תשובות לחידון ווטרס

[ציףציף1000]

תשובות לחידון ווטרס ../images/Emo127.gif

כזכור, השאלות היו כדלהלן: 1. באלו נסיבות מת אביו של ווטרס?. Gingerbread Man ענה נכון: אביו של ווטרס נהרג בקרב על אנציו, איטליה, במלחמת העולם השניה. 2. מה היה מקצועה של אמו? איזמרלדה ענתה נכונה: אמו של ווטרס היתה מורה ומנהלת בי"ס בקיימבריג'. היא גם היתה סקוטית וקומוניסטית - אבל אלו אינם מקצועות

3. מה למד ווטרס באוניברסיטה? Gingerbread Man ענה נכון: ווטרס למד אדריכלות. 4. באיזה כלי הוא ניגן לפני שעבר לבס? גם כאן ענה Gingerbread Man נכון: ווטרס ניגן בגיטרה, לפני שנדחק לנגן בס. שנים אח"כ הוא אמר שחששו הגדול אז היה, שבסוף הוא ייאלץ לנגן תופים. 5. תנו שמות של שלושה שירים שלו המזכירים שגעון. פינוקיו, הוא תומר, נתן את Comfortably Numb, Brain Damage ו-happiest days of our lives. 6. תנו שמות של שלושה שירים שלו בהם יש ביקורת חברתית/פוליטית. Gingerbread Man נתן לנו את Dogs, Money, Another Brick pt. 2. 7. אלו שני סופרים השפיעו על כתיבת שתי יצירות - אחת של הפלויד, אחת אלבום סולו של ווטרס? איזמרלדה זיהתנה נכון את ג'ורג' אורוול - חוות החיות השפיעה על כתיבת Animals, ואת ניל פוסטמן, שספרו על התקשורת (טלוויזיה?) השפיע על הרעיון שבבסיס Amused to Death, ונדמה לי שגם על שם האלבום עצמו. 8. כמה פעמים היה ווטרס נשוי? כמה פעמים התגרש? שלוש ושלוש. ווטרס היה נשוי לג'ודי טרים מסוף שנות הששים עד אמצע(?) שנות השבעים. טרים היתה אמנית. אני לא יודעת אם היתה פעילה פוליטית. בסוף שנות השבעים נישא ווטרס לקרוליין משהו, בת למשפחה אריסטוקרטית, ולזוג נולדו שני ילדים. הם התגרשו בתחילת שנות התשעים(?). מתישהו בשנות התשעים נישא ווטרס בשלישית, לשחקנית(?) בשם פריסילה משהו. לזוג נולד ילד אחד. השניים התגרשו, ככל הנראה, לפני מספר חודשים. לווטרס יש כבר חברה חדשה, על פי השמועות. 9. מה לדעתו היא היצירה (אלבום) הכי טובה שכתב מעולם? The Final Cut. 10. על מה הוא עובד כיום? הוא עובד על אופרה, וכן על אלבום סולו. השאלות הקשות: 11. בהיותו נער, שרת ווטרס זמן קצר ביחידת-נוער של הצבא הבריטי. באילו נסיבות עזב את היחידה? הצוערים עליהם פיקד התמרדו כנגדו והרביצו לו. זה היה סוף הקריירה הצבאית שלו. 12. מה נאלץ ריק רייט לעשות עבור ווטרס לפני כל הופעה, לפחות בשנות הששים ותחילת שנות השבעים? לכוון עבורו את הגיטרה-בס. ראו תמונה. 13. על מי אמר ווטרס את הדברים הבאים, בהזדמנויות שונות: א. "יתכן שהוא היה כן חשוב או לא חשוב, מבחינת ההסטוריה של הרוק'נ'רול, אבל הוא בוודאי לא היה חשוב כפי שאנשים חושבים, במונחים של הפינק פלויד". ב. "הוא היה חוזה... הוא היה מוזיקאי מדהים... בלעדיו לא הייתי מגיע לכלום... הוא היה המפתח שפתח את הדלת לרוק'נ'רול עבורי...". Gingerbread Man זיהה נכונה: א. סיד בארט (בראיון משנת 1975). ב. סיד בארט (בראיון משנות התשעים). 14. בשנת 1984 השתתף אריק קלפטון בהקלטת אלבום הסולו של ווטרס The Pros and Cons of Hitchhiking, והצטרף לסיבוב ההופעות של האלבום. אך קלפטון עזב באמצע הסיבוב. מה היתה הסיבה לעזיבתו? קלפטון עזב את סיבוב ההופעות כי ווטרס הורה לו בדיוק מה לנגן, מתי לנגן ואיך לנגן - ואסר עליו לחלוטין לאלתר בזמן ההופעה. קלפטון - מגדולי אמני הגיטרה בעולם - לא אהב את היחס הזה, בלשון המעטה. (עפ"י טים רנוויק). 15. בסוף שנות השמונים, לאחר שהגיע להסדר עם גילמור ומייסון לגבי השימוש בשם "פינק פלויד", תבע ווטרס את הפלויד שוב. על מה הוא תבע אותם, ומה היתה הפשרה בין הצדדים? איזמרלדה זיהתה נכונה את החזיר המעופף כסלע המחלוקת בין הצדדים. ווטרס טעם שיש לו זכויות יוצרים על החזיר ורצה למנוע מהפלויד להשתמש בו. הפשרה היתה שהפלויד ישלמו תמלוגים לווטרס כל פעם שנעשה שימוש בחזיר. אך הפלויד נקמו בו נקמה מתוקה: הם הוסיפו לחזיר "ביצים". 16. בשנת 1992 הוציא ווטרס את אלבום הסולו האחרון שלו עד היום, Amused to Death. לווטרס היה רעיון מקורי לעטיפת התקליט, והוא אף הורה לג'ראלד סקארף להכין את העטיפה, אך בסוף נמלך בו, ובחר עטיפה אחרת. מה היה הרעיון המקורי? העטיפה המקורית היתה אמורה להיות ציור של כוס מרטיני גדושה, בה טובעים שלושת חברי הפלויד - גילמור, מייסון ורייט. 17. מדוע לא יצא ווטרס לסיבוב הופעות לאחר יציאת Amused to Death? לאחר כשלון סיבוב ההופעות שלו בסוף שנות השמונים - סיבוב שנערך במקביל לסיבוב המצליח מאוד של הפלויד - נשבע ווטרס שהוא לא יצא לסיבוב נוסף אלא אם האלבום ימכור מספר מסויים של עותקים (עפ"י האגדה: 3 מיליון עותקים - אותו מספר עותקים שמכר A Momentary Lapse of Reason). אך Amused to Death מכר הרבה פחות, ולכן זה לא השתלם, כלכלית, לצאת לסיבוב הופעות. 18. על-פי ווטרס, מה השיר שהוא הכי אוהב לשיר באמבטיה? Dark Globe של סיד בארט. זה השיר, בו בארט זועק: Wouldn't you miss me? Wouldn't you miss me at all? ותחשבו על זה. 19. באיזה שיר של הפלויד מוזכר שם משפחתו? Gingerbread Man זיהה נכונה: אסטרונומי דומינה (בבית הראשון). 20. בעבר, היה ווטרס אחד האנשים הכי מכוערים ברוק; היום הוא נראה כמו ריצ'רד גיר. איך זה קרה???? ניחוש: מכר את נשמתו לשטן בעבור יופיופיות?

