אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
תשובות לדעת אמת
- פותח הנושא דוד1000
- פורסם בתאריך
G o v er n o r
New member
על הקנגרו כבר הסכמתי שלא מהווה
הפרכה לתורה. אם אתה מביא עוד חיה שלא הייתה מצויה במזרח התיכון אתה צריך להודות גם על חיה זאת שהיא לא מהווה הפרכה. ברמב"ם כתוב עוד דברים בקשר לבעל ואשה. אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו" למרבה הצער, במקרים רבים אשליות טרום הנישואין הינן בנות חלוף. האמת המרה תופסת את מקומן בתהליך איטי, אך בלתי נמנע. המשיכה הפיזית מתחילה לאבד אט אט את קסמה הראשוני. נדמה לאדם שהאשה שחדלה להתקשט וללבוש בגדים כפי שנהגה לפני כל פגישה בתקופת ההיכרות, נראית משום מה פחות יפה. לדעתו, יחסה כלפיו הורע, ואין היא מעריצה אותו כבראשונה, כנראה כתוצאה מכך שהיא רואה אותו מקרוב, מדי יום ביומו. שוב היא אינה מקבלת את דעותיו ללא כל בקורת, ולעתים היא אף טוענת שהיא מבינה את הדברים טוב ממנו. אין עתה שמץ של דמיון בינה לבין אותה מושלמת שהוא חשב בזמנו שהוא נושא לאשה. כיצד לא הבחין בפגמים כה בולטים באישיותה? שואל הבעל את עצמו, אין זו אותה בחורה רגועה ושקולה, עמה נהנה לשוחח בפגישותיהם. היא עשויה לעתים להיות גם צעקנית והיסטרית, עקשנית וחסרת הגיון. הגרוע מכל הוא, שלעתים הוא מרגיש את עצמו בודד, ואינו יכול לחלוק איתה את כל תחומי החיים. היא אינה מבינה את רמזיו, אינה אוהבת להאזין לאותה מוזיקה כמוהו, יש לה טעם שונה בביגוד ובריהוט. לעתים תכופות, הוא מוצא את עצמו מתגעגע לחיי הרווקות ולחבריו משכבר הימים. באותה תקופה לא היו חשבונות שעליו לשלם, ולא ניצבו בפניו בעיות כה קשות. לצדו לא היתה אשה הדורשת תשומת לב מתמדת, ועל ראשו לא העיקו עניינים הטעונים הכרעה. עם העלמן של האשליות, מתחילות לבצבץ במוחו שאלות מחרידות. האם היא אמנם האשה המתאימה? אם הנישואין נועדו להפיג את הבדידות, מדוע הוא חש כה בודד? הוא מתחיל לחשוש שמא נישואיו היו טעות מעיקרם. הוא מרגיש לכוד, ותוהה בלבו מתי ישתחרר מן המלכודת. רגש התמרמרות גואה בלבו, התמרמרות על אשתו שהעלימה ממנו את אופיה האמיתי לפני שנישאו. רגש ההתמרמרות מוליד זעם, ורגשות הזעם הולכים ומתחזקים. ביום מן הימים, הוא מרגיש ששוב אין הוא יכול לשאת את חוסר יכולתה של אשתו להסב לו אושר. ההתפקחות מהאשליה והמרירות המצטברת דומים למצבור חבוי של חומר נפץ. מאותה שעה ואילך די באי-הבנה פעוטה אחת כדי להצית את כל המצבור, ואז יתפרצו נחלי-אש של חימה וזעם. האשה, ניצבת מזועזעת עד עמקי נשמתה. האדם אותו היא אוהבת, ואשר בתום לבבה האמינה שגם הוא אוהב אותה, הפך לפתע את עורו ללא כל סיבה. כעבור זמן קצר מאד, ההלם מפנה את מקומו למרירות ולכעס, והיא משיבה לו באותה מטבע. תופעות של מתקפה ומתקפת-נגד צוברות תאוצה, ומתחיל מעגל אירועים שטמון בו פוטנציאל טראגי ביותר. האהבה האמיתית, לעומת זאת, מתבטאת בכך שהאדם מוכן לוותר על היקר לו, למען הזולת. אהבה זו אינה מתעוררת מאליה, ללא כל סיבה. התפתחותה היא תהליך ממושך. כאשר אדם מכיר תודה לזולתו עבור הטובות שהלה גמל לו, כאשר הוא מגלה בו תכונות נעלות, כאשר הוא חש שהזולת מסור אליו בלב ונפש - רק אז הוא יכול לאהוב אותו באמת ובתמים. דרגה כזו של אהבה, אינה מצויה