אחד ללא קול
New member
תשובה כנה בבקשה
הייתי רוצה לשמוע מהפציפיסטים שביניכם- במטוטא ממכם- תשובות כנות לשאלות הבאות, שמציקות לי מאוד: ראשית כל, האם יש ביניכם כאלו שתופסים את הפציפיזם כמטרת יעד שתתממש (לתקוותכם) בעתיד, אולי, אך במצב הנוכחי היא אינה יעד בר-השגה? (הכוונה למדינת ישראל במצבה הנוכחי- לא מדינה אחרת כלשהי בסיטואציה אוטופית). שנית, כפועל יוצא של השאלה הראשונה, האם אלו שמאמינים שכיום פציפיזם בצורתו הנוכחית לא יכול להתקיים (בשל חוסר מודעות, אלימות מרובה או כל סיבה אחרת שתרצו), לא מכירים לפחות בחשיבותו של צבא כלשהו במדינה מתורבתת? שלישית, אלו שאכן תופסים את המצב הנוכחי (והנוכחי בלבד) ככזה המחייב קיומו של צבא- מאין ההצדקה להפריד את עצמכם משאר המגויסים? מדוע אחד ישרת בצבא ואחר לא, כאשר שניהם מכירים בחשיבותו של אותו צבא? הרי גם אם מישהו לא מאמין בדרכו של האלימה של צה"ל, ישנם אלפי תפקידים תומכי לחימה ואחרים שאינם מערבים לחימה ישירה... קיימת סתירה פנימית לדעתי בין ההכרה בקיומו של צבא מחד, אך אי שירות בו, מאידך. רביעית- שאלה כללית: האם בתור פציפיסטים אתם אכן מאמינים שמדינה כלשהי מסוגלת להתקיים ללא כל צורך באלימות? אינני מתכוון לתגובה היפותטית בעניין הזה, כי אם קונקרטית המכוונת בעיקר למדינת ישראל במצבה הנוכחי. לצורך כך חשבו לא רק על הצבא כגוף אלים, אלא גם על המשטרה ומערכת המשפט, כדוגמה (ולהזכירכם: אנסים ורוצחים לא חסרים ברחובות ערי ישראל, והחוק הפלילי המטפל באותם עבריינים- מעצם טבעו- מוגדר ע"י הפעלת כוח אלים המתכוון כלפי עבריין).
הייתי רוצה לשמוע מהפציפיסטים שביניכם- במטוטא ממכם- תשובות כנות לשאלות הבאות, שמציקות לי מאוד: ראשית כל, האם יש ביניכם כאלו שתופסים את הפציפיזם כמטרת יעד שתתממש (לתקוותכם) בעתיד, אולי, אך במצב הנוכחי היא אינה יעד בר-השגה? (הכוונה למדינת ישראל במצבה הנוכחי- לא מדינה אחרת כלשהי בסיטואציה אוטופית). שנית, כפועל יוצא של השאלה הראשונה, האם אלו שמאמינים שכיום פציפיזם בצורתו הנוכחית לא יכול להתקיים (בשל חוסר מודעות, אלימות מרובה או כל סיבה אחרת שתרצו), לא מכירים לפחות בחשיבותו של צבא כלשהו במדינה מתורבתת? שלישית, אלו שאכן תופסים את המצב הנוכחי (והנוכחי בלבד) ככזה המחייב קיומו של צבא- מאין ההצדקה להפריד את עצמכם משאר המגויסים? מדוע אחד ישרת בצבא ואחר לא, כאשר שניהם מכירים בחשיבותו של אותו צבא? הרי גם אם מישהו לא מאמין בדרכו של האלימה של צה"ל, ישנם אלפי תפקידים תומכי לחימה ואחרים שאינם מערבים לחימה ישירה... קיימת סתירה פנימית לדעתי בין ההכרה בקיומו של צבא מחד, אך אי שירות בו, מאידך. רביעית- שאלה כללית: האם בתור פציפיסטים אתם אכן מאמינים שמדינה כלשהי מסוגלת להתקיים ללא כל צורך באלימות? אינני מתכוון לתגובה היפותטית בעניין הזה, כי אם קונקרטית המכוונת בעיקר למדינת ישראל במצבה הנוכחי. לצורך כך חשבו לא רק על הצבא כגוף אלים, אלא גם על המשטרה ומערכת המשפט, כדוגמה (ולהזכירכם: אנסים ורוצחים לא חסרים ברחובות ערי ישראל, והחוק הפלילי המטפל באותם עבריינים- מעצם טבעו- מוגדר ע"י הפעלת כוח אלים המתכוון כלפי עבריין).