 

[פינוקיו שמי]

לא לשטן../images/Emo11.gif

לאלוהי האגואיזם. הוא באמת רצה לעשות עטיפה לאלבום בה רואים את שלושת הפלוידים טובעים? הבנאדם ממש משוגע.

 

[מ ק ר ט נ י]

מישהו יכול להסביר לי...

מה מקור האיבה העצומה לשאר חברי הלהקה?

 

[ציףציף1000]

אני רואה שאף אחד אחר לא עונה...

אז אני אתן תקציר של הארועים. חברי הלהקה מעולם לא היו חברים טובים אחד של השני. כנראה במידה לא מועטה, סיד בארט היה ה"דבק" שהחזיק אותם ביחד מלכתחילה, ומכאן הגעגועים ההולכים וגוברים אליו, עם ההתפרקות ההדרגתית של הלהקה. באופן כללי, המבקרים נוהגים לחלק את הלהקה לשני "מחנות": ה"ארכיטקטים" מול ה"מוסיקאים" - היינו ווטרס ומייסון מול גילמור ורייט. זו היתה, פחות או יותר, חלוקת הכוחות בלהקה עד סוף שנות השבעים. ווטרס הלך ותפש עם השנים את ההנהגה של הלהקה, ואכף על חברי הלהקה האחרים את חזונו הפוליטי והמוסיקלי, כשהוא נתמך ע"י מייסון. גילמור היה היחיד שהציג אופוזיציה "לוחמת" מול ווטרס. רייט תמך בו, אבל רייט מתואר בד"כ כטיפוס חלש, שסבל יותר מהאחרים מהתעמרותו של ווטרס. כזכור, כאשר בארט עזב הציעו מנהלי הלהקה לרייט לעזוב יחד עמו. רייט היה כותב השירים מס' 2 בלהקה באותה תקופה והיה לו שיתוף פעולה פורה עם בארט. אך רייט סרב, ושילם את המחיר: ווטרס דיכא לחלוטין את כשרון הכתיבה שלו. עד DSOTM הלהקה תפקדה פחות או יותר בסדר. עם ההצלחה של DSOTM הם איבדו את הצפון, והמתחים ביניהם הלכו והחריפו. גילמור התנגד להשתלטותו של ווטרס על הלהקה; ווטרס, מצידו, הרגיש שהוא לא מקבל מספיק "תמיכה" מהאחרים לדעותיו, לחזונו ולשיריו. הוא גם האשים אותם שאינם מביאים די חומר משלהם - למרות שכאשר הביאו חומר כזה, הוא קטל אותו. עיקר המחלוקת בין חברי הלהקה, ובמיוחד בין ווטרס וגילמור, היתה על הקרדיטים לשירים. מדובר קודם כל, כמובן, בהכרה פומבית בכשרון הכתיבה שלהם - אך מדובר גם בהרבה הרבה כסף, בתמלוגים. השתתפותם של רייט ומייסון הלכה והתמעטה החל מ-Wish You Were Here. בשנת 1979, בעת העבודה על "החומה", ווטרס סילק באיומים את רייט מהלהקה, אף כי הדבר הוסתר מהעתונות ורייט השתתף בסיבוב ההופעות שהיה לאחר יציאת האלבום. אבל בשלב זה המתחים בין ווטרס וגילמור הגיעו לנקודת רתיחה, כאשר כל אחד מהם הגיע למסקנה שהוא אינו יכול לעבוד עוד עם השני. האלבום The Final Cut נושא את הכותרת "יצירה מאת רוג'ר ווטרס, בביצוע פינק פלויד". גילמור דרש שלא יינתן לו (עצמו) קרדיט על הפקת האלבום. מייסון לא ניגן בכלל בחלק מהקטעים ורייט, כאמור, כבר לא היה שם. למעשה, הלהקה חדלה להתקיים בשלב זה. בשנים הבאות ווטרס החל לדבר יותר ויותר במפורש על סגירת העסק. באמצע שנות השמונים הוא ביקש שמנהל הלהקה יפסיק לנהל את ענייניו. לשם כך הוא היה צריך את הסכמת חברי הלהקה האחרים (מסיבות משפטיות). הם סרבו ולכן הוא הודיע רשמית