידה, לכתוב. הכתיבה שימשה היטב את קרלוס אמצעי להסחת הדעת לאחר חויות קשות שעבר. העיקרון השישי: -לוחם מנצל באופן מירבי את הזמן- בקרב שבו אתה לוחם על חייך, אומרת פלורינדה, כל שנייה היא נצח. הלוחם יודע את ערך הזמן ואין הוא מבזבז אותו לשוא. לעיתוי הנכון חשיבות מרכזית כיון שהוא עשוי להכריע את הקרב כולו. ברגע הנכון הלוחם משחרר את עצמו ופועל במלוא עוצמתו. העיקרון השביעי: - הלוחם אינו מעמיד עצמו לעולם בראש- הלוחם לומד שההשפעה החזקה ביותר היא כאשר הוא פועל מאחורי הקלעים, מבלי שאחרים יוכלו לשער את מלוא משמעות מעשיו. הלוחם תמיד נותר בצל גם אם הוא המהיג, הוא אמן ההסוואה המסוגל ללבוש כל דמות, כפי צורכו, ולהצניע לגמרי את התפקיד האמיתי שהוא משחק בענין. (המהיגים הגדולים-אין בני האדם מבחינים בקיומם) --על הלוחם ליישם עקרונות אלו בכל מצבי החיים השונים, מהעימותים הקשים ביותר ועד לפעילויות הפשוטות ביותר. ישומה השיטתי של אומנות היוקשים, מביאה לשלוש תוצאות: התוצאה הראשונה היא שיוקשים לומדים לא להתיחס אל לעצמם לעולם ברצינות ובחשיבות יתרה, הם לומדים לצחוק לעצמם. כאשר אין הם חוששים להיות שוטים, יכולים הם לשטות בכל אדם. התוצאה השניה היא שיוקשים לומדים לסגל לעצמם סבלנות אין קץ, יוקשים אינם נחפזים לעולם, אין הם רוגזים לעולם. והתוצאה השלישית היא שיוקשים לומדים עצמם לאלתר עד אין קץ.
אתם זוכרים את שאלה מס' 4?, שאלה ששאלתי על יקוש, ואף אחד לא ענה לי ברצינות, טוב! הנה התשובה כפי שמצאתי בספרו אריה יעקב לייב. --------------------------------------------------------------------- כל החומר המובא פה, נלקח מספרו של "אריה יעקב לייב" --------------שבעת העקרונות של אמנות היקוש---------- העיקרון הראשון: -הלוחם תמיד בוחר את שדה הקרב שלו- אין לוחם נכנס לקרב אלא מתוך מהכרת השטח. מגמתו היא לא להשאיר דבר ביד המקרה. אין זו רק הכרה במקום הפיזי של הקרב, אלא הידיעה של כל מרכיב העשוי להתערב ולהשפיע במהלך הקרב. העיקרון השני: -הלוחם מפקיר מאחוריו כל דבר שאינו הכרחי עבורו- על הלוחם להיות קל ונזיל, לפיכך אסור לו להצמד במעשיו ובמחשבותיו לכל דבר העשוי להכביד ולהקשות עליו שלא לצורך. העיקרון השלישי: -הלוחם לוקח כל קרב שלו כאילו זה הקרב האחרון עלי אדמות, הוא בא מוכן למות- הלוחם יהיה מסוגל לגייס את כל עוצמתו לקרב רק אם הוא בא לקרב מוכן למות,על כן כל קרב, הוא קרב לחיים ומוות. העיקרון הרביעי: -על הלוחם להפקיר את עצמו- הלוחם מתגבר על מחסום הפחד בכך שהוא מפקיר את עצמו, רק כך הוא יכל להתרפות ולהניח לכוחותיו לזרום בחופשיות. העיקרון החמישי: -בעימות עם כוחות גדולים ממנו, נסוג הלוחם קמעה,ומסיח דעתו לענין אחר- הלוחם לומד להשתמש באמצעי ההסחה כמגן מפני עימותים שהם קשים מדי לפי שעה. כל פעילות שהיא היכולה לשעשעו ולהסיח דעתו טובה לשם כך. לא פעם מורה דון חואן לקרלוס, כאשר התרחשות מסוימת מזעזעת אותו יתר על המידה, לכתוב. הכתיבה שימשה היטב את קרלוס אמצעי להסחת הדעת לאחר חויות קשות שעבר. העיקרון השישי: -לוחם מנצל באופן מירבי את הזמן- בקרב שבו אתה לוחם על חייך, אומרת פלורינדה, כל שנייה היא נצח. הלוחם יודע את ערך הזמן ואין הוא מבזבז אותו לשוא. לעיתוי הנכון חשיבות מרכזית כיון שהוא עשוי להכריע את הקרב כולו. ברגע הנכון הלוחם משחרר את עצמו ופועל במלוא עוצמתו. העיקרון השביעי: - הלוחם אינו מעמיד עצמו לעולם בראש- הלוחם לומד שההשפעה החזקה ביותר היא כאשר הוא פועל מאחורי הקלעים, מבלי שאחרים יוכלו לשער את מלוא משמעות מעשיו. הלוחם תמיד נותר בצל גם אם הוא המהיג, הוא אמן ההסוואה המסוגל ללבוש כל דמות, כפי צורכו, ולהצניע לגמרי את התפקיד האמיתי שהוא משחק בענין. (המהיגים הגדולים-אין בני האדם מבחינים בקיומם) --על הלוחם ליישם עקרונות אלו בכל מצבי החיים השונים, מהעימותים הקשים ביותר ועד לפעילויות הפשוטות ביותר. ישומה השיטתי של אומנות היוקשים, מביאה לשלוש תוצאות: התוצאה הראשונה היא שיוקשים לומדים לא להתיחס אל לעצמם לעולם ברצינות ובחשיבות יתרה, הם לומדים לצחוק לעצמם. כאשר אין הם חוששים להיות שוטים, יכולים הם לשטות בכל אדם. התוצאה השניה היא שיוקשים לומדים לסגל לעצמם סבלנות אין קץ, יוקשים אינם נחפזים לעולם, אין הם רוגזים לעולם. והתוצאה השלישית היא שיוקשים לומדים עצמם לאלתר עד אין קץ.