תתחילו ללמוד אידיש
הקינדערלאך http://bh.hevre.co.il/ forum/post.asp?forum _id=771&method=Topic *-- one picture in article * *-- displaying lines right to the picture * *--end switch about number of pictures in article* קינדרלעך מאת מרים טרין ואליעזר ניבורסקי * מרים טרין ואליעזר ניבורסקי, זוג חילוני, מגדלים את שלושת ילדיהם הקטנים ביידיש, בישראל של 2007. במאמר שלפניכם הם מנסים להסביר איך הם עושים זאת, ולמה מרים טרין ואליעזר ניבורסקי עם ילדיהם, אטלה, דינה'לה וראובן'לה. היידיש אינה רק עניין פרטי של אבא ואמא צילום: פלאש 90 לאחרונה התפרסמה בעיתון "ווייטער - לתלמידי יידיש" כתבה הדנה בשאלה, כיצד למצוא בני זוג דוברי יידיש, ובה שלל עצות מועילות. אלא שגם כאשר נמצאים בני הזוג, וגם ילדים הם דבר שבנמצא, ניצבת לפניהם שורה ארוכה של שאלות: האומנם אפשרי בימינו לגדל ילד ביידיש? כיצד? האם זה רצוי? ולשם מה? במקרה שלנו עלו השאלות הללו רק באופן חלקי. שכן אנחנו משפחה ירושלמית חילונית ובה שלושה ילדים: אטלה (עטעלע), בת ארבע; דינה'לה - בת שלוש; וראובן'לה - בן שנה, שגדלו מלכתחילה על שתי שפות: יידיש כשפת כל המשפחה, ועברית - בשיחות "פרטיות" עם אמא, ובעיקר כשפת הסביבה. מדוע אנחנו מדברים יידיש עם ילדינו? ראשית כל, יידיש היא השפה הטבעית המשותפת לנו, שפת היום-יום של המשפחה, החברים והעבודה. ומבחינה זו היא מתאימה ממילא גם לילדים. ושנית, הלא זו השפה הקושרת אותנו בקשר בלתי אמצעי לדורות הקודמים של משפחותינו, וכך היא עשויה לעזור לילדינו ליצור זהות על בסיס היסטורי רחב ורקע תרבותי מוצק. שילוב היידיש והעברית נותן לילדים מטען עשיר להמשך התפתחותם. למעשה יש לילדינו סביבה טבעית ומושכת של דוברי יידיש, נוסף להוריהם: עם שלושה מבין הסבים והסבתות שלהם אין לילדים שפה משותפת אלא היידיש; עם הרביעי, המדבר גרמנית, גם יידיש יכולה להועיל. חברים רבים ומבקרים שכיחים בביתנו מחזקים גם הם את התחושה שהיידיש אינה רק עניין פרטי של אבא ואמא. אבל בתחום חשוב אחד אכן יש חיסרון: חסרים לילדינו חברים לא-חרדים בני דורם. אין להם עם מי לשחק ביידיש. ובכל זאת, המצב אינו רע כל כך. למעשה יש להם כמה חברים שאפשר לשחק אתם "כאפערלעך" (תופסת), "באהעלטעניש" (מחבואים) ו"קלאסן" (קלאס). אלא שרק לעתים רחוקות מזדמן להם לפגוש אותם, מפני שהחברים הצעירים ממין זה אינם כה רבים, והם מפוזרים על פני העולם כולו. חברה אחת, טריינ'לה, למשל, הקשורה למשפחתנו מאז נולדה, מתגוררת בגרמניה. הפגישות אתה, גם אם הן מתקיימות פעם אחת בשנה בלבד, יוצרות רגעי משחק שמחים ומעשירי שפה מיוחדים במינם. שהרי אחת התוצאות של מיעוט הפגישות הללו היא שאוצר המלים הטבעי של הילדים מתעצב במסגרות מצומצמות מדי, בקרב האחים והאחיות בלבד. לילדים חסרות כמובן מסגרות דוברות יידיש, כמו גן