(יונית....)
New member
תשמעו קטע...
יצאתי לעשות קניות במרכז הקניות, עם הילד שלי, בן השמונה, ואז ראיתי אותה, היא הסתכלה עלי במבט אוהב, החזרתי לה אהבה. אני לא יודעת איך להסביר זאת אך לפעמים יש אנשים שבלי שום כלום אתה מרגיש מחובר אליהם, כך הרגשתי איתה, עם פקידת הרווחה הזו, שלקחה ממני את הילדים לשבוע. הילד מסתכל עלי ושואל ``אמא, מי זו חברה שלך?``. ``לא זו לא חברה שלי``. ``אז מי זו?`` התעקש הילד להמשיך לשאול. מתעלמת... פונה אליה ב ``היי..`` והיא מחזירה לי היי עם חיוך רחב. שוב, אני לא כועסת עליה, היא עשתה את מה שחובה היה עליה לעשות, היא רק פקידת רווחה, שעושה את כל העניינים המשפטיים אבל מי שדיווח לך דיווח שוא זה בעצם עובדת הרווחה, והיא עשתה את אשר היה מוטל עליה, עמדה בדוכן העדים והעבירה את הדברים הכתובים בתזכיר ושנכתבו על ידי העובדת הסוציאלית. אבל מאז, מאז היא מתחברת אלי, לא מפסיקה להתקשר מתוך אהבה, קודם כל הבהירה לי שכל דיווח שלי אודות צעד ושעל של הילדים ולא יראה להם ידווח לרשויות כמו למשל, אם הילד ירגיש רע ויאמר לי שהוא רוצה לברוח מהבית יהיה עלי לשמור בבטן ולא לדווח להם אחרת יאלצו לעשות משהו עם זה, כגון ניתוח מצב ורגשות של הילד. וזה ממש לא בא לי שיעבור. אז אני שומרת בבטן ושותקת, מקוה לא להתפוצץ מתישהו. פקידת הרווחה הזו התוודה בפני לפני כשבוע שהיא לא ממש אוהבת אתה העבודה הזו, שמאלצת אותה לעשות לא פעם דברים לא נעימים. היא אמרה לי שהיא מוקסמת ממני כל פעם מחדש, מפגישה לפגישה, ואמרה שפשוט נעשתה טעות לגבי, והיא כואבת את אשר עשתה עד היום. שהיום, אחרי מספר פגישות איתי הבינה שמדובר באמא ואשה למופת ושלא היה מקום לפעול כפי שפעלו. היא הלכה, כשהיא מחייכת אלי חיוך לבבי ואוהב. תגידו שזו רק אשליה, או העמדת פנים, לא, ואם כן, מה רע לחיות באשליה, זה לא עדיף על סיוטים ופחדים? רק שכאשר האשליה תתנפץ בפנים לדעת ולקבל את זה, לקום וללכת בלי לבכות. ``אז תגיד לי מי זו? אני לא מכיר את החברה הזו``? שוב שאל הילד. ``זו עובדת הרווחה ההיא,`` הוא כבר ידע מי זאת ההיא ``זאת רוצה להרחיק אותנו ממך?`` ``חחחחחה לא מה פתאום? נראה לך``? ``כן, זו היא, אל תחשבי שאני טיפש,`` וסיים בעוד משפט.. ``חוצפנית העובדת הסוציאלית הזאת``? גם אני חשבתי כמוהו....... יוניתתתת
יצאתי לעשות קניות במרכז הקניות, עם הילד שלי, בן השמונה, ואז ראיתי אותה, היא הסתכלה עלי במבט אוהב, החזרתי לה אהבה. אני לא יודעת איך להסביר זאת אך לפעמים יש אנשים שבלי שום כלום אתה מרגיש מחובר אליהם, כך הרגשתי איתה, עם פקידת הרווחה הזו, שלקחה ממני את הילדים לשבוע. הילד מסתכל עלי ושואל ``אמא, מי זו חברה שלך?``. ``לא זו לא חברה שלי``. ``אז מי זו?`` התעקש הילד להמשיך לשאול. מתעלמת... פונה אליה ב ``היי..`` והיא מחזירה לי היי עם חיוך רחב. שוב, אני לא כועסת עליה, היא עשתה את מה שחובה היה עליה לעשות, היא רק פקידת רווחה, שעושה את כל העניינים המשפטיים אבל מי שדיווח לך דיווח שוא זה בעצם עובדת הרווחה, והיא עשתה את אשר היה מוטל עליה, עמדה בדוכן העדים והעבירה את הדברים הכתובים בתזכיר ושנכתבו על ידי העובדת הסוציאלית. אבל מאז, מאז היא מתחברת אלי, לא מפסיקה להתקשר מתוך אהבה, קודם כל הבהירה לי שכל דיווח שלי אודות צעד ושעל של הילדים ולא יראה להם ידווח לרשויות כמו למשל, אם הילד ירגיש רע ויאמר לי שהוא רוצה לברוח מהבית יהיה עלי לשמור בבטן ולא לדווח להם אחרת יאלצו לעשות משהו עם זה, כגון ניתוח מצב ורגשות של הילד. וזה ממש לא בא לי שיעבור. אז אני שומרת בבטן ושותקת, מקוה לא להתפוצץ מתישהו. פקידת הרווחה הזו התוודה בפני לפני כשבוע שהיא לא ממש אוהבת אתה העבודה הזו, שמאלצת אותה לעשות לא פעם דברים לא נעימים. היא אמרה לי שהיא מוקסמת ממני כל פעם מחדש, מפגישה לפגישה, ואמרה שפשוט נעשתה טעות לגבי, והיא כואבת את אשר עשתה עד היום. שהיום, אחרי מספר פגישות איתי הבינה שמדובר באמא ואשה למופת ושלא היה מקום לפעול כפי שפעלו. היא הלכה, כשהיא מחייכת אלי חיוך לבבי ואוהב. תגידו שזו רק אשליה, או העמדת פנים, לא, ואם כן, מה רע לחיות באשליה, זה לא עדיף על סיוטים ופחדים? רק שכאשר האשליה תתנפץ בפנים לדעת ולקבל את זה, לקום וללכת בלי לבכות. ``אז תגיד לי מי זו? אני לא מכיר את החברה הזו``? שוב שאל הילד. ``זו עובדת הרווחה ההיא,`` הוא כבר ידע מי זאת ההיא ``זאת רוצה להרחיק אותנו ממך?`` ``חחחחחה לא מה פתאום? נראה לך``? ``כן, זו היא, אל תחשבי שאני טיפש,`` וסיים בעוד משפט.. ``חוצפנית העובדת הסוציאלית הזאת``? גם אני חשבתי כמוהו....... יוניתתתת