תרחיש:
אהוד ברוג יודע שאין לו שום סיכוי להיות ראש ממשלה אחרי ה-6 בפברואר. כמו כן, הוא לא עיוור (הוא שועל, העיוור זה מישהו אחר
), והוא רואה כמונו את הסקרים, שחוזים ששמעון פרסקי גובר על אריאל שיינרמן. ו... הוא לא ממש רוצה לרדת מהכס הרם, אבל הוא יודע שזה יקרה (מה גם שוישניא מטרטר לו את זה יומם ולילה), וכיוון שכך, הוא מוכן להסתפק במשרת שר בכיר (נגיד שר בטחון). עם כל זאת, השניים הללו (ברוג ווישניא) יודעים שפרסקי, כמוהו כמנוע של אלפא-רומאו: בהתחלה קורע את הכביש בטורים רצחניים, ומהר מאד נגמר, ונכנס למוסך, לאוברול. אז מה עושים ? פרסקי כבר עבר חמישה-שישה אוברולים כאלה, וזה לא מוסיף בריאות לאף מנוע ... בעצתו של וישניא, מחכה אהוד ברק עם הודעת ההתפטרות, עד שמגיעים למשהו בסביבות ה-1 לפברואר. בתאריך זה, מכנס מר ברוג מסיבת עיתונאים נכבדת, ומצהיר קבל עם ועולם שהוא מפנה את כסאו, באצילות הראויה, לשמעון פרסקי. בהנחה שלמערך ההסברה של הליכוד יקח יום שלם בכדי להוציא מהנפטלין ולהכין את ``תיק שמעון``, ובהנחה שבשבת אין תעמולה - הגענו כבר ל-3 בפברואר, בערב. בינתיים, כל המאוכזבים חזרו לשמאל, ופרסקי מוביל בהפרש של כמה אחוזים. לליכוד נשארו, תיאורטית, 3 ערבי תעמולה בכדי לספר לעם שלאותו פרסקי, בתור אחד שנולד לאם ערביה, אין שום זכות מוסרית להתמודד על ראשות הממשלה. ואז מגיעים ל-6 בפברואר.
אהוד ברוג יודע שאין לו שום סיכוי להיות ראש ממשלה אחרי ה-6 בפברואר. כמו כן, הוא לא עיוור (הוא שועל, העיוור זה מישהו אחר