ילדים, שיעניקו להם באופן קבוע וחברתי יותר גירויים באמצעות קריאה, שירים ומשחקים יצירתיים ביידיש. לכן נופלות הפעילויות הללו בתחום אחריותנו כהורים. את האמצעים לכך אנחנו מוצאים, נוסף למקורות ביתיים, בספרות הילדים ה"קלאסית" הקיימת, ואנו נעזרים מעט גם בחומר הלימוד של בתי הספר ביידיש מן העבר. אנחנו משתדלים לעקוב גם אחר החידושים בתחום ספרות הילדים: הן בקרב החרדים, שחלק גדול מספריהם הרבים מספור מתאים לשימוש הרבים; והן במגזר החילוני, שבו עוסקים בעיקר בתרגומים משפות זרות. לעתים קרובות למדי אנחנו ממציאים בעצמנו סיפורים או משחקים, או מאמצים אותם משפות אחרות, וכך קורה לפעמים שנולד לנו ספרון ביתי חדש. גם בתחום המוסיקה יצאו בשנים האחרונות דיסקים רבים, שחלקם נותן ממד מחודש ופרשנות רעננה לשירי הילדים המוכרים או לאלה שכבר נשכחו, וחלקם מגיש יצירות חדשות ברפרטואר הילדים. מפעם לפעם אנחנו מתאימים שירים מוכרים להזדמנויות מסוימות; אלה יכולים להיות מעין תרגומים ("חנוכה, סוף כל סוף! / ס'איז די שמחה אן א סוף!"), פרודיות על שירים מוכרים (למנגינת "איינס איז דעם חתנס טיש": "איינס איז דער גאוטשא סוילא, וואס ער זינגט אויף קולי קולות"; אין כמו הגאוצ'ו סוילו, ששר בקולי קולות), הרחבות ותוספות ("האב איך א פאר אקסן, וואס זיי בראקן לאקשן"... מושר לפי האל"ף בי"ת כולו בתוספת: בערן, גרילן, דראנען, הענער וכו'). שתי הילדות הגדולות לומדות אתנו את הא"ב, כלומר קרוא וכתוב ביידיש. מאחר שהן לומדות בגן עברי, הרי שהן נחשפות ללוח הא"ב בשתי שפות, בשני אופנים שונים ועל פי כללים אחרים. מובן שיש לתת תשומת לב מיוחדת לסיבוכים הצפויים מכך. סיבוכים כאלה והשפעות משפה אחת לזולתה הם עניין שבשגרה, אגב, גם בשפה שבעל פה. במשך זמן רב, למשל, שרר הכלל שקמץ מייצג את הצליל או גם בעברית. את שמות האותיות משאירות הילדות בצורתן ביידיש: בייס, חעס, טעס וכו'. לא אחת גם שמענו את השאלה: "איך אומרים על עברית?" (כמו ביידיש: ווי אזוי זאגט מען אויף עברית?) ועוד דוגמה קטנה אך משמעותית: ילדה אומרת לפעמים שמשהו הוא "שווער" במקום "הארט". מדוע? מפני ששתי המלים הללו הן "קשה" בעברית. לאלה נוספות יצירות לשוניות מכוונות. אחת הילדות יצרה פעם פסלון קומי וקראה לו "מנלו". לא היתה זו גרסה משלה לצורה הספרדית Manolo, אלא מקבילה הומוריסטית למלה "מנקן" (בובת אימום, וכאן - משחק מלים ב"כן" ו"לא"). החידוש האחרון הוא הפועל "להשמק" (מ"שמעקן", להריח) בעברית; למשל: "איזה ריח! תשמקי". בדרך משחקית שכזאת באה לידי ביטוי העובדה שכבר יש לילדינו חוש עצמאי לערכה של כל שפה בנפרד. זה לא מכבר הן הראו גם שיידיש יכולה לשמש שפת סתרים בסביבה של ילדים דוברי עברית. אפשר לומר שעד כה הצלחנו, אנחנו ההורים, פחות או יותר, למלא את מקומן של המסגרות החסרות ביידיש. אבל מה יקרה