האמת שהסיפור הזה הוא "די רחוק" מהתיאור הסכמטי שתיארת.
משך התקופה בה בני הזוג היו יחדיו נמדדת בימים ספורים. האישה עזבה את הארץ ועברה לארה"ב. לכן, הקשר שנותר, התבסס על התכתבות ועל מעט שיחות טלפון. הבעל חשש, שאם הוא יהיה זה שיפתח בהליכי הגירושין, הוא ימצא את עצמו בעמדה נחותה, ולכן דחה את הגשת כתב התביעה לגירושין לבית הדין.
הסיפור מתבסס על הלך רוחו של הבעל, על מכתבים שקיבל מאשתו ועל (כן... תתפלא), על מה שהתרחש בדיונים. ומה שנשמע שם, אינו מייצג נאמנה את מה שקורה בד"כ בביה"ד, כי במקרה הזה, נשמעו מפי הדיינים אמירות והחלטות שאינן שגורות בפיהם בד"כ.
לאור העובדה, שמסכת הגירושין התפרסה על פני תקופה ממושכת, הסיפור מתאר את מערך ההליכים שהתרחשו "מאחורי הקלעים". כנגד כל הסיכויים, וללא כל סיוע של עו"ד, הבעל היה זה שהניע את כל גלגלי השיניים האימתניים של המערכת.
למרות חוסר הניסיון של גיבורנו, הוא הצליח להכניע את אותה מערכת שוחקת, וצעד אחר צעד, הוא התקדם לעבר הניצחון הגורף. בסופו של דבר, הוא אמנם ניצח, אך הוא גם נחל מפלה קשה ומאכזבת, מפלה שמלווה אותו לאורך שנים ארוכות.