יעוד עפי תכנית מאושרת אחרת
זמי שלום, שאלה מאתגרת, כרגיל. למען הסר ספק - לא ראוי להתייחס למה שאכתוב בהמשך כ"תורה מסיני" ו/או כ"פסיקת צוות מבא"ת". בגדול - זה בדיוק מסוג המקרים שבהם לשכת התכנון צריכה להכריע, ואני פורש כאן את השיקולים שהיו מדריכים אותי לו הייתי בלשכת התכנון. היעוד עפ"י תכנית מאושרת אחרת (להלן: 995) איננו חצי יעוד, או יעוד מחופף. הוא ממש ממש יעוד. אמיתי. משמעותו - תכנית זו איננה משנה את היעוד שחל בשטח על פי הוראותיה של תכנית אחרת, אך תכנית זו נמנעת מלציין את אותו יעוד מאושר בשמו המלא, מסיבותיה שלה. במאמר מוסגר: מסיבותיה שלה יכולות להיות רק אלה: אם יש ריבוי (יותר מ-10) של יעודים, שהתכנית איננה משנה אף אחד מהם, או שיש סיבה משפטית אמיתית שבגללה לא ראוי לשוב ולשרטט את הפרצלציה, ככל שזאת מקבלת ביטוי בחלוקה ליעודים (לדוגמה: דיון משפטי שמתנהל על ההתוויה המדוייקת של גבול הדרך בתכנית מאושרת). במקרה כזה - ראוי לציין את כל שטח המריבה, כולל הדרך, כתא שטח אחד ביעוד 995, ולהמנע מפסיקה בסוגייה כזו. בכל מקרה אחר, אין להשתמש ב-995! אחזור לשאלה. אם כך - אני לא רואה מניעה לציין בתים להריסה בשטח שבית המשפט טרם פסק לגבי המיקום המדוייק של גבולותיו, אלא אם כן פסיקת בית המשפט עלולה להיות רלבנטית להריסתם. כמו כן - במקרה של תכנית לשימור, לדוגמא, שמציינת אזור עתיר יעודים כאזור לשימור, אך רוצה לציין שבתוכו של האזור יש כמה מבנים בודדים שאינם לשימור אלא להפך, הם להריסה - גם כאן אינני רואה מניעה לשימוש בסימון של הריסה ב-995. אבל כאמור - לשכת התכנון המחוזית מכירה את התכנית, את הסיבות לשימוש ב-995, ואת הסיבות לסימון המבנים להריסה. דברי אלה אינם אלא יעוץ, מוגבל בנתוני הרקע. נדמה לי שהפואנטה שלי היא - 995 איננו בן חורג. הוא יעוד ראוי, ולא ראוי לקבוע באופן סוחף שאסור לסמן בו סימוני הוראות נוספים.