כשהילדים יגדלו וירצו לבחור בעצמם במה יעסקו? כבר עתה אפשר לציין שינוי הדרגתי בעניין של כל אחד מהם. הבכורה נוטה באחרונה למשחקי חברה, והדבר מכוון אותנו לשני כיוונים לא קלים: ראשית, למצוא שמות ופעלים מתאימים ביידיש כדי לשחק במשחקים הקיימים; ושנית - להמציא וליצור בעצמנו משחקים אקטואליים מסוג זה. כבר עתה אפשר לצפות את עונת היובש בחומרים מודרניים ומגרים ביידיש לבני עשרה (הן ספרים הן בכל מדיה אחרת). כדי להקדים תרופה למכה עלינו ליצור שותפות עם הורים אחרים במצב דומה. אבן הפינה של שותפות כזאת כבר נורתה הודות ליוזמה של בנימין שכטר, מוסיקאי ואיש חינוך מניו יורק: פורום אינטרנט להורים לילדים דוברי יידיש. כך מתרחבים הקשרים ביניהם ונמחקים הגבולות הגיאוגרפיים והסוציאליים. מעניין יהיה לראות לאן תוביל הגלובליזציה הזאת של היידיש בשנים הבאות. * מרים טרין, ילידת פולין, גדלה בגרמניה. נוסף לפולנית וגרמנית - שפות אמה, ולאנגלית וצרפתית - שפות בית הספר, למדה גם עברית ויידיש. היום היא לומדת ועובדת בחוג ליידיש באוניברסיטה העברית בירושלים, ומלמדת יידיש ברמות שונות בבית שלום עליכם בתל אביב. אליעזר ניבורסקי נולד בארגנטינה וחי כמעט כל ימיו בצרפת. יידיש, ספרדית וצרפתית הן שפותיו. בשנתיים שעברו מאז בואו לישראל הוא עובד במפתח עיתונות יידיש של האוניברסיטה העברית. הכתבה מתפרסמת גם בכתב העת "דווקא - ארץ יידיש ותרבותה" יעקברוכמן
הקינדערלאך http://bh.hevre.co.il/ forum/post.asp?forum _id=771&method=Topic *-- one picture in article * *-- displaying lines right to the picture * *--end switch about number of pictures in article* קינדרלעך מאת מרים טרין ואליעזר ניבורסקי * מרים טרין ואליעזר ניבורסקי, זוג חילוני, מגדלים את שלושת ילדיהם הקטנים ביידיש, בישראל של 2007. במאמר שלפניכם הם מנסים להסביר איך הם עושים זאת, ולמה מרים טרין ואליעזר ניבורסקי עם ילדיהם, אטלה, דינה'לה וראובן'לה. היידיש אינה רק עניין פרטי של אבא ואמא צילום: פלאש 90 לאחרונה התפרסמה בעיתון "ווייטער - לתלמידי יידיש" כתבה הדנה בשאלה, כיצד למצוא בני זוג דוברי יידיש, ובה שלל עצות מועילות. אלא שגם כאשר נמצאים בני הזוג, וגם ילדים הם דבר שבנמצא, ניצבת לפניהם שורה ארוכה של שאלות: האומנם אפשרי בימינו לגדל ילד ביידיש? כיצד? האם זה רצוי? ולשם מה? במקרה שלנו עלו השאלות הללו רק באופן חלקי. שכן אנחנו משפחה ירושלמית חילונית ובה שלושה ילדים: אטלה (עטעלע), בת ארבע; דינה'לה - בת שלוש; וראובן'לה - בן שנה, שגדלו מלכתחילה על שתי שפות: יידיש כשפת כל המשפחה, ועברית - בשיחות "פרטיות" עם אמא, ובעיקר כשפת הסביבה. מדוע אנחנו מדברים יידיש עם ילדינו? ראשית כל, יידיש היא השפה הטבעית המשותפת לנו, שפת היום-יום של המשפחה, החברים והעבודה. ומבחינה זו היא מתאימה ממילא