תשמעו.
בשבת החלטתי לספר להורים שלי על המפגש פורום שזה אותו דבר כמו להגיד להם "אני יוצאת בשאלה". ההורים שלי תמיד חשבו שאני מתבגרת שמורדת בממסד ושזה יעבור לי ברגע שאני אסיים את הבית ספר. (כן,בטח הצבא הוא המקום האידיאלי לחזור לדת) אמנם נלחמתי כדי ללכת עם מכנסיים,והסתובבתי עם חברה חילוניים ואף פעם לא התעוררתי לבית כנסת אבל הם חשבו שזה "יעבור לילדה". זה אף פעם לא היה מוצהר זאת אומרת מני הם לא שמעו את זה ממש. אז חזרתי מהמפגש פורום והחלטתי שנמאס לי. בשבת בערב אחרי הארוחה אבא שלי אמר לי שאני נראת מוטרדת בזמן האחרון ושאני מעופפת... אני כתגובה התחלתי לבכות. (לא שיש קשר,זה פשוט העיק עלי וזה יצא ככה) ההורים שלי היו בהלם.ואז אמרתי להם משפט אחד:"אני לא אוהבת את הצורת חיים שלי עכשיו". ואז הם התחילו עם ההרצאה הקבועה- "תקשיבי,זה יעבור יותר מהר ממה שאת חושבת (הלימודים) ויהיה בסדר ובלה בלה ..." אז הבנתי שהם בכלל לא קולטים מה אני רוצה ועזבתי את העניין. יותר מאוחר אמרתי לאבא שלי שאנחנו צריכים לדבר והוא ממש נבהל ממני קודם הבכי אחר כך זה... אמרתי לו שזה לא כזה נורא ושלא יבהל ולא קרה כלום. סיכמנו שנדבר מחר ואני עליתי לחדר שלי. בבוקר התלבטתי אם לקום ולרדת למטה (לקומת כניסה-הסלון) כי ידעתי שההורים שלי מחכים לשיחה המיועדת ואני פתאום קיבלתי רגליים קרות... דמיינתי את אבא שלי מגיב בכל מני דרכים וממש פחדתי. אבל בכל מקרה ירדתי כמו כל שבת וישבתי עם ההורים שלי בסלון, יותר מאוחר ראיתי את אבא שלי בפרצוף של:"מה רצית?" אז עלינו לחדר שלי התיישבתי על המיטה מולו ו... לקחתי נשימה עמוקה וסיפרתי איפה הייתי ביום חמישי והסברתי את עצמי (עד עכשיו אני לא יודעת מאיפה האומץ) השאלה הראשונה הייתה :"את מאמינה באלוהים"? ואחר כך הגיעו עוד כל מיני שאלות ולבסוף משפט שקצת עצבן אותי- "טוב,נו בטח יש לך עוד שאלות והתלבטויות ועוד דברים יכולים להשתנות" ואני אמרתי- "אבא,אני שלמה עם עצמי!!!" ואז עוד ישבנו שם ואני עניתי על השאלות שלו (גם לגבי הפגישה וגם לגבי) ובסוף אמרתי שאני מספרת לו את זה כי אני רוצה שהם יאהבו אותי ככה כמו שאני ואז קיבלתי חיבוק ונשיקה... ההורים שלי מסתכלים עלי היום קצת שונה אבל גם זה יעבור. אז,זהו,עשיתי את זה הרבה בזכותכם-אחרי ששמעתי את כל הסיפורים. ואני, מרגישה שלמה עם עצמי יותר מתמיד ומקווה שזה היה הזמן הנכון לעשות את זה ושמעכשיו יהיה רק יותר טוב.
