תשע שאלות שחילונים בדרך כלל נוטים..

תשע שאלות שחילונים בדרך כלל נוטים..

לשאול אודות החרדים: שאלה ראשונה: למה החרדים אינם חוגגים את יום העצמאות? שאלה שנייה: למה החרדים לא עומדים דום בצפירה של יום הזכרון לשואה? שאלה שלישית: למה החרדים זורקים אבנים על מכוניות בשבת? שאלה רביעית: למה החרדים לא עובדים ולא משלמים מיסים? שאלה חמישית: למה החרדים סוחטים כספים מהממשלה על חשבון צרכים חשובים יותר, כמו תקציב הבריאות למשל? שאלה שישית: למה החרדים לא משרתים בצבא? שאלה שביעית: למה החרדים מתעקשים להיות שונים מכל אחד אחר? שאלה שביעית: למה החרדים תמיד לובשים שחורים וחובשים מגבעות משונות? שאלה תשיעית: למה כל כך הרבה חרדים מעשנים? --- הקדמה ----- ישראל כרגע סובלת ממתח חריף בין המרכיבים החרדים והחילונים בחברה שלה. לחרדים יש ייצוג מועט ולוקה בחסר בתקשורת, ולאותם נציגים שכן מופיעים בטלוויזיה בדרך כלל יש בקיאות מועטה ביותר באשר לאיך התקשורת פועלת. בנוסף לכך, החילוני הממוצע ברחוב יודע מעט מאד על החברה החרדית, מעבר לסטריאוטיפים שהוא מקבל מהתקשורת הבדרך-כלל עויינת. למען המטרה של קידום שלום, הבנה ואחווה בין פלגים שונים של העם, אנו נציג כאן תשובות לשאלות האופייניות ביותר הנשאלות אודות החרדים. האשמות הדדיות תורמות מעט מאד לעניין, ולכן הכוונה כאן היא לגשת לשאלות קונטרוברסליות בניתוח כנה וחסר-פניות. אנא הפיצו מידע זה הלאה לאנשים נוספים, בתקווה שכולנו נתרום בכך למען הבנה ואחווה הדדיים. שאלה ראשונה: למה החרדים אינם חוגגים את יום העצמאות --------------------------------------------------- חזונו הציוני של תיאודור הרצל קיבלה יחס מסתייג מאגודת ישראל, הגוף המייצג את רוב החרדים. בחלק ניכר מהמיזם הציוני היו גלומות משמעויות חילוניות ואנטי-דתיות חזקות. הדמות של היהודי הגלותי, המלומד, הסביל, ה"ייחודי", שהציונים כה בזו לו, היתה אותה הדמות אותה התאמצו החרדים כל כך לשמר. ואז קמה המדינה, והחרדים פשוט לא ידעו איך להתייחס אליה. מצד אחד, המעלות היו ברורות: היה זה מקום מקלט, המולדת היהודית שהוחזרה לבעליה. מצד שני, היה בהקמתה וניהולה של המדינה משום פריצת המסורת. רבים מבין מייסדיה היו
 
המשך..