גם לילדים. ושנית, הלא זו השפה הקושרת אותנו בקשר בלתי אמצעי לדורות הקודמים של משפחותינו, וכך היא עשויה לעזור לילדינו ליצור זהות על בסיס היסטורי רחב ורקע תרבותי מוצק. שילוב היידיש והעברית נותן לילדים מטען עשיר להמשך התפתחותם. למעשה יש לילדינו סביבה טבעית ומושכת של דוברי יידיש, נוסף להוריהם: עם שלושה מבין הסבים והסבתות שלהם אין לילדים שפה משותפת אלא היידיש; עם הרביעי, המדבר גרמנית, גם יידיש יכולה להועיל. חברים רבים ומבקרים שכיחים בביתנו מחזקים גם הם את התחושה שהיידיש אינה רק עניין פרטי של אבא ואמא. אבל בתחום חשוב אחד אכן יש חיסרון: חסרים לילדינו חברים לא-חרדים בני דורם. אין להם עם מי לשחק ביידיש. ובכל זאת, המצב אינו רע כל כך. למעשה יש להם כמה חברים שאפשר לשחק אתם "כאפערלעך" (תופסת), "באהעלטעניש" (מחבואים) ו"קלאסן" (קלאס). אלא שרק לעתים רחוקות מזדמן להם לפגוש אותם, מפני שהחברים הצעירים ממין זה אינם כה רבים, והם מפוזרים על פני העולם כולו. חברה אחת, טריינ'לה, למשל, הקשורה למשפחתנו מאז נולדה, מתגוררת בגרמניה. הפגישות אתה, גם אם הן מתקיימות פעם אחת בשנה בלבד, יוצרות רגעי משחק שמחים ומעשירי שפה מיוחדים במינם. שהרי אחת התוצאות של מיעוט הפגישות הללו היא שאוצר המלים הטבעי של הילדים מתעצב במסגרות מצומצמות מדי, בקרב האחים והאחיות בלבד. לילדים חסרות כמובן מסגרות דוברות יידיש, כמו גן ילדים, שיעניקו להם באופן קבוע וחברתי יותר גירויים באמצעות קריאה, שירים ומשחקים יצירתיים ביידיש. לכן נופלות הפעילויות הללו בתחום אחריותנו כהורים. את האמצעים לכך אנחנו מוצאים, נוסף למקורות ביתיים, בספרות הילדים ה"קלאסית" הקיימת, ואנו נעזרים מעט גם בחומר הלימוד של בתי הספר ביידיש מן העבר. אנחנו משתדלים לעקוב גם אחר החידושים בתחום ספרות הילדים: הן בקרב החרדים, שחלק גדול מספריהם הרבים מספור מתאים לשימוש הרבים; והן במגזר החילוני, שבו עוסקים בעיקר בתרגומים משפות זרות. לעתים קרובות למדי אנחנו ממציאים בעצמנו סיפורים או משחקים, או מאמצים אותם משפות אחרות, וכך קורה לפעמים שנולד לנו ספרון ביתי חדש. גם בתחום המוסיקה יצאו בשנים האחרונות דיסקים רבים, שחלקם נותן ממד מחודש ופרשנות רעננה לשירי הילדים המוכרים או לאלה שכבר נשכחו, וחלקם מגיש יצירות חדשות ברפרטואר הילדים. מפעם לפעם אנחנו מתאימים שירים מוכרים להזדמנויות מסוימות; אלה יכולים להיות מעין תרגומים ("חנוכה, סוף כל סוף! / ס'איז די שמחה אן א סוף!"), פרודיות על שירים מוכרים (למנגינת "איינס איז דעם חתנס טיש": "איינס איז דער גאוטשא סוילא, וואס ער זינגט אויף קולי קולות"; אין כמו הגאוצ'ו סוילו, ששר בקולי קולות), הרחבות ותוספות ("האב איך א פאר אקסן, וואס זיי בראקן לאקשן"... מושר לפי האל"ף בי"ת כולו בתוספת: בערן, גרילן, דראנען, הענער וכו'). שתי הילדות הגדולות