תשמעו קטע..בהמשך לנושאים האחרונים

[shelycat]

תשמעו קטע..בהמשך לנושאים האחרונים

אתמול אמא שלי (ששנים מאיימת עלי "שלא תעשי אותי סבתא") ככה תוך כדי שיחה שואלת אותי "התחלתם לחשוב מה אלאה? לא, לא עכשיו ילדים אבל אולי עוד שנה שנתיים?" וכמובן הפאנץ ליין "הרי עדיף לפני גיל 30 כי אז יותר קשה ומערכת הלחצים מהסביבה אז תהיה מסיבית יותר", רק לשם הבהרה בקטע הזה אמא שלי יודעת מה היא אומרת כיוון שהיא הפכה לאמא פעם ראשונה בגיל 28. אז זהו מסתבר שאמא שלי, בעדינות אמנם, החליטה שהגיע הזמן וכדאי שנתחיל להיות רציניים יותר ונתחיל "להסתדר" כך שנהיה מבוססים מספיק לילדים ועדיף בשנתיים הקרובות. אני כבר יודעת מה השלב הבא....אמא שלו תעיז "לרמוז" לי . טוב למזלנו הם לא שותפים לא בהחלטה ולא בביצוע.

 

[shelycat]

ושאלה בנושא:

על כמה מכם מופעל איזה שהוא לחץ (אפילו עדין מאוד) בנושא? מי היו/הם הגורמים המפעילים? איך נפתרתם מזה, אם בכלל? והאם יש לכם סיפורים משעשעים בעיניין? השאלה מופנית גם לאלו שכבר ילדו/מנסות/בהריון כמובן וגם לגברים שבחבורה שלנו.

 

[רויטל ולירון]

גם אצלנו התחילו לאחרונה רמיזות קלות

בעננין , גם מצד אמא שלי וגם מצד אמא שלו. משהו כמו "את יודעת מה חלמתי? שאת בהריון...טוב נו אז מתי אתם מגשימים לי אותו..." או שלירון מרים את האחיין שלי, אז אומרים "הנה הוא מתאמן.." אבל מה שהם באמת לא יודעים זה שסה"כ גם אנחנו מעוניינים, ומנסים...אבל לא סיפרנו להם כדי שלא ישגעו אותנו יותר..

 

[שירי71]

הדרך היחידה שבה זו עלה

היא בחוסר הטאקט המשווע (איך לא) של אמא שלי שבערב פסח, אצלנו בבית החדש, לאחר שאני כל השבוע עומלת קשה יחד עם עבודה ואחריה לבוא הביתה להכין את הבית ואת רוב מאכלי החג, היא מגיעה אלינו בערב עם כל המישפוחה, וליד דודים שלי וליד אבא של בנזוגי, ליד אבא שלי וליד שני אחיי, שואלת אותי (שהעליתי לצערי לא מעט משקל) בשיא הנוחות אם אני בהריון. אני מניחה שלא צריך להוסיף מילים על הנאמר לעיל.

 

[הילית*]

אני כבר חושבת לכתוב ספר בנושא...

אמא שלי יותר מרומזת- היא שואלת לפעמים בצורה מפורשת אמא שלו כשאני כמעט אוכלת את האחיין המתוק שלו אומרת לי בחיוך "תעשי גם לך כזה מתוק" היום היא אפילו נתנה דוגמאות של מכרות שלה שהפכו לסבתות בגיל צעיר ולמה אצלה זה לא קורה לפני כשבועיים פגשתי קרובת משפחה בסופר (גדולה ממני בשנה עם 2 בנות קטנות) והיא הסתכלה על הבטן ושאלה "נו, חשבתי שאת מבשלת משהו..." בעבודה הלקוחות הצעירות והנחמדות שלי שרובן אמהות לילדים קטנטנים (ילד ראשון) שואלות אותי בצורה הכי ישירה שבעולם דודה שלו אמרה לי בחג שאני צריכה דחוף להשמין... הבטחתי לעצמי שאני לעולם לא אשאל כאלו שאלות...כי זה מזה מעצבן, למרות שאני תמיד עונה לכולם בהומור רב שגורם לכולם לחייך ולעזוב אותנו לנפשנו..

 

[אופה3]

הילית אני יכולה לעזור לך לחבר ספר

תרשו לי לא לענות כל כך על השאלה הזאת, וכולכם יודעות למה, אבל אם זה מציק ממש, פשוט תתעלמו מהשאלה, ותגידו כשיקרה כולם ידעו, זה קצת רגיש אצלי עכשיו, אז בעתיד שיהיה לי יותר קל, אני אספר לכם, כמה מציקים לנו, ועד כמה זה כואב, ועל מנת לא לעלות עוד פרץ של דמעות בעיני, אני אפסיק פה שבת שלום

 

[הילית*]

תאמיני לי שאני מבינה אותך...

החטטנות הזאת של האנשים, אפילו הקרובים ביותר גובלת לפעמים בדברים שאסור לעשות כי לא תמיד יודעים מה עובר על הזוג. יש מישהי בעבודה שלי שבמשך 3 שנים סיפרה שהיא קודם רוצה לגמור את הדוקטורט כשלמעשי היא עברה טיפולי פוריות מאוד קשים. לשמחתנו, עכשיו היא בהריון מתקדם וטבעי לחלוטין- אז בקרב אצלך !

 

[Aאלינור]

אפילו מגייסים את חוש ההומור לכך

התייעצתי עם אבא שלי השבוע לגבי גלולות, האם כדאי לי להחליף או אולי להפסיק לתקופה (הוא רופא, זו לא איזו אינטימיות קסומה בין אב ובת) ואז הוא ענה בכובד ראש שהוא חושב שאני צריכה להפסיק לקחת אותן ל-9 חודשים.