בשלבי הנישואין הראשונים, ואין זה פלא. לא יעלה על הדעת, שבין שני זרים, תווצר רמה כה גבוהה של מסירות הדדית. רק בין בני-זוג אשר במשך שנים עמלו יחד להשגת אותן מטרות, סבלו זה עבור זה, ובנו יחדיו חיי משפחה, רק ביניהם, תתכן אהבה במובנה האמיתי. זוהי הסיבה לכך ששנות הנישואין הראשונות הן הקשות ביותר, ואמנם בשנים אלו מתרחשים רוב מקרי הגירושין. בשנת הנישואין הראשונה, על בני-הזוג להשקיע מאמצים רבים יותר מבכל שלב אחר בחייהם, כדי ליצור התאמה הדדית. חיוב זה משקף את מהותם האמיתית של הנישואין, ומפריך את גישתם הנאיבית של רבים הסוברים כי מיד תשרה אהבה אמיתית בין בני הזוג. הבעל והאשה החדשים אינם יכולים לחוש באהבה אמיתית מיד עם הנשאם, אך יש צעד אחד אותו הם מסוגלים וחייבים לעשות כבר בתחילה. על כל אחד מהם לקבל החלטה נחושה: לסייע במסירות לבן-זוגו ולנהוג עמו בידידות במשך כל ימי חייו. משמעות הדברים לגבי הבעל היא, שעליו לקבל על עצמו להתייחס לאשתו כפי שהיה רוצה שיתייחסו אליו: לדאוג לאושרה; לספק את צרכיה הגשמיים והרוחניים; לא למנוע ממנה דבר שלא היה מונע מעצמו; ולנהוג בה בכבוד הראוי. למעשה, חז"ל תמצתו דברים אלו באימרה אחת, אימרה המהווה תכתיב לבעל בנוגע לחובותיו כלפי אשתו: "אוהבה כגופו, ומכבדה יותר מגופו" - כלומר, על הבעל לספק את צרכיה של אשתו כשם שהוא מספק את אלו שלו, ועליו לדאוג לכבודה יותר מאשר לכבוד עצמו. זהו הצעד הראשון בדרך המלך לבניית קשר רגשי, קשר המוביל לחיי נישואין מאושרים. קיום חובות אלו מוכיח לאשה שבעלה אוהב אותה ושהיא חשובה לו. יש לשים לב לכך שרגשות אהבה אינם תנאי מוקדם לנישואין. כל הדרוש הוא מחוייבות כנה למילוי כל צרכי האישה במסירות. מחוייבות זו תוביל ליצירת אהבה אמיתית, למרות שאהבה מסוג זה אינה מצויה, כאמור, בתחילת חיי הנישואין. http://www.arachim.co.il/ArticlePrivet.asp?tid=32&page=32 נישואין של אושר http://taharat.com/nisuin.htm
הפרכה לתורה. אם אתה מביא עוד חיה שלא הייתה מצויה במזרח התיכון אתה צריך להודות גם על חיה זאת שהיא לא מהווה הפרכה. ברמב"ם כתוב עוד דברים בקשר לבעל ואשה. אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו" למרבה הצער, במקרים רבים אשליות טרום הנישואין הינן בנות חלוף. האמת המרה תופסת את מקומן בתהליך איטי, אך בלתי נמנע. המשיכה הפיזית מתחילה לאבד אט אט את קסמה הראשוני. נדמה לאדם שהאשה שחדלה להתקשט וללבוש בגדים כפי שנהגה לפני כל פגישה בתקופת ההיכרות, נראית משום מה פחות יפה. לדעתו, יחסה כלפיו הורע, ואין היא מעריצה אותו כבראשונה, כנראה כתוצאה מכך שהיא רואה אותו מקרוב, מדי יום ביומו. שוב היא אינה מקבלת את דעותיו ללא כל בקורת, ולעתים היא אף טוענת שהיא מבינה את הדברים טוב ממנו. אין עתה שמץ של דמיון בינה לבין אותה מושלמת שהוא חשב בזמנו שהוא נושא לאשה. כיצד לא הבחין בפגמים כה בולטים באישיותה? שואל הבעל את עצמו, אין זו אותה בחורה רגועה ושקולה, עמה נהנה לשוחח בפגישותיהם. היא עשויה לעתים להיות גם צעקנית והיסטרית, עקשנית וחסרת הגיון. הגרוע מכל הוא, שלעתים הוא מרגיש את עצמו בודד, ואינו יכול לחלוק איתה את כל תחומי החיים. היא אינה מבינה את רמזיו, אינה אוהבת להאזין לאותה מוזיקה כמוהו, יש לה טעם שונה בביגוד