על פרישה מהלהקה. בעיני ווטרס, הלהקה היתה הוא עצמו. מבחינתו, פרישתו היתה סוף הלהקה. אבל גילמור לא היה מוכן לוותר לו. בין אם זה נבע משיקולים של אגו, או משיקולים כספיים, גילמור הודיע לווטרס שהוא ממשיך את העסק. ווטרס התנגד כמובן, וגם הרגיש פגוע מאוד, במיוחד בגלל שמייסון - בן בריתו המסורתי - תמך בגילמור. כאשר גילמור הודיע על הוצאת אלבום (Momentary Lapse) וסיבוב הופעות, הכל תחת השם "פינק פלויד", ווטרס תבע אותו ואת מייסון בטענה שהשם שייך לו, וזאת ע"מ לאכוף עליהם את פירוק הלהקה. בשלב הזה הסקנדל הגיע לעיתונים, שעשו חגיגה מהסיפור. (במשך רוב הקריירה שלהם, לפחות מאז 1968, הפלויד התרחקו מהעתונות כמו מאש. למעשה, מעט היה ידוע עליהם כפרטים, ועל הנעשה בלהקה, עד הסקנדל. לכן העתונות עטה על הסיפור כמוצאת שלל רב). בשלב מסויים ווטרס הבין שאין לו קייס, והתפשר עם השניים: הם קיבלו את הזכויות על השם, והוא קיבל את הזכויות לכל מה שקשור ל"החומה" (כולל האיורים וכו'). ייתכן שווטרס הניח שהלהקה לא תשרוד בלעדיו. הוא טעה. אף כי Momentary Lapse היה בעצם אלבום סולו של גילמור (שכן מייסון ורייט בקושי מופיעים שם, ורוב הנגינה נעשתה ע"י נגני אולפן), האלבום מכר מיליונים, בגלל השם. רייט חזר, באותה תקופה, ללהקה - אך רק כשכיר, כי לא רצה להיות מעורב בכל ההתדיינויות המשפטיות עם ווטרס (הוא חזר להיות חבר מלא בלהקה רק בשנות התשעים). סיבוב ההופעות שלהם בסוף שנות השמונים היה הצלחה אדירה. בינתיים, אלבומי הסולו של ווטרס נכשלו, יחסית, וכך גם ההופעות שלו. כעסו של ווטרס כלפי האחרים לא ידע כמעט גבולות, בשלב זה. הוא וגילמור הטיחו זה בזה רפש מעל דפי העיתונות, בשפה שנדיר לשמוע אותה ממי שהיו בלהקה אחת במשך שנים רבות כל כך. גילמור (והאחרים) טענו שווטרס היה דיקטטור, שהוא היה פסיכי ופגע בהם רגשית, ושהוא בכלל לא יודע לנגן. או לשיר. ווטרס מצידו טעו שגילמור עצלן ולא מסוגל לכתוב מילים. הוא גם קרא לכולם בשמות גנאי יצירתיים, לשמחת העתונות. ווטרס גם ניתק לחלוטין מגע עם רוב האנשים שהיו קשורים אל הלהקה (ואליו) בעבר, כולל ההנהלה, המעצבים (סטורם תורגרסון), המפיק בוב אזרין, וכמובן חברי הלהקה עצמם, עמם לא דיבר מאז אמצע שנות השמונים. למרות השנים הרבות שעברו מאז, זעמו של ווטרס שכך רק במעט. הוא חזר לדבר עם מייסון לפני שנה, והוא 'מרשה לעצמו' לחלק מחמאות לגילמור ורייט בראיונות. אבל הוא עוד לא מדבר איתם. גילמור, מצידו, ניסה להתפייס עם ווטרס פעמים רבות, אך נדחה. הוא גם ממשיך "לשבח" את ווטרס בראיונות. רייט עשה נסיון אחד להתפייסות, וזכה לתגובה מעליבה מצד ווטרס. וזה, בעצם, הסיפור של הלהקה. יום אחד עוד יעשו מזה אופרת סבון... או מערבון... או טרגדיה שייקספירית... או קומדייה בנוסח האחים כהן.... ואפילו ב"יומנים הסודיים של רוג'ר ווטרס" יש יותר אמת מאשר נראה לכאורה.

