תשמעו סיפור כמעט מעשייה
אני הולכת לתומי הביתה מבית הספר ומגיעה למגרש הכדורסל השכונתי שבשעות הלימודים-הופך למגרש ספורט. עכשיו מכיוון שהדרך משעממת לי (תמימה-תמימה אבל משעמממת) פיתחתי לי הרגל שכזה:כל פעם שאני עוברת על פני אותו מגרש-אני סוקרת את כל הילדים,למצוא את אותו אחד שאני מכירה (מאחר ואני מכירה את חצי מילדי השכונה <אתם יודעים טוב מאוד למה>) ופתאום את מי אני רואה שם?????
-ילד מנופף לי לשלום-אימצתי מוחי,וזיהתי את המטרה:א' הגדול
מזל שהילד דומה שתי טיפות וודקה לאבא שלו..
..ולמה לקח לי שנייה לזהות ????-כי בדרך כלל אני שומרת על א' הקטן ... וכשהקטן גדול יהיה,אז הגדול יהיה ענקי-כי לעולם הם יישארו שני א'לפים ...
ומה המסקנה שלנו להיום ילדים
אל תפתחו הרגלים מוזרים,שבסוף יפילו אותכם בפח
והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה-א',א',א',ומ' אחד <ורק המבין,שהוא יחיד-יבין>
אני הולכת לתומי הביתה מבית הספר ומגיעה למגרש הכדורסל השכונתי שבשעות הלימודים-הופך למגרש ספורט. עכשיו מכיוון שהדרך משעממת לי (תמימה-תמימה אבל משעמממת) פיתחתי לי הרגל שכזה:כל פעם שאני עוברת על פני אותו מגרש-אני סוקרת את כל הילדים,למצוא את אותו אחד שאני מכירה (מאחר ואני מכירה את חצי מילדי השכונה <אתם יודעים טוב מאוד למה>) ופתאום את מי אני רואה שם?????
סתם, הכל מאהבה.