ובריהוט. לעתים תכופות, הוא מוצא את עצמו מתגעגע לחיי הרווקות ולחבריו משכבר הימים. באותה תקופה לא היו חשבונות שעליו לשלם, ולא ניצבו בפניו בעיות כה קשות. לצדו לא היתה אשה הדורשת תשומת לב מתמדת, ועל ראשו לא העיקו עניינים הטעונים הכרעה. עם העלמן של האשליות, מתחילות לבצבץ במוחו שאלות מחרידות. האם היא אמנם האשה המתאימה? אם הנישואין נועדו להפיג את הבדידות, מדוע הוא חש כה בודד? הוא מתחיל לחשוש שמא נישואיו היו טעות מעיקרם. הוא מרגיש לכוד, ותוהה בלבו מתי ישתחרר מן המלכודת. רגש התמרמרות גואה בלבו, התמרמרות על אשתו שהעלימה ממנו את אופיה האמיתי לפני שנישאו. רגש ההתמרמרות מוליד זעם, ורגשות הזעם הולכים ומתחזקים. ביום מן הימים, הוא מרגיש ששוב אין הוא יכול לשאת את חוסר יכולתה של אשתו להסב לו אושר. ההתפקחות מהאשליה והמרירות המצטברת דומים למצבור חבוי של חומר נפץ. מאותה שעה ואילך די באי-הבנה פעוטה אחת כדי להצית את כל המצבור, ואז יתפרצו נחלי-אש של חימה וזעם. האשה, ניצבת מזועזעת עד עמקי נשמתה. האדם אותו היא אוהבת, ואשר בתום לבבה האמינה שגם הוא אוהב אותה, הפך לפתע את עורו ללא כל סיבה. כעבור זמן קצר מאד, ההלם מפנה את מקומו למרירות ולכעס, והיא משיבה לו באותה מטבע. תופעות של מתקפה ומתקפת-נגד צוברות תאוצה, ומתחיל מעגל אירועים שטמון בו פוטנציאל טראגי ביותר. האהבה האמיתית, לעומת זאת, מתבטאת בכך שהאדם מוכן לוותר על היקר לו, למען הזולת. אהבה זו אינה מתעוררת מאליה, ללא כל סיבה. התפתחותה היא תהליך ממושך. כאשר אדם מכיר תודה לזולתו עבור הטובות שהלה גמל לו, כאשר הוא מגלה בו תכונות נעלות, כאשר הוא חש שהזולת מסור אליו בלב ונפש - רק אז הוא יכול לאהוב אותו באמת ובתמים. דרגה כזו של אהבה, אינה מצויה בשלבי הנישואין הראשונים, ואין זה פלא. לא יעלה על הדעת, שבין שני זרים, תווצר רמה כה גבוהה של מסירות הדדית. רק בין בני-זוג אשר במשך שנים עמלו יחד להשגת אותן מטרות, סבלו זה עבור זה, ובנו יחדיו חיי משפחה, רק ביניהם, תתכן אהבה במובנה האמיתי. זוהי הסיבה לכך ששנות הנישואין הראשונות הן הקשות ביותר, ואמנם בשנים אלו מתרחשים רוב מקרי הגירושין. בשנת הנישואין הראשונה, על בני-הזוג להשקיע מאמצים רבים יותר מבכל שלב אחר בחייהם, כדי ליצור התאמה הדדית. חיוב זה משקף את מהותם האמיתית של הנישואין, ומפריך את גישתם הנאיבית של רבים הסוברים כי מיד תשרה אהבה אמיתית בין בני הזוג. הבעל והאשה החדשים אינם יכולים לחוש באהבה אמיתית מיד עם הנשאם, אך יש צעד אחד אותו הם מסוגלים וחייבים לעשות כבר בתחילה. על כל אחד מהם לקבל החלטה נחושה: לסייע במסירות לבן-זוגו ולנהוג עמו בידידות במשך כל ימי חייו. משמעות הדברים לגבי הבעל היא, שעליו לקבל על עצמו להתייחס לאשתו כפי שהיה רוצה שיתייחסו אליו: לדאוג לאושרה; לספק את צרכיה הגשמיים והרוחניים; לא למנוע ממנה דבר שלא היה מונע מעצמו; ולנהוג בה בכבוד הראוי. למעשה, חז"ל תמצתו דברים אלו באימרה אחת, אימרה המהווה תכתיב לבעל בנוגע לחובותיו כלפי אשתו: "אוהבה כגופו, ומכבדה יותר מגופו" - כלומר, על הבעל לספק את צרכיה של אשתו כשם שהוא מספק את אלו שלו, ועליו לדאוג לכבודה יותר מאשר לכבוד עצמו. זהו הצעד הראשון בדרך המלך לבניית קשר רגשי, קשר המוביל לחיי נישואין מאושרים. קיום חובות אלו מוכיח לאשה שבעלה אוהב אותה ושהיא חשובה לו. יש לשים לב לכך שרגשות אהבה אינם תנאי מוקדם לנישואין. כל הדרוש הוא מחוייבות כנה למילוי כל צרכי האישה במסירות. מחוייבות זו תוביל ליצירת אהבה אמיתית, למרות שאהבה מסוג זה אינה מצויה, כאמור, בתחילת חיי הנישואין. http://www.arachim.co.il/ArticlePrivet.asp?tid=32&page=32 נישואין של אושר http://taharat.com/nisuin.htm