 

[מ ק ר ט נ י]

תודה רבה...

 

[ציףציף1000]

תוספת קטנה

נזכרתי בכמה דברים, רק להשלמת התמונה (המסובכת ממילא): יחסי הכוחות, גם בין שלושת הפלוידים הנותרים, השתנו עם השנים. אם בשנות השמונים גילמור ומייסון היו בעצה אחת, היום זה אינו המצב. מייסון הסתכסך עם גילמור (ורייט שתמך בו) בעקבות הסקנדל של כתיבת האוטוביוגרפיה של הפלויד, באמצע שנות התשעים - שזה סיפור מעניין בפני עצמו. יחסיהם של מייסון וגילמור התקררו עוד יותר כאשר מייסון השלים עם ווטרס לפני שנה. לעומת זאת, גילמור ורייט התקרבו מאוד זה לזה. היום חזרו בעצם יחסי הכוחות בלהקה למקום שהיו בשנת 1968, היינו: ווטרס ומייסון מצד אחד, וגילמור ורייט מצד שני. הנושא היחיד עליו כולם מסכימים, וגם משתפים פעולה בו, הוא הנצחת גאוניותו של סיד בארט, במאמרים, סרטים ותקליטים.

 

[מישהו472]

שאלה

איך עם כל האיבה והשנאה אחד לשני הצליחו גילמור ווטרס ליצור יצירות מופת כגון WYWH ו-DOGS? אם כבר חשבתי שגילמור ווטרס היו באותו מחנה כוחות, ביחוד בגלל העובדה שווטרס לא רצה להכיר ברייט ומייסון כחברים בלהקה על הקאבר של דה וול? אודה לך אם תענה לי על שאלות קשות אלו... חוץ מזה קרעת אותי מצחוק בקשר לזה שפעם הוא היה מכוער אחו שילינג והיום הוא דומה לריצ'ארד גיר... גם אני תהיתי לעצמי איך זה לעזאזל שבפומפי הוא נראה כמו מעוות ופתאום היום הוא נראה נורמלי... כנראה שיש אנשים שהשנים עושות להם טוב...

 

[ציףציף1000]

