תשומת לב ואמא

oror054

New member
תשומת לב ואמא


יום שבת ואני לבד
אמא חולה במחלת ריאות קשה ולא מסוכלת להודות שעם כל הרצון הטוב היא לא מסוגלת לתפקד כאמא.
יש רגעים שאני זקוקה להמון תשומת לב ואין מי שייתן לי אותה... למה היא לא מודה שהיא לא מסוגלת?!
היא רוצה שיחשבו שהכל מושלם והיא חושבת שאם היא הולכת איתי פעם בכמה זמן לבלות זה נחשב שהיא עושה דבר מדהים.
אני מנסה לחשוב על גורמים אחרים שאוכל לקבל מהם ת מה שאני זקוקה לו חיבוק, אהבה, מישהו לשים עליו את הראש אבל היא לא בעד והיא מסרבת לומר את האמת שהיא חולה ולא מסוגלת גם למי שתומך בי כמו הפסיכולוגית ובמקום זה "מציירת תמונה מושלמת".
אני בשלב שמוכנה לעשות הכל בשביל תשומת לב ולא בא לי שוב ללכת לכיוונים רעים ואולי רעים יותר מאלה שכבר הייתי...
צריכה המון חום ואהבה ולא יודעת כבר מאיפה אפשר לקבל
 
חום ואהבה

אור יקרה מאד,
כמו תמיד, את מיטיבה להתבטא ולתאר את המציאות שבה את חיה ואת הרגשות שנמצאים בתוכך.
הצטערתי לשמוע שאמא שלך חולה ומתקשה לתפקד.
הצורך שלך באמא, בחום, בתמיכה, באהבה, בחיבוק וקבלה הוא צורך כל כך אנושי... מי מאיתנו לא זקוק לו?
חשוב לך שאמא תודה בכך. מה יקרה כשהיא תודה? מדוע חשוב כל כך לקבל את ההכרה הזו?
הפסיכולוגית שם כדי להיות איתך ולספק קצת מהצרכים האלה. התמונה שאת בוחרת לצייר היא באחריותך...
ובעיני, את מפספסת את המקום ואת ההזדמנות. האם ניסית לדבר איתה על זה?
חום ואהבה אפשר לקבל כאן, אפשר לקבל בטיפול, אולי גם בהפוך? את עדיין בקשר איתם?
מזמינה אותך להיות איתנו יותר,
שולחת הרבה כוחות וחיבוק גדול.
רותם
 

oror054

New member
היי רותם

כשהיא תודה אולי אני אוכל להפסיק להתחבא ולהחביא את הקושי להתמודד עם החוסר הזה...
לא ממש הבנתי למה התכוונת שאמרת שאני מפספסת את המקום ואת ההזדמנות ואשמח שתסבירי.
בטח שאני בקשר עם הפוך, אני מתנדבת שם :) המקום מדהים ויש לי קשר מדהים עם הצוות שבאמת עושה למעני ולמען שאר הנערים כל כך הרבה!
תודה על הכל!
 
אז אולי לא צריך לחכות...

היי אור יקרה,
אולי לא צריך לחכות לזה שהיא תודה ולהבין שזה קשה (או בלתי אפשרי) עבורה כרגע.
אולי אפשר להתחיל להתמודד כבר עכשיו ולהפסיק להתחבא ולהחביא...?
כשכתבתי שאת מפספסת התכוונתי לטיפול שלך. שהתחושה שעלתה אצלי כשקראתי את מה שכתבת היא שאת מפספסת הזדמנות ליצור לעצמך מקום בטוח לביטוי ולהבעה, מקום שבו את לא צריכה לרצות אף אחד, אלא להיות פשוט את ולקבל מהמטפלת שלך את מה שמגיע לך, חום, הקשבה, תמיכה.
במקום זה את מציירת תמונה של "הכל בסדר", זה לא פספוס?
שמחה לשמוע על הפוך ועל הקשר הנהדר שיש לך שם!! באמת!!
יום טוב
רותם
 

oror054

New member
פיספוס

מסכימה איתך שאני לא במאה אחוז משתמשת במרחב שיש לי בטיפול ואולי זה גם בגלל שככה הרגילו אותי, לזה שלא מדברים על דברים מסוימים ולזה שמה שצריך להראות זה ש"הכל בסדר" גם כשזה לא ככה... מעבר לזה אני גם מאד ביקורתית כלפי עצמי, היום הרבה פחות מפעם ובטיפול הרבה פחות ממחוץ לטיפול אבל עדיין... גם זה מונע ממני פתיחות מלאה...
קשה לי מאד לדבר על מה שקורה בבית, גם אני מתקשה להודות במצב, זה מאד קשה וכואב גם המחלה של אמא וגם הקשר עם אבא, זה לא קל וכל פעם שאנחנו מנסות קצת לגעת בזה זה נורא כואב ומבהיל...
אני רוצה ולא יודעת איך להתמודד אפילו שהמטפלת שלי מאד מאפשרת ומשרה בטחון...

אשמח לתגובה :)
 
אז יאללה...

אור יקרה,
נראה לי שהגיע הזמן להשתמש במרחב שיש לך בטיפול כדי לאוורר את הדברים האלה...
את מה שקורה בבית, את הקושי עם המחלה של אמא וגם את הקשר עם אבא.
בשביל זה את בטיפול, לא?
לא צריך להיבהל מהכאב.
זה טבעי שהוא יתעורר כשנוגעים בדברים האלה,
אבל זה בסדר לכאוב, להתבונן בכאב ולתת לו לחלוף.
כשנוגעים מספיק זה נהיה קצת פחות כואב.
ממליצה לך לנסות.
רותם
 
למעלה