ת ע ל ו מ ה

ת ע ל ו מ ה ../images/Emo70.gif

אבא שלי תמיד מספר כשאחי היה קטן (הוא גדול ממני..) הוא היה תמיד מבקש "אבא, מיץ.." וכשאבי היה מביא לו מיץ הוא היה בוכה וצועק "אבל בקשתי חלב..." (אמא שלי היתה אומרת שזה קרה גם לנו...) גם הודיה (אני חושבת שכמו כולם..) "משגעת" אותי וכשאני מביאה לה מיץ שהיא בקשה היא מיד בוכה "אבל בקשתי מים.." פתחתי פתרון שסך הכל עובד טוב ואני מראש מכינה את כל האופציות שיהיו ב"היכון" במקרר.. כדי שאם הודיה תשנה את דעתה תוך פחות מחצי דקה היא תקבל את הבקשה השניה
ליל יום חמישי (ליתר דיוק 5 בבוקר של יום שישי....) הודיה מתחילה לבכות בכי חזק אני מיד נגשת למיטה שלה ושואלת אותה מה היא רוצה הודיה עונה לי "רוצה מיצי.. רוצה מיצי..) (בסתר לבי אני שואלת "זהו..." כי תאמינו לי שמהבכי שלה היה אפשר לחשוב שהיא קבלה חס וחלילה מכה....) אני מיד נגשת למטבח לבדוק אם יש מיץ מוכן (מקסימום מכינים מיד
) ובמקביל בדקתי שיש לי את כל התחליפים כי היתה לי תחושה שזה לא יגמר רק במיצי
חזרתי ונתתי לה את המיץ ואז הודיה מתחילה לבכות "לא מיצי.. חלבי.." בסדר, חשבתי לעצמי, אין בעיה מיד יהיה לה חלב.. עוד לא הספקתי לצאת מהחדר והיא בוכה שוב.. "לא חלבי.. לא חלבי" שאלתי אותה "אז מה הודיה" "תה.." היא עונה לי "ת--------ה" ככה מתקילים את אמא
אבל אין שום בעיה גם תה יכול להיות מוכן חיש מהר ביחוד שדואגים ששבית יש תה צמחים של רמדיה
הודיה קלטה שגם מתה אמא שלה לא מתרגשת והתחילה לבכות שוב בלי להסביר מה היא רוצה.. בינתיים השעון מתקתק קדימה ולמרות שאמא כבר עייפה לגמרי
הגיעה השעה שהיא צריכה כבר לקום...
נגשתי לחדר שלי חשבתי לשכב עוד שניה במיטה כדי להתאפס קצת.. עוד לא הספקתי לשכב ושוב אני שומעת בכי חזק וקריאות "אמא בואי.. אמא בואי" נגשתי להודיה לשאול אותה מה היא רוצה "החוצה" היא עונה.. לא היתה לי ברירה אלא להוציא אותה מהמיטה ולהתחיל להתארגן
לבוקר החדש ועד עכשיו אני עדיין לא יודעת מה הודיה רצתה ממני באותם שעות מוקדמות (אולי רק תשומי
)
 
../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif מקסימה

אצלנו יש אותו סיפור עם מוצץ - יש מוצצי ילד, מוצצי פרה ומוצצי דובי (כל אחד נקרא על שם הציור), הקלפטה משגעת אותנו לפני השינה, שהיא לא רוצה את המוצץ הזה אלא אחר, והיא מבדילה ביניהם גם בחושך....
 