תשובה

שלום מישהו472, תכף אענה על שאלותיך, אך קודם כל, ברצוני להזכירך שבפורומים כאן כותבות אנשים ממין נקבה, ואני אחת מהן. פניה אליהן בלשון זכר היא מקוממת, ובמידה ומין הכותב/ת אינו ידוע לך - גם מהווה דעה קדומה. ולעניינינו: שאלת כיצד "עם כל האיבה והשנאה אחד לשני" הצליחו ווטרס וגילמור לעבוד וליצור ביחד יצירות מופת. זוהי שאלה טובה מאוד, ואפילו חשובה. בשנים האחרונות, מבקרי המוסיקה (בבריטניה) עברו מהתייחסות לאמנים בלהקות כיחידים - דמות האמן המיוסר, שהמוזה שורה עליו - להתייחסות אל הדינמיקה הקבוצתית (ה"להקתית", אם תרצה) בתור מה שמצוי בבסיס תהליך היצירה. תאוריות אלו נסמכות על ההכרה - הלא מובנת מאליה! - שבסיס הכוח בלהקות אינו מצוי בידי הסולנים - שהם בד"כ הדמות הבולטת בלהקה - אלא בידי מי שכותב/ת את השירים. המבקרת הבריטית המהוללת קייט סינקלייר (סט. קלייר) זיהתה כמה מודלים של "בסיסי יצירה" בלהקות: ישנן להקות בהן יש יוצר יחיד, כאשר שאר חברי הלהקה מספקים לו תמיכה מוסיקלית/פסיכולוגית/חברתית (למשל, הקינקס או ה"מי"). כאן בסיס הכוח הוא בידי אדם אחד בלבד, כאשר לשאר חברי הלהקה השפעה מועטה על התוצר הסופי. סוג זה של להקות הוא יציב בטווח הארוך, אך רמת היצירה יורדת עם השנים - בגלל שהיא נסמכת על אדם אחד בלבד. סוג שני של דינמיקה הוא "קולקטיבים", בהם לכל אחד מהחברים קול שווה. היצירה כאן תהיה מעניינת מבחינה אמנותית, ולעיתים גם חדשנית, בגלל שיתוף הפעולה בין החברים וההפרייה ההדדית. אך הרכב כזה תמיד יהיה בלתי יציב, בגלל מאבק סמוי על שליטה, ולכן הרכבים כאלו לא מחזיקים מעמד לטווח הארוך. (כך גם בשלישיות, שהן לעולם בלתי-יציבות, ולכן אף פעם אינן מחזיקות מעמד לטווח הארוך. חוץ מהבי ג'יז - אבל שם הסיבות מובנות). הסוג השלישי, והמעניין מכולם, הוא להקות בהן קיים ציר כוח, בין שני יוצרים. הדוגמאות הבולטות ביותר הן, כמובן, הביטלס והסטונס (אליהם הייתי מוסיפה את הוסקר דו, אך הם פחות ידועים לקהל הרחב). זה לא מקרי שדווקא להקות אלו הגיעו להשגים הנדירים שהגיעו. זה לא היה קורה להם, אם כותבי השירים בהן היו פועלים לבד. כאן מתקיים איזון, שיווי משקל, בין התחרותיות בין הכותבים, לבין שיתוף הפעולה ביניהם. הם מצליחים להוציא את המיטב, אחד מהשני, ובכך להעלות את רמת היצירה המוגמרת מעל ומעבר למה שהיו משיגים, לו היו כותבים לבד. שיווי משקל כזה עשוי להחזיק מעמד זמן רב. הוא מתמוטט בד"כ רק אם קיימים לחצים חיצוניים. מודלים אלו הם, כמובן, רק ארכיטיפים. נדיר למצוא אותם בצורתם ה"טהורה". בד"כ רואים גווני-ביניים של המודלים האלו, בפועל. כך בפלויד, שהתחילו כלהקה מהסוג הראשון, עברו לסוג השני, ופיתחו מאבקים פנימיים בסופם חזרו לסוג הראשון, דבר שהביא למעשה לפירוק הלהקה. בתחילת דרכם, עמד במרכז הפלויד אדם אחד - סיד בארט. לא אכנס לדינמיקה שהיתה בלהקה בשנת 1967, משום שמיליוני מילים כבר נכתבו על כך ועוד ייכתבו. עם עזיבתו של בארט, הלהקה נשארה ללא מוקד כוח. במשך כמה שנים הם פעלו כלהקה מהמודל השני - היינו כקולקטיב. הקו המוסיקלי הנסיוני בו הלכו, בשנים אלו, היה תוצאה ישירה של הדינמיקה הזו. ברגעיהם הטובים, שיתוף הפעולה השיוויוני ביניהם הניב השגים מוסיקליים משמעותיים (Meddle, DSOTM, לדוגמא). כאשר לא היה שיתוף פעולה, הם נפלו על הפנים (צד ה"אולפן" של אומהגומה הוא הדוגמה הקלאסית לכך). אבל כפי שקורה בלהקות מהמודל הזה, המתחים הפכו למאבק כוח גלוי. במיוחד אצל הפלויד - אפילו יותר מאשר בלהקות אחרות - המאבק היה על קרדיטים, היינו על הדרישה להכרה ככותבים. ווטרס ראה את עצמו ככותב המרכזי בלהקה, והמעיט בתרומתם של האחרים. הוא אף דיכא את רוחו של רייט - שהיה כותב מוכשר - ומנע ממנו לתרום שירים ללהקה אחרי 1973. באמצע שנות השבעים, היה גילמור היחיד שהמשיך לדרוש הכרה ככותב. בתקופת WYWH ו-Animals, ניתן לומר שהלהקה היתה, אולי, בעלת ציר כוח של שני כותבי שירים. אבל זה לא היה ציר יציב, גם בגלל המגלומניה הגוברת של ווטרס, וגם בגלל שגילמור לא מסוגל לכתוב מילים לשירים, ונאלץ להעזר בווטרס. ווטרס "ניצח" (תוך איומים והפעלת טרור כלפי האחרים), והלהקה חזרה ב"החומה" להיות להקה הנסמכת על כותב שירים יחיד. מאחר וחברי הלהקה האחרים לא קיבלו מעולם מצב זה, קיצה של הלהקה היה רק שאלה של זמן. אני מתעלמת כרגע משני האלבומים שהוציאה הלהקה אחר כך. הראשון היה, למעשה, אלבום סולו של גילמור תחת השם "פינק פלויד". השני התקרב למודל ה"קולקטיב", אבל מאחר והלהקה עשתה שימוש מאסיבי בנגני אולפן ובכותבי-שירים חיצוניים, קשה לדעת בדיוק מי תרם מה. לגבי הקרדיטים ב"החומה" - כל הפרשיה של הקלטת "החומה" וחלוקת הקרדיטים היא אחת הפרשיות המכוערות ביותר בתולדות הלהקה. ספרים שלמים נכתבו על זה, וזהו נושא שנוי במחלוקת עד היום. אני ממליצה לך לקרוא את המאמר הגדול שהתפרסם ב-Mojo בשנת 1999 על הנושא. הוא מצוי באתרים רבים באינטרנט. בגדול, הקרדיטים המופיעים על גבי התקליט אינם משקפים כלל את מה שהלך בפועל באולפן, אלא את תפישתו של ווטרס את עצמו, באותה תקופה, כמרכז היקום. עשרות נגני אולפן השתתפו בהקלטות, ולא זכו אף לאיזכור. כפי שאמרת, רייט ומייסון לא הוזכרו אף כחברי הלהקה, בהדפסה המקורית של האלבום (נדמה לי שזה תוקן אח"כ). גילמור התנגד כמובן - אך הוא והאחרים היו "שבויים" בידי ווטרס באותה תקופה, ולכן נאלצו ללכת עם דרישותיו, גם בעניין סילוק רייט. ווטרס היה מוחק גם את שמו של גילמור מהקרדיטים, לו היה יכול, אבל בוב אזרין (המפיק) תמך בגילמור. לא מפליא, שפרשת "החומה" ממשיכה להיות אחת מאבני הנגף בין כל הנוגעים בדבר (כולל המפיק), עד היום.

