אני זה שהתקשר לבלת"ם, והסיפור המלא
הוא כזה: בעצם, אני אתחיל במילת תודה לרועי רון מבלת"ם, ואסיים במילות תודה אחרות. לאחר שהובהר לי כי מנסים להוריד לי שני ימי מילואים נוספים, עברתי בין המפקדים (מ"מ שהוא הקמב"ץ, מ"פ, שליש וכו'). כולם אמרו לי שאין מה לעשות כי זו הוראה מהמג"ד, וגם הוראה זו הונחתה עליו, ולכן גם אין לי מה לדבר איתו. הקמב"ץ אמר שהוא דיבר עם המג"ד ושאין מה לעשות ושצריך להוריד לי שני ימ"מים. לאור זאת, פניתי לכמה מגורמים. כרמלה מנשה, יינון מגל מערוץ 10 ותחקירן של רפי רשף. חלק מהם התקשרו לדובר צה"ל, ואני חושב שחלק גם למג"ד עצמו. החלה מהומה קטנה ונסתרת (לא אמרו לאף אחד כלום, וראו שהם לחוצים...). למחרת התקשרתי לרועי רון, והוא פנה למג"ד. אחרי כחצי שעה, רועי התקשר אלי ואמר לי כי הוא דיבר עם המג"ד , ושהמג"ד לא יודע מכל הסיפור הזה, ושהוא מופתע לשמוע שמורידים ימ"מים לחיילים שלו!!!!! רועי לא ידע כל כך מה לעשות, כי מג"ד בצה"ל אמר לו שאין כזה דבר, ואולי באמת המג"ד לא יודע וכו', אז הוא הציע שאני אדבר איתו. התקשרתי אליו, ותמליל השיחה נשמע בערך כך: המג"ד: הלו? אני: שלום המג"ד המג"ד: שלום אני: מדבר דורון, והתקשרתי כי אולי מגיעה לך התנצלות... המג"ד: איזו התנצלות? אני: תראה, אני הבנתי שיש הוראה להוריד ימ"מים, ועכשיו אני מבין, שכלל לא ידעת על כך, ושכל העניין הוא עורבא פרח... המג"ד: אז זה אתה שהתקשר לתקשורת?!?!?!?!?!?! . אני נשבע לכם שבאותו הרגע יכולתי העיניים שלו יצאו דרך המשקפיים.... אני. כן זה אני. המג"ד: אתה לא מתבייש? למה עשית את זה? אני: כי אני לא מוכן שיורידו לי יממ"מים. אני מובטל, אין לי הרבה כסף, והארבע מאות ארבעים ש"ח האלו חשובים לי מאד! המג"ד: (משנה את נימת קולו לאבא כועס) אבל למה לא באת לדבר איתי? הדלת שלי תמיד פתוחה!!! מה, אתה חושב שלא הייתי מאשר לך את הימ"מים האלה? (אחרי שלדברי הקמב"ץ הוא כבר לא אישר...) מה, שאני לא אדאג לך? (מסתבר). אם רק היית פונה אלי, מיד הייתי מאשר לך את הימ"מים האלה!!!. אני: תראה, אולי באמת הייתי צריך לפנות אליך, אבל שאלתי את הקצינים אם אפשר לדבר איתך על זה והם ענו לי שאין טעם, מה גם שהמפקד שלי כבר דיבר איתך על זה, ובקשתי נדחתה. המג"ד: אבל היית צריך לבאו אלי אישית ולהסביר לי את הבעייה שלך...ופה התחילה שטיפת מח שאני אפילו מתבייש בשם המג"ד לחזור עליה... אני: אתה יודע מה, אתה צודק... אבל תבין, זו לא רק בעיה אישית שלי, יש לי פה חברים שגם הם מובטלים, וגם הם נדפקים מהסיפור הזה... המג"ד: אז תארגן לי רשימה של החברים שלך, ונטפל גם בהם, אם זה דופק אותם אז נעזור להם. בשלב הזה כבר התבלבלתי - מה, באמת דואגים לחיילים? אולי אני הייתי לא בסדר? אולי הוא היה מקשיב לי גם בלי התקשורת? כמובן, שלא עברה דקה וקיבלתי תשובה מוחצת: אני: אם כך, המגד, ואולי באמת הייתי צריך לפנות אליך, יש לי רעיון. אני אלך לפלוגות, אברר מי מובטל, אכין רשימה מסודרת של כל המובטלים, שסה"כ נתנו את הנשמה שלהם ונדפקו, ונראה איך אפשר לעזור להם... המג"ד: אל תהיה לי פיטר פן!!!(הוא התכוון מן הסתם לרובין הוד, אבל הוא המג"ד והוא הרי צודק תמיד...) אני התכוונתי רק לחברים הקרובים שלך, אלה שאתה מכיר באמת... (ואני שואל, זה צבא או מאפיה/שכונה/רשות פלסטינית? נסדר אותך ואת החברים שלך כדי שתשתוק ? מסתבר שכן) ... ועכשיו, תתקשר לכרמלה יינון וכל השאר ותגיד שהעניין סודר, ושהכל בסדר!!!!!!!!!!!!!!!!!! אח"כ כבר איימו עלי שיחפשו אותי על כל דבר קטן ושיידאגו להכניס אותי לכלא, צעקו עלי, החליטו להעיף אותי מהגדוד (אמא'לה....) וכו'. נו, אז מה, צבא, או שכונה? לעשות מילואים או לא?
