תשובה לבקשה חוזרת של יסמין
להבהיר, להתיחסותי זו אין כל קשר עם היותי מנהלת הפורום! מצד שני התלבטתי זמן רב בלהתיחס לשאלתך אם לאו. מחד גיסא אני מנהלת הפורום ולא חייבת תשובות לשאלה שהופנתה לפורום.אבל מה שמטריד אותי זה האידך גיסא. האידך גיסא מחולק לשניים, א. כל מה שאומר מתיחס לבתי שהיא בת 31, שתאריך ימים,ואינני יודעת אם זה לרוחה. הב´ קצת מביך, חוששת לומר ולדבר בשבחה של בתי והצלחותינו מחשש עינה בישה או, השטן המסתתר בפינה נסתרת מחייך את חיוכיו השטניים וחושב "איך אני יכול לפגוע?" לא רציונלי, אבל יושב לי בבטן. לכן, אבור לי את המילים! ראשית, משחר ילדותי אינני מאמינה בסודות. טבעו של הסוד וההסתרה שהם מוסיפים נופך משלהם וללא ספק נפח, נותנים ממדים שלא היינו רוצים. כלומר: רצינו להסתיר וקבלנו תוצאה הפוכה. החשיפה מאפשרת הרגשת נוחות לשני הצדדים, בעל ה"סוד" אינו נושא אבני ריחיים על צוארו, ובמקרה שלנו כהורים מעמיס אותם על צואר רכים בשנים, שכן "סודות" וחטאים דרים בכפיפה אחת. הצד השני מקבל ידע ממקור מוסמך ויכול להרגיש חופשי לשאול שאלות, להבין ובעיקר לא לחשוש מהבלתי ידוע. מרגע שילדתי את בתי כל הסובבים אותי ידעו על דבר מחלתה, חלילה לא הפגנתי מסכנות אבל דברתי בחופשיות על CF.אנשים רבים סביבי שאלו והציעו את עזרתם, יכולתי להשאיר את בתי לשכנים ללא חשש, היא ישנה אצל ילדים אחרים וצמחה בטיבעיות עם ה CF . קבעתי לי נוהג, לפני הכנסה לכל מסגרת התקשרתי אל הגננת או המורה הזמנתי אותם אל ביתי ובאווירת כוס קפה ועוגה ספרתי על מחלתה, ממה אין לחשוש ומתי סביר לחשוש. בכך אתה יוצר קשר טוב עם הגננות או המורים משרה עליהם הרגשת בטחון הילד שלך יזכה לתשומת לב ויחס הגון. באופן שיטתי ויזום דאגתי שביתי יהיה פתוח ויהיו בו הרבה ילדים. ניקוז ראות מעולם לא נעשה בחדרי חדרים, פעמים רבות מאד ישבו חברותיה של בתי לידה עד שסימנו.אין לך מושג כמה שהרגל נהפך נוהג. טיבעיות ופתיחות היא מלת המפתח. כל דרך אחרת תמצא את ביטויה בילדך!!! הוא עלול להרגיש "דפוק" "אשם" "מסכן" יתביש במחלתו ובודאי של ינקז את ראותיו כשיהיה בסואנה באפריקה. אני מאחלת לך ולאחרים שנה טובה ובריאות דליה
להבהיר, להתיחסותי זו אין כל קשר עם היותי מנהלת הפורום! מצד שני התלבטתי זמן רב בלהתיחס לשאלתך אם לאו. מחד גיסא אני מנהלת הפורום ולא חייבת תשובות לשאלה שהופנתה לפורום.אבל מה שמטריד אותי זה האידך גיסא. האידך גיסא מחולק לשניים, א. כל מה שאומר מתיחס לבתי שהיא בת 31, שתאריך ימים,ואינני יודעת אם זה לרוחה. הב´ קצת מביך, חוששת לומר ולדבר בשבחה של בתי והצלחותינו מחשש עינה בישה או, השטן המסתתר בפינה נסתרת מחייך את חיוכיו השטניים וחושב "איך אני יכול לפגוע?" לא רציונלי, אבל יושב לי בבטן. לכן, אבור לי את המילים! ראשית, משחר ילדותי אינני מאמינה בסודות. טבעו של הסוד וההסתרה שהם מוסיפים נופך משלהם וללא ספק נפח, נותנים ממדים שלא היינו רוצים. כלומר: רצינו להסתיר וקבלנו תוצאה הפוכה. החשיפה מאפשרת הרגשת נוחות לשני הצדדים, בעל ה"סוד" אינו נושא אבני ריחיים על צוארו, ובמקרה שלנו כהורים מעמיס אותם על צואר רכים בשנים, שכן "סודות" וחטאים דרים בכפיפה אחת. הצד השני מקבל ידע ממקור מוסמך ויכול להרגיש חופשי לשאול שאלות, להבין ובעיקר לא לחשוש מהבלתי ידוע. מרגע שילדתי את בתי כל הסובבים אותי ידעו על דבר מחלתה, חלילה לא הפגנתי מסכנות אבל דברתי בחופשיות על CF.אנשים רבים סביבי שאלו והציעו את עזרתם, יכולתי להשאיר את בתי לשכנים ללא חשש, היא ישנה אצל ילדים אחרים וצמחה בטיבעיות עם ה CF . קבעתי לי נוהג, לפני הכנסה לכל מסגרת התקשרתי אל הגננת או המורה הזמנתי אותם אל ביתי ובאווירת כוס קפה ועוגה ספרתי על מחלתה, ממה אין לחשוש ומתי סביר לחשוש. בכך אתה יוצר קשר טוב עם הגננות או המורים משרה עליהם הרגשת בטחון הילד שלך יזכה לתשומת לב ויחס הגון. באופן שיטתי ויזום דאגתי שביתי יהיה פתוח ויהיו בו הרבה ילדים. ניקוז ראות מעולם לא נעשה בחדרי חדרים, פעמים רבות מאד ישבו חברותיה של בתי לידה עד שסימנו.אין לך מושג כמה שהרגל נהפך נוהג. טיבעיות ופתיחות היא מלת המפתח. כל דרך אחרת תמצא את ביטויה בילדך!!! הוא עלול להרגיש "דפוק" "אשם" "מסכן" יתביש במחלתו ובודאי של ינקז את ראותיו כשיהיה בסואנה באפריקה. אני מאחלת לך ולאחרים שנה טובה ובריאות דליה