שאלה שלישית: למה החרדים זורקים אבנים על מכוניות בשבת? ------------------------------------------------------- איך ייתכן שיהודי שומר מצוות יזרוק אבנים על מישהו? התשובה היא שזה לא ייתכן. האנשים העושים זאת הם פשוט חוליגנים. הם עשויים להתלבש ולהיראות כחרדים, אבל התנהגותם עומדת בסתירה מוחלטת לערכים דתיים וחרדיים. יש לציין כי לא יותר מקומץ אנשים מעורבים בפעילות כזו. להכליל מאנשים אלו על החברה החרדית ככלל דומה למי שמכנה את הכושים באמריקה רוצחים בגלל פשעים של אחדים מהם. בניגוד לאמונה הרווחת, התנהגות כזאת אינה זוכה לסלחנות בחברה החרדית אלא לגינוי מוחלט. מודעות מופיעות דרך-קבע באותם מעט ריכוזים חרדיים היכן שדברים כאלה מתרחשים, חתומות ע"י מנהיגי הציבור החרדי, האוסרים על מעשים כאלו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. ילדים ניצבים בפני איום של העפה מבית הספר בשל כך. בזמן שבו מספר קנאים קיצונים שרפו תחנות אוטובוס שהופיעו בהן תמונות של נשים בלבוש בלתי-צנוע, פרסמה העדה החרדית מודעות שהצהירו כי כל מי שעוסק בפעילות כזו מגיע לו להיות בחרם. [כשהמהומה שככה התברר כי היחידים שאי פעם נעצרו בעוון שריפת תחנות אוטובוסים היו קבוצה של צעירים חילונים, שטענו כי עשו כן בכדי ליצור תדמית שלילית לחרדים]. למה, אם כן, זה בכל זאת קורה? לכל חברה יש את סולם הערכים והאידיאלים שלה. לחלק קטן מצד אחד ערכים אלה אינם חשובים, בעוד לחלק קטנטן וקיצוני של חמומי מוח מן הצד האחר ערכים אלו מקבלים חשיבות חסרת פרופורציות על חשבון ערכים אחרים. ישנם אנשים במחנה הדתי-לאומי שביצעו מעשים קיצונים-- המחתרת היהודית. זה מצביע על כך שהחברה הדתית-לאומית ככלל מעניקה חשיבות רבה להחזקה בשטחי ארץ ישראל, וכמה חמומי מוח לקחו את זה יותר מדי רחוק. ישנם אנשים במחנה החילוני שמכים תלמידי ישיבה, עוקרים מזוזות ומשחיתים תפילין וספרי תורה. זה מצביע על כך שהחברה החילונית מייחסת חשיבות רבה לחילוניות ולדמוקרטיה, וכמה חמומי מוח לוקחים זאת רחוק מדי. ישנם אנשים במחנה החרדי שזורקים אבנים על מכוניות שנוסעות בשכונות שלהם בשבת. זה מצביע על כך שהחברה החרדית ככלל מייחסת חשיבות רבה לשמירת שבת, וכמה חמומי מוח מגזימים עם זה יותר מדי. כאן נשאלת השאלה: באיזו זכות הם מצפים לכך שיהודים חילונים לא יסעו בשכונות שלהם בשבת? האם אין זו מדינה חופשית? כן, אבל בחברה מתוקנת מקובל לכבד ערכים של אחרים. אנחנו לא ניכנס למסגד בעודנו נועלים נעליים. רוב החרדים עומדים דום בצפירה ביום השואה; למרות שהם עצמם אינם נוהגים לציין זכרונם של נספים בדרך זו, הם מכבדים את רגשותיהם של אלה שכן. באותה מידה, מצפים החרדים מהחילונים שיגלו רגישות מספקת כדי לא לנסוע דרך שכונות חרדיות בשבת.
 
