נרקיס
כתבתי כמו המשך בצורת שיר לסיפור של נרקיס ואקו (מקווה שאתם מכירים טוב ת´פרטים!!!
). קראתי לו "הד של נרקיס", זה בעצם מה שקורה לאקו אחרי שנרקיס מת... זה עשוי עם מלא מטפורות וכל מיני חיבורים אישיים שלי (יש לי נטייה לכתוב שירים שהם בעצם דיאלוג עם הסיפור- כתבתי על "רפונזל", אשת לוט...), אבל נראה אם תצליחו להבין מה קורה לאקו בסוף. אני חושבת שזה ממש עצוב..
הד של נרקיס השקט הקודר שמטשטש את אור עיניי, הבהוב עדין של שמש הזורחת מעליי, לפעמים שומעת צליל- צליל נידח, כמעט אטום. מתבוננת באגם- עיני טורקיז, חיוך חתום. ויתרתי על כל מה שחלמתי לאהוב. ההשתקפות שבמים מסוגלת רק לכאוב. הצלילים היפים הם רק הד לאוזניי, הצבעים השקופים הם הגוונים של חיי. לילה בהיר וקר, הירח כסוף וזורח. בסמוך להשתקפותי נרקיס קסום פורח. עלי כותרת נושקים לדמותי המעורפלת, ואני בוהה במים, כך סתם, ללא תועלת. עזבו אותי! תנו להשאר… אולי הוא עוד יחזור! אולי הוא ער. אולי היה זה סתם סיוט, והוא עוד יצוץ מבעד לשיחים. בבקשה, תנו לחכות. נערים לא הופכים סתם כך לפרחים. שעות חולפות בלי להשאיר סימן. הירח מכוסה כולו בענן. עוד לילה הגיע, הקור מקפיא ומייאש, והפרח עוד שם, ועיניי שורפות כאש. עזבו אותי! תנו להשאר… אולי הוא עוד יחזור? אולי הוא ער. זה היה סתם סיוט. סתם סיוט נוראי. הוא לא מת! הוא עוד חי. הוא יחיה לצדי. השקט הקודר אשר טשטש את אור חייה, לוהטת וצורבת היתה השמש על פנייה. נימפה בודדה- הד של עצמה, הד ההרים, יושבת על אגם. מתבוננת במים הקרים. שולחת יד בוטחת לנרקיס, מתוך יאוש- אולי תקווה. המים עמוקים, היא שוקעת אט אט, לוקחת נשימה אחרונה של אהבה. הד של עצמה, צליל נידח ואטום עיניי טורקיז עצומות, חיוך קפוא וחתום. הד של כולם, אך היא שותקת פתאום. והנרקיס לידה. לבסוף כמו חלום. וצליל עדין פתאום נשמע. זכרון של הד, מנגינה עמומה- "זה היה סתם סיוט. סתם סיוט נוראי. הוא לא מת. הוא עוד חי… הוא יחיה לצדי". אפילו שזו לא הכוונה בשחזור אגדות, אבל בכל מקרה..צירפתי. אחלה פורום, דרך אגב.. מוזר שבתור חובבת אגדות מושבעת גיליתי אותו רק עכשיו...
לילה טוב!