בשבת החלטתי לספר להורים שלי על המפגש פורום שזה אותו דבר כמו להגיד להם "אני יוצאת בשאלה". ההורים שלי תמיד חשבו שאני מתבגרת שמורדת בממסד ושזה יעבור לי ברגע שאני אסיים את הבית ספר. (כן,בטח הצבא הוא המקום האידיאלי לחזור לדת) אמנם נלחמתי כדי ללכת עם מכנסיים,והסתובבתי עם חברה חילוניים ואף פעם לא התעוררתי לבית כנסת אבל הם חשבו שזה "יעבור לילדה". זה אף פעם לא היה מוצהר זאת אומרת מני הם לא שמעו את זה ממש. אז חזרתי מהמפגש פורום והחלטתי שנמאס לי. בשבת בערב אחרי הארוחה אבא שלי אמר לי שאני נראת מוטרדת בזמן האחרון ושאני מעופפת... אני כתגובה התחלתי לבכות. (לא שיש קשר,זה פשוט העיק עלי וזה יצא ככה) ההורים שלי היו בהלם.ואז אמרתי להם משפט אחד:"אני לא אוהבת את הצורת חיים שלי עכשיו". ואז הם התחילו עם ההרצאה הקבועה- "תקשיבי,זה יעבור יותר מהר ממה שאת חושבת (הלימודים) ויהיה בסדר ובלה בלה ..." אז הבנתי שהם בכלל לא קולטים מה אני רוצה ועזבתי את העניין. יותר מאוחר אמרתי לאבא שלי שאנחנו צריכים לדבר והוא ממש נבהל ממני קודם הבכי אחר כך זה... אמרתי לו שזה לא כזה נורא ושלא יבהל ולא קרה כלום. סיכמנו שנדבר מחר ואני עליתי לחדר שלי. בבוקר התלבטתי אם לקום ולרדת למטה (לקומת כניסה-הסלון) כי ידעתי שההורים שלי מחכים לשיחה המיועדת ואני פתאום קיבלתי רגליים קרות... דמיינתי את אבא שלי מגיב בכל מני דרכים וממש פחדתי. אבל בכל מקרה ירדתי כמו כל שבת וישבתי עם ההורים שלי בסלון, יותר מאוחר ראיתי את אבא שלי בפרצוף של:"מה רצית?" אז עלינו לחדר שלי התיישבתי על המיטה מולו ו... לקחתי נשימה עמוקה וסיפרתי איפה הייתי ביום חמישי והסברתי את עצמי (עד עכשיו אני לא יודעת מאיפה האומץ) השאלה הראשונה הייתה :"את מאמינה באלוהים"? ואחר כך הגיעו עוד כל מיני שאלות ולבסוף משפט שקצת עצבן אותי- "טוב,נו בטח יש לך עוד שאלות והתלבטויות ועוד דברים יכולים להשתנות" ואני אמרתי- "אבא,אני שלמה עם עצמי!!!" ואז עוד ישבנו שם ואני עניתי על השאלות שלו (גם לגבי הפגישה וגם לגבי) ובסוף אמרתי שאני מספרת לו את זה כי אני רוצה שהם יאהבו אותי ככה כמו שאני ואז קיבלתי חיבוק ונשיקה... ההורים שלי מסתכלים עלי היום קצת שונה אבל גם זה יעבור. אז,זהו,עשיתי את זה הרבה בזכותכם-אחרי ששמעתי את כל הסיפורים. ואני, מרגישה שלמה עם עצמי יותר מתמיד ומקווה שזה היה הזמן הנכון לעשות את זה ושמעכשיו יהיה רק יותר טוב.
חוץ מזה שאחרי שאחותי באה לספר שהיא מתחתנת עם החבר הגוי הסיפור שלי היה קטן עליהם למרות שאני מתארת לעצמי אכזבה מסויימת. אין ספק שאנחנו נשמור על קשר כמו שהאחים שלי בקשר טוב איתם. ההורים שלי הם מהזרם הסרוג אחים שלי בוגרי אולפנה וישיבה והם לא דתיים יש לי עוד אחות אחת ממש ממש דתיה ו.... אני.