המשך

השאלה הרביעית: למה החרדים לא עובדים ולא משלמים מיסים? ------------------------------------------------------ בסביבות 250,000 איש מצביעים למפלגות החרדיות. כ-22,000 חרדים מקבלים דחיית-שירות כתלמידי ישיבה שתורתם אומנותם. פירוש הדבר הוא, שישנם כ-228,000 חרדים בעלי זכות הצבעה שאין תורתם אומנותם, והם -- למרבה ההפתעה -- עובדים ומשלמים מיסים בדיוק כמו כל אחד אחר. זה נכון שבגלל משקל היתר שיש להשכלה תורנית בחברה החרדית, הרבה אנשים עובדים בעבודות הוראה ששכרן נמוך, ויש פחות אנשים המנהלים "קריירה מקצועית". (ראוי לציין כי בחברה החרדית, חלק גדול יותר של הנשים הן בעלות השכלה אקדמאית ותארים במגמות הקשורות להוראה). אפילו בחברה הלא-חרדית, ישנו אחוז מסויים של האוכלוסיה העוסק בלימודים ארוכי-טווח ובמחקר באוניברסיטאות ובמקומות אחרים. החרדים מאמינים כי התורה היא סוג הלימוד והמחקר בו ראוי להם לעסוק, למען עתידו של עם ישראל. הם מוכנים מרצונם החופשי לסבול קשיים כלכליים בכדי להשיג מטרה זו. מקובל אצל חלק מהחילונים לראות בחרדים מין "פרזיטים" שאינם משלמים מיסים או אינם תורמים לחברה. אבל העובדה שהרבה אנשים מאמינים במשהו אינה הוכחה לנכונותו. זכרו שרבים בעולם הרחב מאמינים שכל היהודים הם "פרזיטים"; אתם מוזמנים לבדוק איך מילונים מסויימים מגדירים את המילה "יהודי". האם זה אומר שלא ייתכן שכולם טועים? לא; אנחנו מייחסים את השקפתם לדעה קדומה. אותו דבר נכון גם ביחס לחרדים. החרדים מצטיינים בתרומתם לחברה הישראלית. ישנו מספר רב של ארגונים המנוהלים על ידי חרדים המציעים סיוע חופשי לציבור הרחב. בין הבולטים שבהם הם יד שרה, המספקת ציוד רפואי בהשאלה חינם לכל דורש; יד אליעזר, המסייע לאיסוף דם למגן דוד אדום; לב מלכה, המספקים מזון ומצרכים אחרים לנצרכים, כמו גם הכשרה מקצועית; עזר מציון, המסייעת בציוד רפואי ובייעוץ רפואי; עזרה ומרפא, המסייעים במקרי חירום רפואיים; חברות חסד של אמת, העוסקות במלאכה הבלתי-נעימה של איסוף שרידי נפגעים בפיצוצי טרור, ודואגים לקבורתם המכובדת; ו"הצלה", שירות עזרה ראשונה המסייע למד"א. כל אלה הם מדגם מייצג של הדגש שהחינוך החרדי מעניק על קיום מצוות התורה בד בבד עם לימודה. האם מן הראוי לכנות אנשים שתורמים כל כך הרבה "פרזיטים"? השאלה החמישית: מדוע לוקחים החרדים כסף מתקציב הממשלה על חשבון תקציב הבריאות ומטרות רווחה אחרות? ----------------------------------------- מבנה הממשלה במדינת ישראל הוא כזה, שהחברים באותה ממשלה חותרים לקדם איש איש את מטרות המגזר אותו הוא מייצג, עד כמה שהדבר ניתן. במשך הרבה שנים לא היו לחרדים שום נציגים בממשלה כלל. בנוסף לכך, הצורך של הציבור החרדי במערכת חינוך נפרדת לא זכה להכרה ממשלתית. בעוד מערכות החינוך הלא-חרדיות זכו לתקצוב בחלקם הגדול מהקצבות ממשלתיות, החרדים נאלצו להקים את המערכת שלהם ולממנה בכוחות עצמם. מאז הזמן ההוא מצאו החרדים את עצמם עם השפעה על הממשלה הפרופורציונלית לגודלם. אי לזאת הם ניצלו השפעה זאת, כפי שמנצלים כל המגזרים האחרים בחברה הישראלית את השפעתם, לקדם את אותם האינטרסים שהם מחשיבים כחשובים יותר. האם המימון שהולך לישיבות בא על חשבון הכסף שהולך לבתי חולים, או לסייע למובטלים ולמחוסרי דיור? זו טענה משונה. באותה מידה ניתן לטעון שהכסף שהולך לספורט ולתרבות (שהחרדים אינם נהנים מהם) בא על חשבון בתי החולים &n
 