G o v er n o r
New member
בס"ד. אי"ה. בע"ה. חבל"ז. אענה על
ראשון, ראשון ועל אחרון, אחרון. העלאת הגירה של שפן/ארנבת הארנבת והשפן אמנם צמחוניים, אולם אינם מעלים גירה אלא מורידים גירה. ז"א, הם פולטים מפי הטבעת מזון שלא עוכל עד תום ושבים ולועסים אותו. קיבתם אינה רבת מדורים. אם הם קרויים מעלי-גירה על שום דמיון שיטת העכול שלהם לזו של מעלי גירה, אזי לפחות עוד שני סוגי בעלי-חיים זכאים להמנות עמם כיוצאים מן הכלל, והם הקנגרו וה- sportive lemur (הקרדיט לגוססי), הדומים בהרגלי התזונה ואופן התזונה למעלי גירה _לא_ _פחות_ מן הארנבת והשפן. הנה על הקנגרו: http://www.zootorah.com/hyrax/The%20Kangaroo.htm המשפט המסכם הוא: The preferred solution would be to state that the Torah’s list is not exhaustive, and is merely a good rule-of-thumb for Jews living in the Middle East והנה על הספורטיב למור: http://www.beyondveg.com/billings-t/comp-anat/comp-anat-5b.shtml המשפט המסכם הוא: The sportive lemur (Lepilemur mustelinus), a very small folivore, engages in coprophagy--it eats its own feces, for a "second-stage" digestion. This 2-stage process may increase the energy value of the lemur´s diet [Richard 1995]; see also Hladik and Charles-Dominique [1974] as cited in Chivers and Hladik [1980]. ענין נוסף בקשר לחיות טהורות ושאינן טהורות: לחיות הכשרות אין פרסה שסועה, אלא שתי אצבעות ובראש כל אחת מהן פרסה משלה. משמע, הטענה כי לבהמה טהורה יש פרסה שסועה מעידה על אי הכרת רגל הבהמה. האם בעל חיים זה כשר? http://www.ultimateungulate.com/chevless.html הוא בעל רגל בת שתי אצבעות, אשר בראש כל אחת פרסה, ויש לו קיבה תלת-מדורית והוא מעלה גירה. הוא נראה כצבי, אולם גדלו כחולדה (ראו תמונה שם). יש לו שניים בלחי העליונה. כשר או לא? מסקנה: התורה נכתבה בידי אדם בשר ודם אשר לא הכיר אלא את חיות המזרח התיכון, וגם אותן רק בקושי. אושר טהרת המשפחה כעוד ראיה לתורה משמים לית מאן דפליג כי כל גבר נשוי יודע ומכיר בחשיבותה של אשתו לו ולמשפחתו ומוקיר ואוהב אותה אולי אפילו יותר מאשר את עצמו. לא זו הבעיה. אין מדובר ביחס גבר לאשתו אלא ביחס ההלכה לנשים, וכאן התמונה פחות ורודה. הרושם העגום הוא כי תכלית האשה היא להיות אינקובטור לגזע העליון ולשרתו, ותו לא. הרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק כ"א: http://www.snunit.k12.il/kodesh/mtr/aisu021.html פסוק שביעי: "נמצאו כל המלאכות שכל אישה עושה לבעלה, חמש מלאכות - טווה, ורוחצת פניו ידיו ורגליו, ומוזגת לו את הכוס, ומצעת את המיטה, ועומדת לשמש בפניו" פסוק עשירי: "כל אישה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן - כופין אותה ועושה, אפילו בשוט"...
