תשעה באב במסורת בני תימן
בקינה שנוהגים לאמרה אנשי לבב בליל תשעה באב - כי בעוונותינו ובעוונות אבותינו אנו מונים לחורבן בית אלוהינו ולפיזור עמנו מעל אדמת קדשינו.. לחורבן בית שני אשר בנה עזרא אדונינו כך וכך.. ולחורבן בית ראשון ולפיזור אנשי גלותינו.. נוסח זה רשום בתכאליל ובסידורי התפילה מלפני מאות בשנים, ויהודי תימן הם היחידים שמונים לחורבן בית ראשון, ויש בכך עדות למסורת תימן שנמצאים בגלות שם מימי בית ראשון. לאחר סיום תפילת שחרית ואמירת הקינות לומדים בספר איוב בסדר זה. כל אחד קורא פסוקו זה אחרי זה בתור, והקהל חוזרים יחד על כל פסוק. לספר איוב יש שתי מנגינות, האחת - מתחילתו ועד סוף הפרק השני, ומפסוק ז' בפרק מ"ב עד הסוף והיא נעימה הידועה לקריאת מגילת רות. ואילו מתחילת הפרק השלישי עד תחילת מ"ב פסוק ו' יש מנגינה מסולסלת ומרגיעה. קריאת איוב נמשכת בדרך כלל בקירוב עד זמן המנחה. אומרים פזמוני הנחמות בנעימה של הימים הנוראים. נהגו להפסיק את הצום בעוקיאן שהוא מי משרת משמש(ברקיק) בתוספת קורטוב סוכר. טעמו החמצמץ והמתוק של המשקה הזה משיב את הנפש ומשקיט את הצמאון של הצום. אנו נוהגים בירושלים לשתות מים של תמר הינדי הנקרא חומר, ויש שנוהגים לשתות זום, דהיינו, משקה הנעשה ע"י הרתחה של לבן, לבניה וכו' בתוספת כורכום וזעתר. הנשים והבנות נהגו ביום תשעה באב מאחר חצות היום להתעסק בפיצוח גרעיני המשמש. וזהו סדר ההכנה: שורים במים שלשה או ארבעה ימים, ומחליפים את המים מעת לעת, כדי שתפוג מרירותם. אח"כ קולפים את השקדים ושוטחים אותם בשמש עד שיתחילו להתייבש, מבזיקים עליהם מלח וקולים. ומיטיבי טעם מבזקים עליהם מי מלח עם הירד - כורכום כדי לשוות להם צבע נאה ואח"כ קולים. כשאוכלים אותם נודף מהם ריח תוהם נעים למרחקים
בקינה שנוהגים לאמרה אנשי לבב בליל תשעה באב - כי בעוונותינו ובעוונות אבותינו אנו מונים לחורבן בית אלוהינו ולפיזור עמנו מעל אדמת קדשינו.. לחורבן בית שני אשר בנה עזרא אדונינו כך וכך.. ולחורבן בית ראשון ולפיזור אנשי גלותינו.. נוסח זה רשום בתכאליל ובסידורי התפילה מלפני מאות בשנים, ויהודי תימן הם היחידים שמונים לחורבן בית ראשון, ויש בכך עדות למסורת תימן שנמצאים בגלות שם מימי בית ראשון. לאחר סיום תפילת שחרית ואמירת הקינות לומדים בספר איוב בסדר זה. כל אחד קורא פסוקו זה אחרי זה בתור, והקהל חוזרים יחד על כל פסוק. לספר איוב יש שתי מנגינות, האחת - מתחילתו ועד סוף הפרק השני, ומפסוק ז' בפרק מ"ב עד הסוף והיא נעימה הידועה לקריאת מגילת רות. ואילו מתחילת הפרק השלישי עד תחילת מ"ב פסוק ו' יש מנגינה מסולסלת ומרגיעה. קריאת איוב נמשכת בדרך כלל בקירוב עד זמן המנחה. אומרים פזמוני הנחמות בנעימה של הימים הנוראים. נהגו להפסיק את הצום בעוקיאן שהוא מי משרת משמש(ברקיק) בתוספת קורטוב סוכר. טעמו החמצמץ והמתוק של המשקה הזה משיב את הנפש ומשקיט את הצמאון של הצום. אנו נוהגים בירושלים לשתות מים של תמר הינדי הנקרא חומר, ויש שנוהגים לשתות זום, דהיינו, משקה הנעשה ע"י הרתחה של לבן, לבניה וכו' בתוספת כורכום וזעתר. הנשים והבנות נהגו ביום תשעה באב מאחר חצות היום להתעסק בפיצוח גרעיני המשמש. וזהו סדר ההכנה: שורים במים שלשה או ארבעה ימים, ומחליפים את המים מעת לעת, כדי שתפוג מרירותם. אח"כ קולפים את השקדים ושוטחים אותם בשמש עד שיתחילו להתייבש, מבזיקים עליהם מלח וקולים. ומיטיבי טעם מבזקים עליהם מי מלח עם הירד - כורכום כדי לשוות להם צבע נאה ואח"כ קולים. כשאוכלים אותם נודף מהם ריח תוהם נעים למרחקים
אהובתך.. מה היא תגיד לך? דבר אליי בחידות אהובי?