זה חלק מהתרגיל שלו להטעות את
התמימים ונעבור לסיפור יפה: בשלהי המאה ה- 19 כיהן כרב בעיר בריסק "רבי חיים סולובייציק" שהיה גם ראש ישיבה. יום אחד הגיע לבקרו אחד מתלמידיו לשעבר. ורבי חיים גילה לתדהמתו כי תלמיד זה הקדיח את תבשילו והתפקר. פתח התלמיד ואמר לרבו לשעבר: "יש לי מספר שאלות וקושיות בענייני דת, אולי יוכל מורי ורבי לענות עליהם?" רבי חיים שתק. המשיך התלמיד והקשה על הדת עוד ועוד. ורבי חיים ממשיך ושותק. התלמיד לא נואש והטיח עוד שורה של קושיות ושאלות על הא-ל, על היהדות, על התלמוד ועל הדת. ורבי חיים ממשיך ושותק. לבסוף שבר רבי חיים את שתיקתו ושאל את התלמיד: "תלמידי, לאחר שסיימת את שאלותיך וקושיותיך, יש לי שאלה אליך: האם שאלות אלו עלו בדעתך לפני שרצית להתפקר, או שמא אחרי שרצית להתפקר?" התלמיד גמגם ולבסוף הודה:" כן.. שאלות אלו אכן עלו בדעתי לאחר שטעמתי מחיי העולם הזה וביקשתי להתפקר. אך מה זה קשור, הרי השאלות כה קשות, ואני בטוח שרבי הגאון יוכל להאיר את עיניי בהם!" נענה רבי חיים ואמר: "תלמידי לשעבר. אני יודע לענות תשובות על קושיות. גם על קושיות מהסוג שהעלית יש לי תשובות מפורטות. הבעיה היא, ששאלות אלה, אימצת לך כתירוצים להתפקרות. אתה לא מציג לפני שאלות, אתה מציג לפני תירוצים. 'על שאלות יש לי תשובות, על תירוצים אין לי תשובות!'".