עם מוצצים יש לנו סיפור אחר ../images/Emo3.gif

בת כמה הילדה שלך ?? הודיה (בת שנתיים ו8 ח´..) כבר מגיל 3 חודשים לא לקחה מוצץ אבל בעיתות מצוקה המוצץ היה פתרון טוב להרגעה.. כך קרה שגם עכשיו (לדעתי זה בעיקר בגלל הגן...) היא לעתים מבקשת מוצץ... ולנו אין סטוק שלם בבית ומוצץ זה דבר שיכול להעלם בשניה כך שפתאם נשמעת לה בקשה של "מוצץ.." ולא יעזור לי שום דבר גם לא השמיכי שהודיה מאד אוהבת היא רוצה מוצץ עכשיו
אז יש לי לעתים מזל שאני מוצאת מוצץ מיד (לפעמים אני מקפיאה אותם ואז אני יודעת ישר לחפש במקפיא..) אבל לעתים אני לא מוצאת ושוברת את הראש מאיפה למצא להודיה עכשיו מוצץ
 

Yarik N

New member
ואיך קרה שהודיה אומרת

מיצי? חלבי? שמיכי? האם אתם מוצאים את עצמכם חוזרים אחרי ה"טעויות" של הילדים ובכך הופכים את המילה לקבועה? אין לי שום דבר נגד זה, עוד לא פגשתי בחורה בת 18 שאומרת חלבי, מיצי ושמיכי כך שאני מניח שאין לזה השפעה לטווח הארוך... ואצלי שוקו מזמן הפך לקוקו, הסרט "טרול בפארק הקסום" הפך להיות "אוזי" (השם של הילדה בסרט הוא רוזי), סבתא הפכה ל"טטה" וכו´...
 
שמיכי זאת שמיכה של סימפסון

שהיא שמיכה נפרדת משאר השמיכות לכן יש לה כינוי.. את השאר הודיה הביאה הביתה (לדעתי מהגן....) היא בטוח לא תגיע לגיל 18 עם זה (בטח יהיו לה שמות חיבה לדברים אחרים
)
 
גם לנו יש

יש לספיר שמיכת צמר ספרדי קטנה שקיבלנו כשהיא נולדה, והיא נקראת "חיחה של דובונים", למרות שיש עליה רק דובי פנדה בודד. יש לה גם שמיכת צמר ספרדי בינונית שהיא קיבלה בגיל מאוחר יותר, והיא נקראת "חיחה של ליצנים" למרות שיש עליה ראש ליצן קטן והרבה משבצות. ברבים, אגב, זה נקרא חיחאות (chi-cha-ot). כפיר קיבל שמיכה קטנה עם ציור של דובי ישן, ועל כן היא קיבלה את הכינוי "חיחה של דובונים של כפיר". היום היא כבר קוראת להן "שמיכות" אבל השמיכה שלה היא עדיין "חיחה של דובונים"
 
../images/Emo13.gif האמת שאצל הודיה זה גם היה חיחה.

והיו פעמים שלקח לי להבין מה היא מחפשת.. היה איזה פעם שהיא שמעה את הביטוי "שמיכי" (אני חושבת שבברני..) ומאז החיחה/חיחו הפכה לשמיכי
 
מליונר יהיה האדם שימציא

שיטה איך לא לאבד מוצצים. מאז שאריאל נולדה (שנה+10) היו לה לפחות 20 מוצצים (בלי הגזמה), וזה פשוט מדהים איך הם נעלמים. אתה מסתכל על אחד ותוך כדי הוא פשוט מתפוגג באויר. בלילה אני תמיד נוהגת לשים עוד מוצץ ספייר על השידה שלה כך שבאמצע הלילה לא צריכים להתחיל לזחול על הרצפה.
 

zimes

New member
לאחיין שלי יש מקום למוצץ(ים)

מין כיס כזה שתלוי מעל המיטה. די מהר הוא למד לשים שם את המוצצים בעצמו. שווה ניסיון, לא? אבל האמת, אצלינו, כל המוצצים עלו מהמחתרת אחרי שהילדים הפסיקו להשתמש בהם.
 