ראשון, ראשון ועל אחרון, אחרון. העלאת הגירה של שפן/ארנבת הארנבת והשפן אמנם צמחוניים, אולם אינם מעלים גירה אלא מורידים גירה. ז"א, הם פולטים מפי הטבעת מזון שלא עוכל עד תום ושבים ולועסים אותו. קיבתם אינה רבת מדורים. אם הם קרויים מעלי-גירה על שום דמיון שיטת העכול שלהם לזו של מעלי גירה, אזי לפחות עוד שני סוגי בעלי-חיים זכאים להמנות עמם כיוצאים מן הכלל, והם הקנגרו וה- sportive lemur (הקרדיט לגוססי), הדומים בהרגלי התזונה ואופן התזונה למעלי גירה _לא_ _פחות_ מן הארנבת והשפן. הנה על הקנגרו: http://www.zootorah.com/hyrax/The%20Kangaroo.htm המשפט המסכם הוא: The preferred solution would be to state that the Torah’s list is not exhaustive, and is merely a good rule-of-thumb for Jews living in the Middle East והנה על הספורטיב למור: http://www.beyondveg.com/billings-t/comp-anat/comp-anat-5b.shtml המשפט המסכם הוא: The sportive lemur (Lepilemur mustelinus), a very small folivore, engages in coprophagy--it eats its own feces, for a "second-stage" digestion. This 2-stage process may increase the energy value of the lemur´s diet [Richard 1995]; see also Hladik and Charles-Dominique [1974] as cited in Chivers and Hladik [1980]. ענין נוסף בקשר לחיות טהורות ושאינן טהורות: לחיות הכשרות אין פרסה שסועה, אלא שתי אצבעות ובראש כל אחת מהן פרסה משלה. משמע, הטענה כי לבהמה טהורה יש פרסה שסועה מעידה על אי הכרת רגל הבהמה. האם בעל חיים זה כשר? http://www.ultimateungulate.com/chevless.html הוא בעל רגל בת שתי אצבעות, אשר בראש כל אחת פרסה, ויש לו קיבה תלת-מדורית והוא מעלה גירה. הוא נראה כצבי, אולם גדלו כחולדה (ראו תמונה שם). יש לו שניים בלחי העליונה. כשר או לא? מסקנה: התורה נכתבה בידי אדם בשר ודם אשר לא הכיר אלא את חיות המזרח התיכון, וגם אותן רק בקושי. אושר טהרת המשפחה כעוד ראיה לתורה משמים לית מאן דפליג כי כל גבר נשוי יודע ומכיר בחשיבותה של אשתו לו ולמשפחתו ומוקיר ואוהב אותה אולי אפילו יותר מאשר את עצמו. לא זו הבעיה. אין מדובר ביחס גבר לאשתו אלא ביחס ההלכה לנשים, וכאן התמונה פחות ורודה. הרושם העגום הוא כי תכלית האשה היא להיות אינקובטור לגזע העליון ולשרתו, ותו לא. הרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק כ"א: http://www.snunit.k12.il/kodesh/mtr/aisu021.html פסוק שביעי: "נמצאו כל המלאכות שכל אישה עושה לבעלה, חמש מלאכות - טווה, ורוחצת פניו ידיו ורגליו, ומוזגת לו את הכוס, ומצעת את המיטה, ועומדת לשמש בפניו" פסוק עשירי: "כל אישה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן - כופין אותה ועושה, אפילו בשוט"...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.