לומדות אתנו את הא"ב, כלומר קרוא וכתוב ביידיש. מאחר שהן לומדות בגן עברי, הרי שהן נחשפות ללוח הא"ב בשתי שפות, בשני אופנים שונים ועל פי כללים אחרים. מובן שיש לתת תשומת לב מיוחדת לסיבוכים הצפויים מכך. סיבוכים כאלה והשפעות משפה אחת לזולתה הם עניין שבשגרה, אגב, גם בשפה שבעל פה. במשך זמן רב, למשל, שרר הכלל שקמץ מייצג את הצליל או גם בעברית. את שמות האותיות משאירות הילדות בצורתן ביידיש: בייס, חעס, טעס וכו'. לא אחת גם שמענו את השאלה: "איך אומרים על עברית?" (כמו ביידיש: ווי אזוי זאגט מען אויף עברית?) ועוד דוגמה קטנה אך משמעותית: ילדה אומרת לפעמים שמשהו הוא "שווער" במקום "הארט". מדוע? מפני ששתי המלים הללו הן "קשה" בעברית. לאלה נוספות יצירות לשוניות מכוונות. אחת הילדות יצרה פעם פסלון קומי וקראה לו "מנלו". לא היתה זו גרסה משלה לצורה הספרדית Manolo, אלא מקבילה הומוריסטית למלה "מנקן" (בובת אימום, וכאן - משחק מלים ב"כן" ו"לא"). החידוש האחרון הוא הפועל "להשמק" (מ"שמעקן", להריח) בעברית; למשל: "איזה ריח! תשמקי". בדרך משחקית שכזאת באה לידי ביטוי העובדה שכבר יש לילדינו חוש עצמאי לערכה של כל שפה בנפרד. זה לא מכבר הן הראו גם שיידיש יכולה לשמש שפת סתרים בסביבה של ילדים דוברי עברית. אפשר לומר שעד כה הצלחנו, אנחנו ההורים, פחות או יותר, למלא את מקומן של המסגרות החסרות ביידיש. אבל מה יקרה כשהילדים יגדלו וירצו לבחור בעצמם במה יעסקו? כבר עתה אפשר לציין שינוי הדרגתי בעניין של כל אחד מהם. הבכורה נוטה באחרונה למשחקי חברה, והדבר מכוון אותנו לשני כיוונים לא קלים: ראשית, למצוא שמות ופעלים מתאימים ביידיש כדי לשחק במשחקים הקיימים; ושנית - להמציא וליצור בעצמנו משחקים אקטואליים מסוג זה. כבר עתה אפשר לצפות את עונת היובש בחומרים מודרניים ומגרים ביידיש לבני עשרה (הן ספרים הן בכל מדיה אחרת). כדי להקדים תרופה למכה עלינו ליצור שותפות עם הורים אחרים במצב דומה. אבן הפינה של שותפות כזאת כבר נורתה הודות ליוזמה של בנימין שכטר, מוסיקאי ואיש חינוך מניו יורק: פורום אינטרנט להורים לילדים דוברי יידיש. כך מתרחבים הקשרים ביניהם ונמחקים הגבולות הגיאוגרפיים והסוציאליים. מעניין יהיה לראות לאן תוביל הגלובליזציה הזאת של היידיש בשנים הבאות. * מרים טרין, ילידת פולין, גדלה בגרמניה. נוסף לפולנית וגרמנית - שפות אמה, ולאנגלית וצרפתית - שפות בית הספר, למדה גם עברית ויידיש. היום היא לומדת ועובדת בחוג ליידיש באוניברסיטה העברית בירושלים, ומלמדת יידיש ברמות שונות בבית שלום עליכם בתל אביב. אליעזר ניבורסקי נולד בארגנטינה וחי כמעט כל ימיו בצרפת. יידיש, ספרדית וצרפתית הן שפותיו. בשנתיים שעברו מאז בואו לישראל הוא עובד במפתח עיתונות יידיש של האוניברסיטה העברית. הכתבה מתפרסמת גם בכתב העת "דווקא - ארץ יידיש ותרבותה" יעקברוכמן