המשך

השאלה השישית: מדוע החרדים אינם משרתים בצבא? -------------------------------------------- לשאלה זו אין תשובה חד-שורתית. היא דורשת הבנה של מספר נושאים, אותם נסקור בתמציתיות ככל האפשר. תחילה, יש לציין כי קרוב למחצית מן החרדים אכן משרתים שירות צבאי כזה או אחר בזמן זה או אחר. כ-250,000 אנשים מצביעים למפלגות החרדיות בישראל, ורק כ-22,000 מקבלים דחייה כל שנה. למרות זאת, זה בהחלט נכון שיחסית לחלקם באוכלוסיה מספר החרדים המשרתים הוא פחות מן השאר, וכן שהמסגרת החברתית החרדית בנויה ללימודים בישיבה יותר מאשר לשרת בצבא. בין התשובות השגויות השכיחות לשאלה זו נמצא הטיעון שהחרדים אינם מכירים במדינת ישראל, או שהם מוטרדים מהסיכונים הרוחניים בסביבה הצבאית. התשובה הראשונה שגויה בגלל שבעוד החרדים אינם מזדהים עם המדינה, הם בהחלט מכירים בכך שהיא קיימת ותושביה מצויים בסכנה ומאויימים מכל עבר. ברור שהיא זקוקה להגנה, וכל תושב של המדינה (בעצם, כל יהודי) מחוייב לתרום את חלקו למען בטחונה. החרדים מודעים בהחלט לזה, והאידיאולוגיה הלא-ציונית שלהם אין לה דבר וחצי דבר עם ייצוגם המועט יחסית בצבא. התשובה השניה שגויה, בגלל שבעיה כזו איננה מצדיקה הימנעות של הציבור החרדי משירות צבאי. זה היה דורש יצירת מסגרת חרדית של שירות צבאי לכל בני ציבור זה (בדומה ליחידות ההסדר), באותה צורה בה יצרו מסגרת משלהם לחינוך. מכיוון שהמסגרת החרדית לשירות צבאי, למרות שהיא קיימת, היא זעירה להחריד, סיכונים רוחניים בבירור אינם הסיבה בגללה נמנעים החרדים מלשרת בצבא. היא עשויה להיות הסיבה בגללה גם חרדים שאינם מצליחים בלימודיהם משתמטים משירות צבאי, (דבר שהחל לבוא על תיקונו עם הקמת הנח"ל החרדי. נ.ו.), אך אין זו הסיבה בגללה הקהילה החרדית ככלל אינה משרתת. ישנן עוד תפישות שגויות בנוגע לעמדת הציבור החרדי בקשר לשירות צבאי. אחת מהן היא כי זו עמדת הציבור החרדי בלבד. היא איננה. שותפים לה מספר מנהיגים של הציבור הדתי-לאומי בעבר ובהווה. (לפרטים צרו קשר. נ.ו.). עוד אחת היא כאילו החרדים מתנגדים באיזה שהוא אופן לישיבות ההסדר. הם לא, לא יותר ממה שדוקטור מתנגד לבתי ספר למנהל עסקים. העמדה החרדית בנוגע לשירות צבאי היא עמדה תיאולוגית טהורה. היא נשענת על 3 הנחות שאינן מקובלות על ידי רבים מבין הציבור הרחב. יש להבין שהוויכוח על השירות הצבאי של חרדים הוא על אמונה דתית ולא על חשיבותה של תרומה לחברה. ההנחות הן כדלהלן: 1) קיים אל השולט בגורלנו. החרדים מאמינים שישנו אל הנוטל חלק פעיל בניהול חיינו היום-יומיים. הם תופשים את הנצחונות של 1967 ,1948 ו-1973 כמו גם את אירועי מלחמת המפרץ כניסים אלוהיים, ולא רק כתוצאה מפעילות צבאית גרידא. לא כל אחד מסכים עם עמדה זו, אבל זו אמונתם הלגיטימית של החרדים. 2) האל מגיב לקיומן של מצוות מסויימות על ידינו. למרות שהאל דורש מאיתנו גם מידה מסויימת של מאמץ אנושי פיזי, זה נחשב משני בחשיבותו לקיומן של מחוייבויות רוחניות מסויימות על ידינו. דבר זה מפורש בתורה, אשר החרדים מאמינים כי ניתנה על ידי האל בהר סיני. המצוות והמחוייבויות הנידונות הן אלו הנקובות במרכיבים הכתובים והמסורים בעל פה של התורה. &n
 