 

[Parasite]

לא מדבר איתם?

לכל הרוחות, הוא בן 60... זה לא קצת ילדותי לגילם, המשחקים האלה?

 

[ציףציף1000]

כן..

וגם ווטרס עצמו מתחיל להבין את זה, לאחרונה. לכן הוא התפייס עם מייסון לפני שנה, והתחיל לפזר מחמאות לגילמור ורייט, בראיונות. עפ"י השמועות לאחרונה, הוא גם חידש את הקשר עם רייט. אם השמועות נכונות - זה צעד גדול מבחינתו, מכיוון שהשניים מעולם לא הסתדרו ורייט עבר שנים של תרפיה בגללו. אבל הוא וגילמור עדיין צ'ילבות. לפני כמה שבועות תרגמתי כאן קטע מראיון שנתן ווטרס לעיתון גרמני לפני מספר חודשים, ובו נשאל על הקשר בינו לבין גילמור. אפשר למצוא את זה איפשהו בדפים הקודמים - אולי זה כבר בארכיון. בכ"א, ווטרס אומר שם שהוא לא מוכן לדבר עם גילמור כי הוא "לא אוהב אותו". במילים אלו. למרות זאת, אני מניחה שהם יחדשו את הקשר בעתיד.

 

[Parasite]

תודה רבה ../images/Emo45.gif

 

[GingerBread Man]

תודה רבה לך ציפציף!

על החידון ועל תרגום היומנים! כמו כן בנוגע לחזיר, אם אני לא טועה כתבו חברי פינק פלויד הקדשה על ווטרס. משהו בסגנון של החזיר הנפוח - רוג'ר ווטרס. ברשימת תודות או משהו כזה. דיי מצחיק אם חושבים על זה

 

[amirnissim]

../images/Emo51.gif

 

[נימרודל]

כל הכבוד ציף ציף!

זה באמת אחלה חידון... חיחיחי... הייתה לו בכלל נשמה מלכתחילה??? סתאאאאאם ברור שכן!!! פשוט קטנה ואגואיסטית...

 

[מ ק ר ט נ י]

../images/Emo6.gif!