ת. י. יעקב

[שירה כמים 1959]

ת. י. יעקב
ת. י. יעקב
מתי החרדה תפחת
האם החרדה תפחת
ת. י. יעקב
ת. י. יעקב
בן לאימא שפינקה בלי די
ת. י. יעקב
ת. י. יעקב
האם גם אתה זוכר
פעם היינו צעירים
מתי החרדה תפחת
לחייך היו הופכות ורוד בקלות
ת. י. יעקב
היינו אמורים להיות סבא וסבתא לנכדים
עכשיו
ת. י. יעקב
ת. י. יעקב
משהו רודף אותי ולא מרפה
אתה אפפעם לא חושב עלי
ממרחקי הזמן סגרת ת. י. יעקב
הזמן עובר כל כך מהר ועוד מעט נגמר
אולי פעם
ונהיה שוב ת. י. יעקב
ת. י. יעקב
ואוהב את לחיי הנערה שלי
לא פחות

 

[שירה כמים 1959]

אלוהים
תן לי את הכוח להנות
תן לי את הכוח לא לחרוד
לא לחרוג
להימנע מפספוסים
כאשר אנוכי מנסה כה
לדרוך על הקווים אלוהים
תן לי חיבוק ערפילים
תן לי את הכוח להנות
ולא לפחד
לא לפחד כלל
כאשר אני יוצאת מהקווים
מסתערת

 

[שירה כמים 1959]

כאשר אני יוצאת מהקווים מסתערת
יושבת אימא ומצקצקת
בלשונה הכה אהובה
ושואפת עמוקות אוויר מלא חיות
היא מתבדחת על חשבוני
כשההורמונים שלי קופצים
לגבהים
לגבהים
ת. י. יעקב
ת. י. יעקב
וכל הציצקלאך שלי דרך הסוודר
ואימא האהובה קומצת את שפתיה
את ידיה את עיניה את שיניה
-
לא תיכנס הבת
לארץ ההנאות
כאשר האם גוססת

 

[שירה כמים 1959]

אתה מוציא מהקרטון את סירת הגומי המקופלת
כולך התמוגגות ונחת
מה יקרה אם אני אוציא מהקרטון את הפסנתר
ואהיה גם אני כולי
התמוגגות ונחת
אשלב. אפרגן. אנדב. אציע. אזמין. אהיה נדיבה. אפתח. את הלב. את הבית. את הקלידים
אזמין אותך לנגן בם אבי
אם תבקש יפה
ואולי בעצם לא
רק אותך לא
וחבר מרעיך

 

[שירה כמים 1959]

האם יכה הרעם או הברק
מה יכתוש אותי לעפר
אם אפתח

 

[שירה כמים 1959]

כי אנחנו צריכים
צריכים
כי אנחנו בשמיים
בשמיים
ולא על פני האדמה
אדמה אדמה
אדמה יקרה
בואי לנו מתחת לרגליים
תיאחזי חזק בכפותינו
תבני לנו שורשים
עבותים
עבותים
כמו זקני ערווה
מהם ייוולדו
הכאן והעכשיו

 

[שירה כמים 1959]

עם המשכיות
ולפתוח את הלב
ולא ללכלך את האוויר מסביב לחולה
להקפיד מאוד בבקשה
לנשוף רק גשם רך
לרקוד בתנועות מעוררות הערצה
לחפש את רסיס הגפן הנסתרת

 

[שירה כמים 1959]

כמה רסיסי אנרגיה זועקים
קומי צאי מבית האסורים
מבית החולים
מהקמט שלוכד אותך בעת בין הערביים של חייך
בתוך הפרצוף הקפוא באי נחת שך אמך
מצרים לא מחכה לך
קחי מספריים
אפילו בשיניים
נתקי את הכבלים
חתכי נשכי תיאבקי בכל כוחותייך
בים העצב והפחד של סוף שנותייך
וקומי לכי לך
אל השקט שעל גלגלים נע
מתוך הרוח הגדולה

 

[שירה כמים 1959]

חלשים ונבוכים
הגשם יורד על פניהם
בלי לתת מנוח חלשים
כמו עלי הגשם המעופפים
נזרקים מעץ האם
אשר שכחה לגעת
לתת מנוח רגע לעצמך אימא
רגע אלי ושערותיי החלקות הבהירות
הריחו ריח מן הטוב מן הטוב אימא, למה
שלא
תרכיני את ראשך ותצמידי את נחירייך
אל קרקפתי, אימא, נוחי שם רגע
בתוך ריח התינוקת האוהבת
המסורה עד בלי די

 

[שירה כמים 1959]

עם לילה
השמש שרה אלי ממרחקים
אנחנו נחיה
אנחנו נחיה
אני אחיה
ואנשיר עלייך פרחי שמשות זהובים
עוד תראי

 

[שירה כמים 1959]

אוי השמיים
אוי השמש
אוי הבלבול הזה בפנים שעולה על גדותיו
ומציף
ומכסה

 

[שירה כמים 1959]

את השמיים
את השמש

 

[שירה כמים 1959]

עת לשמיים עכשיו
עת לשמש עכשיו
מדוע אינך יכולה לנטוש
את הערבובייה הזאת הצבעונית המתייפחת המתנפחת

 

[שירה כמים 1959]

להציל את הניצולים
רוסיה
פולין
היישירו מבט אל תוך עיניי
אנחנו נציל את מי שעדיין לא הוצל
אנחנו נשמור אתכם
כמו פר משתולל
בכפר קטן
פר אומלל שניתק מכבליו
ממאסרו לא שב

 

[שירה כמים 1959]

הגשם יבוא (אל תדאגי)
הגיע הזמן לנוח (כי ככה אני אומרת)
הגשם יירד (אל תאמיני לבודהיסטים)
המחזוריות תימשך (את מוכנה סופסוף להרגע? העולם
לא
אני חוזרת: לא
עומד להתמוטט!!!)

 

[שירה כמים 1959]

בזהירות בזהירות
כמו חבל של ערוץ
לאט לאט
אל פחד

 

[שירה כמים 1959]

והיינו בודדות במרחב הבולע
והשקט כמעט שכבש אותנו
השקט הרע, לא זה הנוסע,
השקט שהלך והחמיר
וגיבש אמירה חותכת

 

[שירה כמים 1959]

מה זה הפירוד הזה
בעצם
בעצם
למה לא יכולות הזרות
לשכון יחדיו
בדירת קיט קטנה
בצפת
כשהשלג נוסע

 

[שירה כמים 1959]

אולי אני בעצם מין משרת
ענוב פפיון לבוש חליפה
נעליי מבריקות מצחצוח ממושך
אפשר לראות בן את השתקפויות פניהם
של אדוניי ושריי
כשהגשם יורד נבנה וילה
אני אערום את הלבנים על מריצה
ואסע מתעלם מיללות החתולים
מזעקות הילדה הצונחת
אל קרקעית מקלט טחוב