המשך

- מה דעת רבני הציונות הדתית בנושא? בניגוד גמור למה שהרבה סבורים, דעתם של רבני הציונות הדתית היא בעד הסדר המאפשר לבני הישיבות ללמוד ללא כל הפרעה. נתחיל בדעתו של: הרב הראשי לישראל הראי"ה קוק, אשר הציונות הדתית רואה את עצמה כממשיכת דרכו, (מתוך אגרות הראי"ה חלק ג' אגרת תתי'): מטרתנו ברורה היא לנו ואמת היא: להציל את נשמת היהדות בממלכה זו התלויה בנימין רבים בקיומן של הישיבות האחדות.. אבל חק הוא לישראל שחובתו היותר קדושה, השומרת את חייו הרוחניים ממיתה אכזרית, היא שיימצא בעריו ומדינותיו חלק רשום מקודש לת"ת. ששום לחץ מדיני לא יוכל להסיר מאתנו את החובה הקדושה הזאת. וכשהיו אבותינו עומדים במעמד הצבאי היותר נמרץ, בכיבוש הארץ, נאמרה ליהושע התוכחה על אשר ביטל את הישיבה יום אחד, ושר צבא ה' אמר לו על של עתה באתי על שביטלתם תורה (מגילה ג, א). על כן זאת היא דרישתי ודרישת כל היהדות הנאמנה, כל הרבנים וכל יראי ה' וחושבי שמו הנאמנים בכל לב לעמנו ותורתו, שהדרת כבודו יציג את הדרישה הזאת בכל תוקפה בלא שום מורך לב לפני הממשלה, לקיים את החופשה לבני ישיבותינו כאשר כבר ניתנה. ואני תפילה שחפץ ה' בידו יצליח והחופשה של בני ישיבותינו תעלה בידו בעז"ה, למען לא ייפסק המעיין הנותן לנו עוז וחיים ולא ייקצץ האילן אשר ממנו פרי חיי נשמתינו נמצא - למוד התורה בשקידת יום יום בישיבותינו ההאחדות אשר במדינה זו. ויותר מזה ראינו את גדולת האיסור לעשות אנגריא בת"ח לכופם על יציאה למלחמה, אפילו על מלחמת מצוה גדולה עד מאוד, שהרי אין לך מלחמת מצוה יותר גדולה מהמלחמה שערך אברהם אבינו נגד המלכים, שמן השמים הסכימו על ידו, ותלמיד חכם נקרא כל שתורתו אומנותו ועיקר עסק שלו הוא בדברי תורה, ולא גרע כוחו כלל אם הוא מתעסק בעסק כדי פרנסתו ולא להתעשר כיון שבכל עת הפנאי הוא שב לתורתו, כמבואר ביורה דעה (רמג ב) והצלחת המדינה במלחמתה תלויה ע"י מה שנמצאים בה ת"ח העוסקים בתורה, שבזכותם המלחמה נוצחת, והם מועילים למדינה יותר מאנשי החייל הלוחמים, וכ"כ גבוהה היא בישראל תעודת לימוד התורה ללומדיה הקבועים, עד שע"פ המסורת התלמודית היא לא תוכל להיות נדחית גם מפני צווי של כל מלך ושליט, והכל סובב על היסוד הגדול הזה שהצלחת המדינה ונצחון המלחמה עצמה קשורה הרבה בעבודה הרוחנית, שהיחידים שבבני המדינה המיוחדים לעבודת שמים ממשיכים את עבודתם הקדושה בתורה ובעבודת ה' הנחוצה להתקדם תמיד בדבר יום ביומו, על כן תלמידי חכמים העוסקים בתורה הם הם מגינים על הארץ ועוזרים להצלחת הנשק הלאומי, לא פחות וגם יותר מכל החייל הלוחם. ומזה תוצאה בטוחה, שממלכה אידיאלית המכרת את הוד הקודש לא תכוף את התלמידים השוקדים על דלתי התורה, לבטל את תורתם ולעסוק בעבודה גשמית שאינם מסוגלים לה. הרב צבי פסח פרנק רבה של ירושלים, גדול תלמידי הרב קוק: תלמידי חכמים בעסקם בתדיריות בתורה ועבודת ה' בשעת מלחמה, משרתים בזה את העם יותר מהשתתפותם בקרב, וכך מצינו בבמדבר רבה פרשה כ"ב שבמלחמת מדיין ייחדו שני עשר אלף לתפילה, כי התורה והתפילה הם כלי המלחמה של העם ההולכים לפניהם בקרב ומפיל שונאיהם כדברי התרגום אונקלוס עה"פ 'בחרבי ובקשתי' (בראשית מח, כב) 'בצלותי ובבעותי'. וכל אלה אשר תורתם אומנתם חלילה להוציאם ולנתקם מאהלי התורה ולשעבדם לצבא המלחמה ואימונים ושאר עבודות, וידעו נאמנה שכל מי שמסר נפשו וחייו