תשומת לב

so be it

New member
תשומת לב

אני מכורה לתשומת לב, מגברים. מאז ומתמיד, בכל מקום שאני נמצאת, חדש, ישן, קיים. תמיד תמיד תמיד יש מישהו, שאני מגדירה כמיוחד, ואני עושה הכל כדי שהוא ייתן לי גם תשומת לב, כשזה הדדי, לפעמים זה נעשה קטלני. אני כל כך מחפשת את תשומת הלב הזו, את החיבה, את האהבה וכשאני מוצאת אותה, אני נעשת מרושעת. אני משתמשת בכוח הזה לרעה, מנצלת ופוגעת, אבל אני תמיד, כמעט, בוחרת את הבנים שלי נכון, כאלו שגם צריכים אותי, תלויים בי. אני בשבילם גם אהובה גם חברה וגם סוג של אמא, מלטפת, מעודדת, עוזרת. וכשאני יודעת שהשליטה אצלי, ושהוא כבר לכוד, אני מתחילה במחנים קטנים כאלו, כדי לראות אם הוא באמת ראוי, ונאמן. בדרכ הם עוברים את השלבים הראשונים, כבר יש לי חושים איך לבחור את אלו שישארו. ולאט לאט המבחנים נהיים יותר ויותר אכזריים. חלקם פורשים בדרך, חלקם הקטן נשארים עד הסוף המר.. והוא מר. הוא כואב, גם לי וגם להם. והכאב הזה, הוא גם סוג של תשומת לב, סוג מעוות של אהבה. ואני בונה לי עוד חומות מסביב ללב. מהר מאוד אני פוגשת את הקורבן הבא, אני מכורה לזה, לתשומת הלב, להתרגשות, לאהבה ולאכב. ואחרי שאני משלחת מישהו ממני, או פוצעת אותו כל כך והוא הולך, אני משכללת את המבחנים, כדי שהקורבן הבא לא יפגע בי כל כך מהר. ושוב מחפשת אהבה חדשה.... היי חדשה... רק בת 18 וכבר משהו דפוק אצלי.....
 
המממ.....

עושה לי רושם (וזה רק רושם ) שאת בודקת את גבולות הכוח שלך. את בודקת כמה רחוק תוכלי ללכת עד שמישהו ישים לך גבול. למעשה, יש לך שתי אפשרויות :או לחכות שמישהו יעשה לך מה שאת עושה לאחרים. או לנסות לשים גבול לעצמך. במה את רוצה לבחור?
 
למעלה