 

[שירי71]

ואני אומרת, אפילו שהוא רופא,

עצם זה שאפשר לדבר איתו על זה אומר המון!!!!! וחוצמזה רופא+חוש הומור=מתכון מושלם לנכד מוצלח (לפחות מצד הכלה...

, למרות שנראה לי שגם מצד החתן אין דאגה

).

 

[Ronnie*]

אצלנו עדיין לא ממש התחילו...

טוב, עדיין לא התאוששו מהחתונה ומזה שהם יכולים להפסיק לשאול "מתי כבר תתחתנו?". אני בטוחה שזה יגיע בקרוב, פחות מההורים שלי ויותר מהצד השני. רק סבתא שלי כבר מגששת בעניין, אבל לה אני מרשה

 

[שמופית]

אצלנו יש את ההצקות הרגילות

של המשפחה, אבל ממש לא יותר מדי. מי שכן מגזימה בנושא מבחינתי היא חברה טובה שלי, שנכנסה להריון וכבר בחודש שישי וכל הזמן מנסה לשכנע אותי להיכנס גם להריון כדי שנעבור את זה ביחד. היא כל הזמן נותנת לי עצות מצד אחד ומהצד השני מפחידה אותי (כאבים, בצקות, בחילות - מה שאתם רוצים - יש לה !). לפני שבוע אמרתי לה כבר שהיא עוברת כל גבול ומגזימה עם הלחץ, כך שאני מקווה שזה יפסיק.

 

[jess ועוד]

אצלנו לא הציקו

אנחנו הפתענו את כולם .....

 

[dorlim]

ברור לא?!

אמנם זה יחסית עוד מוקדם... אבל חלק מהלחץ שאמא שלי הפעילה עלינו לפני החתונה כלל גם משפטים כמו "את כבר לא ילדה ואח"כ זה עלול להיות בעייתי להביא ילדים" .... האמת היא שדיברתי איתה על בדיקות גנטיות ויש לי הרגשה שהיא הבינה שאנחנו מתכוננים לילד (שתבין מה שהיא רוצה העיקר שלא תנג´ס) , מה גם שעם החתונה של אחי (עוד חודשיים וחצי

)- יש להם נושאים אחרים להתעסק בהם (וטוב שכך...) חוץ מזה סבתא של דורון "מזכירה" לנו מדי פעם שהיא כבר מבוגרת ושהיא רוצה להספיק ולראות נינים.... ואבא של דורון הכריז בחתונה "עוד שלושה חודשים ברית!" מתוך צפיה שזה יהיה בשנה הקרובה

 

[dili]

גם אחרי שיש כבר ילד, זה לא מפסיק!

אנחנו התחתנו מאוד צעירים (אני 22.5 והוא 25), לכן היה ברור שאין מה לרוץ... אבל הצד של אבא שלי די מהר התחיל לנדנד (כמו בעניין החתונה)... אמא שלי נופפה את כולם בכך שזה ענייננו וכשנחליט, אז זה יקרה! (WAY TO GO ,MOM! ) ההורים שלו, ישבו בשקט ולא אמרו מילה, כי הם לא מתערבים בכלום. אז אחרי 3.5 שנות נישואין הרינו וכולם היו מבסוטים! עכשיו הילד בן שנתיים וקצת וסבתא שלי (ודודה שלי ובת דודה שלה...) בלחץ! מה עם הילד הבא? כבר הגיע הזמן, הילד גדול, הוא צריך אח/ות... ורק אני לא ממהרת... למרות שבתכנון המקורי, חשבתי על הפרש של 3 שנים בין הילדים, זה לא יקרה מן הסתם וזה לא מטריד אותי פתאום... רק שהבעיה היא לנפנף את כל הקרציות, לא משנה מה אמרתי והיו שלבים שהייתי קצת מגעילה ביחס, הם לא מבינים! לא מבינה למה אנשים לא מתעסקים בעניינים שלהם ומפסיקים לנהל את החיים של כל העולם ואשתו!

 

[אתי@]

../images/Emo6.gif איזה מזל שכולם מפחדים ממני ../images/Emo6.gif

ולא מעיזים לשאול... אבל האמת היא שההורים שלי מאוד קוליים בענינים האלה, ובכלל לא חושבים שצריך למהר עם שום דבר. הם התחתנו מאוד צעירים והיו להם ילדים בגיל ממש צעיר, והם מבינים שאין מה למהר. אז הם מעולם לא ניסו להלחיץ אותנו בעניני חתונה ולא מזכירים אפילו את נושא הילדים...

ההורים של רונן לעומת זאת, מתים לנכד... אבל כמו שאמרתי הם לא מדברים על זה (מפחדים...), חוץ מפעם אחת שאמא של רונן אמרה שהיא חלמה שאני בהיריון. אבל אני לא יודעת אם היא חלמה או סתם רצתה לבדוק

 

[שביב שני]

אתמול רבנו קצת על זה

אני ממש לא רואה את זה באופק, וכל פעם שמישהו אומר משהו אני מודיעה שילדים יהיו בערך בגיל 30. גיא, שמגיל 16 בערך רצה ילד, מאוד עצוב מזה (לא מזה שזה יהיה עוד כמה שנים, כי גם הוא עוד לא חושב על זה מבחינה פרקטית, אלא מזה שאפילו אין לי חשק). אבל מה שהכי מעצבן אותי זה שאנשים מתיימרים להגיד לי מה אני ארגיש ("ברגע שתראי את הילד של X מיד תרצי גם את".) מי אמר? למה לא נותנים לי לעשות את זה לבד, בקצב שלי?