לשקידת התורה הנהו איש צבא מלגיונו של מלכו של עולם להגנת עמנו וארצנו, וכל אלה העומדים במערכת הקרב עם האויב מוגנים בזכות לומדי התורה, וכמו שאמרו חז"ל: (מכות י) מאי דכתיב 'עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים' מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקין בתורה'. וכל בעל נפש שהוא מסור ללמוד התורה, איננו ח"ו בכלל משתמט, אלא נהפוך הוא, עבודה גדולה הוא עושה לנצחוננו המלא שאנו מקווים לו.. וכדאי הוא קול התורה להגן גנון והצל לכל היורדים לשדה המלחמה שיחזרו בחיים ושלום לביתם. (מתוך כרוז בזמן מלחמת השחרור כ"ד ניסן תש"ח) הרב משה צבי נריה, (שהיה ראש ישיבות בני עקיבא): אם בתקופה מסוימת נוצר מצב בו האידיאליסטים בני הישיבות יושבים בניאות מבטחים ואילו בחורים אחרים וביניהם הרבה אידיאליסטים יושבים על הגבולות אין זה משנה את העיקר, גם במסגרת הצבא מרובים החיילים הבלתי קרביים ואין אנו מטילים דופי במי שתפקידו מציב אותו לא על הגבולות, כזה הוא מבנה הצבא וכזה הוא מבנה האומה. לא ידוע לנו באיזה מידה של הבנה קבלו אבותינו בימי קדם את ההלכה שנפסקה כי שבט לוי אינו יוצא למלחמה כשאר ישראל, אפשר שגם אז היו כאלו שהתרעמו ושהתלוננו על כך, אולם כנראה שרובם הבינו כי אין כאן חס ושלום הבחנה בין דם לדם דמו של מי סמוק יותר, אלא זוהי הערכות פנימית של מבנה העם, אשר לא רק צבא המלחמה שומר על קיומו ולא רק שדה הקרב היא החזית היחידה בה נדרש האדם למסור כל כולו למען קיומו ולמען קיום ערכיו, אלא יותר מכולם הבין זאת שבט לוי בעצמו, שבט לוי לא ראה זאת כזכות אלא כחובה אליה מגויס הוא כל הימים.. ובת קול מכרזת ואומרת אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי. הרב הראשי לישראל הרב אברהם שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב (דברים בועדה בכנסת שדנה בנושא): התורה אינה סובלת שותפות.. ללימוד תורה חייבים להתמסר. הרב הראשי לישראל הרב מרדכי אליהו, הראשון לציון, אשר הציונות הדתית רואה בו מורה דרך רוחני, (דברים בועדה בכנסת שדנה בנושא): אני סבור שבני הישיבות הם חלק מבטחון עם ישראל. הרב שאול ישראלי, (במכתב לרב מרדכי נויגרשל): דעתי כמובן לא השתנתה והיא מוחלטת נגד גיוס בני הישיבות. ------------------------------------- השאלה השביעית: מדוע החרדים חייבים להיות שונים מכולם? ----------------------------------------------------- מסופר על אדם שנסע ברכבת התחתית, והיה לבוש בלבוש חסידי. ניגשה אליו אשה יהודייה חילונית. "אני חושבת שאתם דוחים", אמרה האשה. "גם אני יהודייה, אבל אינני חשה צורך לפרסם את זה לכל העולם! אתם מתבלטים ביהדותכם, וממיטים בושה על העם שלנו". "גברתי", ענה לה האיש, "אני מבני האיימיש" (כת נוצרית שדוגלת בקרבה לטבע או משהו כזה. נ.ו.). האשה התנשמה. "אוי, אני מצטערת! אני חושבת שאתם אנשים נפלאים. הצורה בה אתם נצמדים לדרכיכם המסורתיות..." התשובה של החרדים לשאלה מדוע החרדים חייבים להיות שונים מכולם היא: מדוע כולם חייבים להיות שונים מאיתנו? היהודים מהמאות הקודמות היו דומים לחרדים, ברוב הדברים. החרדים משתדלים לשמר את סגנון החיים ההוא ככל שניתן. הם רואים את שאר החברה היהודית כמי שהשתנו כדי להתאים עצמם לשינויים בעולם הלא-יהודי הרחב. עבור החרדים, שינויים כאלו מנוגדים להשקפת עולמם השמר
 