מה איתך ../images/Emo3.gif רק מליונר ../images/Emo35.gif

לדעתי הוא יהיה לפחות מליארדר.... הרי זה סיוט של כל הורה
 
יום אחד איבדו את המוצץ בגן

והם נכנסו ללחץ מהענין. כשהגננת סיפרה לי, לא הבנתי מה הלחץ ואמרתי שנביא אחד חדש מחר. היא ממש שמחה שלא עשיתי מזה סיפור. כשהתפלאתי על כך- בסה"כ
היא סיפרה שהיו אמבות שעשו מזה עניין. אז לשמחתנו - אורן זרקה את המוצץ בגיל חצי שנה מעצמה. עדיין יש לנו כמה בבית, אז לפעמים היא מוצאת אחד ומאוד שמחה לנשוך אותו.
 
לנו יש קליפס עם שרוך

בהעדר נשכן כפיר הופך את הקליפס לנשכן, וזה יעיל גם כי כפיר פשוט מגשש לאורך השרוך עד שהוא מוצא את המוצץ ושם לו אותו בפה, וגם כי המוצץ לא נעלם לי בלילה. השרוך מיוצר קצר מדי להכרך סביב הצוואר, ומאחר וכפיר לא מתהפך מצד לצד בלילה התופסן לא מציק לו.
 

zimes

New member
סבא שלי כתב שיר (ביידיש)

אני לא אצליח למצוא עכשיו את התרגום לעברית, אבל הרעיון - ילד שמבקש לחם עם חמאה, ומקבל, ורוצה חמאה עם לחם, ואז רוצה לחם עם ריבה, וריבה עם לחם וכן הלאה, עד שלאמו נמאס והיא אומרת לו שהוא צריך לאכול לחם עם שכל.
 
בעית המוצצים הידועה

אני דווקא נורא פדנטית ויודעת בדיוק איפה כל מוצץ שהיה לתומר אי פעם, אבל הפתרון שלי (ובשום אופן לא בשינה!) זה לקשור את המוצץ לחולצה של הילד עם שרוך קשירה מתאים. אצלי הבעיה יותר בכיוון של העפה של המוצץ מהפה בלי אזהרה, ואז הוא בדיוק נופל על החול או על המדרכה, או באוטו מתחת לכסא (תוך כדי נסיעה) ולכן המוצץ חייב להיות קשור לילד. וככה הוא גם יודע לקחת אותו חזרה לפה כשהוא רוצה אותו. בלילה - רק מוצץ אקסטרה ליד המיטה.
 
בעית המוצצים הידועה

אני דווקא נורא פדנטית ויודעת בדיוק איפה כל מוצץ שהיה לתומר אי פעם, אבל הפתרון שלי (ובשום אופן לא בשינה!) זה לקשור את המוצץ לחולצה של הילד עם שרוך קשירה מתאים. אצלי הבעיה יותר בכיוון של העפה של המוצץ מהפה בלי אזהרה, ואז הוא בדיוק נופל על החול או על המדרכה, או באוטו מתחת לכסא (תוך כדי נסיעה) ולכן המוצץ חייב להיות קשור לילד. וככה הוא גם יודע לקחת אותו חזרה לפה כשהוא רוצה אותו. בלילה - רק מוצץ אקסטרה ליד המיטה.
 
מוכר בהחלט

כשספיר הגיעה לגיל של השליטה בנו, היא היתה מבקשת מיץ, לא בעצם מים, לא, בעצם.... את מכירה את ההמשך. השיטה שלי היתה אחרת - תמיד הייתי מביאה לה מים, גם כשהיא ביקשה מיץ. כשהיא התעקשה שהיא רוצה מיץ אמרתי לה "אם אני מביאה לך מיץ אני לא אביא לך שוב מים". אם היא היססה לא הבאתי לה מיץ. אם היא אישרה את המיץ פשוט מזגתי סירופ למים ועירבבתי. ואם היא התחרטה - בעיה שלה, הרי היא התעקשה. אחרי זמן קצר בדיקת הגבולות בתחום הזה הסתיימה...
 
למעלה