המשך

XID: The Editor! v1.32_ השאלה השמינית: מדוע החרדים לובשים שחור וחובשים מגבעות משונות? ------- קודם כל, יש הרבה חרדים שלא לובשים רק שחור. יש סגנונות לבוש שונים בין קהילות חרדיות שונות. רק החסידים לובשים גלימות שחורות ארוכות ומגדלים פיאות ארוכות. הרבה לא-חרדים סבורים כי כל החרדים הם חסידים. הסיבה לכך היא שהתקשורת, כשהיא מציגה את החרדים, מעדיפה בדרך כלל להציג את החסידים ולא את ה"מתנגדים", בגלל שהם נראים הרבה יותר זרים. החרדים הלא-חסידיים, נראים לעיתים קרובות כאנשי עסקים לבושים בשמרנות, הלובשים חליפות-עסקים. ה"מתנגדים" מתלבשים בשמרנות ובמכובדות, מכיוון שהם מאמינים שכך מצופה מיהודי ירא-שמיים, מעבד ה'. מגבעות, הגם שלבישתן אינה נפוצה כיום בעולם, נחשבו בעבר כצורת לבוש המביעה מכובדות. הם גם מדגישים את הרעיון שה' משגיח על כל יהודי ובוחן את מעשיו. החסידים מתלבשים בדרכם הייחודית, כדי להתבדל יותר מהלא-יהודים, ובכך לשמר את זהותם היהודית הייחודית. כמו כן משמשת הגלימה השחורה והארוכה בשביל להימנע מהבלטת הגוף הגשמי. נשים חרדיות מתלבשות בהתאמה למושג היהודי המסורתי של צניעות. לא רק שהן לא מרגישות את עצמן מושפלות, הן מרגישות שהן מתקבלות כיצורי אנוש מוערכים יותר מאשר כגופים גשמיים ואובייקטים מיניים. השאלה התשיעית: מדוע כל כך הרבה חרדים מעשנים? --------------------------------------------- זאת באמת שאלה מצויינת. יש לזכור, כי עישון איננו רק מסוכן לבריאות המעשן; הרבה רבנים חרדיים פסקו שזה גם אסור מבחינה הלכתית. אז מדוע רבים כל כך מעשנים בכל זאת? העובדה היא שעישון היא תופעה שנמצאת במגמת ירידה בחברה החרדית. אבל התהליך הזה מתקדם בקצב איטי להחריד. ההסבר (אם כי לא ההצדקה) לכך נראה, כי הלחצים החברתיים והתרבותיים נגד עישון שכל כך משפיעים בחברה הלא-חרדית לא חדרו לחברה החרדית. מגמות חברתיות מתפשטות בחברה הלא-חרדית הרבה יותר מהר ובצורה רבה יותר אפקטיבית, בין השאר בגלל מעמדה הגבוה יותר של התקשורת (יש לתקשורת גם צדדים חיוביים! נ.ו.). העישון הפך לבלתי מקובל בהוליווד מזה הרבה שנים כבר. לחברה החרדית אין השפעות תרבותיות כה מהירות ורבות-עוצמה, ולכן לוקח לה יותר זמן להוציא את העישון מחוץ לאופנה. למרבה המזל, נעשית התקדמות בכיוון הזה. "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" (תהלים קכב, 7)
 

מתנדב

New member
אורטל, כאן זה לא הפורום המתאים

ואני לא רוצה להכנס לזה כאן בפורום, תרצי תוכלי לדון על זה בפורומים המתאימים, או שבצ'אט אני אשמח לענות לך...
 

מתנדב

New member
גם אני מצדיעה ומאוד מעריך את מה

שהיא כתבה, ולכן אני גם לא מחקתי את ההודעה הזאת, והשארתי אותה מעל גבי הפורום, ואני רוצה להזכיר שוב, אינני יכול להרשות שבפורום שעוסק בתחום המוזיקה, להכניס בו פוליטיקה, או כל דבר הדומה לסגנון זה, זה כמו שאחד שיפתח הודעה על הפוליטיקה שקוראת בכנסת, אז אולי נהפוך את הפורום ממוזיקה חסידית לפורום פוליטיקה?, ואני בטוח שאורטל גם הבינה את זה...
 
למעלה