ת-ר-ג-י-ל-י-ם!

[למה???]

יש!

שכחתי מהתרגיל הזה בכלל! איזה כיף שכתבת אותו פה! תודה

 

[ליאור בריל]

התבוננות בנשימה...

לא צריך לשבת בתנוחה מסויימת והמטרה היא לתרגל זאת לאורך כל היום, בהליכה, באכילה, בכל שלב, כמה שיותר, למה הכוונה בהתבוננות בנשימה? פשוט להרגיש להביט בנשימה כשהיא נכנסת - מגיעה לשיא ואז נקודת ההתהפכות והיציאה של הנשימה החוצה מן הגוף ושוב נקודת ההיפוך ואז חזרה של הנשימה אך תוך הגוף, הכוונה היא לא להתרכז ב-100% אלה פשוט להיות מודעים לתהליך תוך כדי עשיית דברים אחרים, עכשיו מה המטרה? ולמה טכניקה כל כך פשוטה אמורה לגרום לאיזשהוא שינוי? התשובה היא שפשוט ההתבוננות בנשימה מחזירה אותנו להווה, להיות כאן ועכשיו, תשומת הלב שלנו לא בעבר שהיה וכבר לא קיים, ולא בעתיד שעדיין לא הגיע, אלה אנו פשוט בהווה, ההווה הוא הכל! אנו הרבה פעמים נצמדים לעבר, חשוב לזכור שאנו לא אוסף זכרונות! זה לא אנחנו והטכניקה הזו - ההתעסקות בהווה מחזירה אותנו להווה. אנו חוזרים לעצמנו - הביתה.

הטכניקה מאוד עוצמתית ואני מ-א-ו-ד ממליץ עליה.

 

[למה???]

אך...

"חשוב לזכור שאנחנו לא אוסף זכרונות"...

 

[למה???]

4 ההסכמות.

4 ההסכמות אלו ארבע טכניקות שכתב "דון מיגל רואיס" בספרו "ארבע ההסכמות" (

). אני אכתוב פה בקצרה על כל טכניקה.

טכניקה ראשונה: לשמור על טוהר המילה למילים שלנו יש כוח, הם כמו "כישוף" בעצם. כשאנחנו אומרים למישהו משהו, אנחנו יכולים "לכשף" אותו- הרי הוא מגיב למילים שלנו בכל מיני דרכים (נגיד, אם נגיד למישהו "מטומטם" אז ישר יעלו בו מלא דברים ואם הוא ייקח אותנו אישית אז הוא ייחשוב שהוא אשכרה הדברים האלה). אם ניקח מישהו ונגיד לו הרבה פעמים שהוא מצייר גרוע- מתישהו הוא גם יאמין בזה וזה יכול להזיק לו. הרי זה לאו דווקא שהוא מצייר גרוע! זה רק מה שאנחנו חושבים... אנחנו גם אומרים לעצמינו מלא מלא דברים, המחשבות שלנו הם גם "מילים" (לפחות חלקן). כאשר אנחנו משתמשים במילים "שליליות" המערכת מגיבה אל המילים כאל "משהו שלילי"... אם אנחנו אומרים לעצמינו "אויש אני דפוקה לגמרי! איך אני לא מצליחה לעשות משהו כזה פשוט! אני ממש מפגרת!" המערכת שלנו מגיבה למילים האלה... כדאי להגיד לעצמינו דברים חיוביים ככה שהמערכת שלנו תגיב ותתייחס אל עצמה באופן חיובי. גם לרוב כשאנחנו מדברים עם אנשים אחרים הם מעוותים את המילים שלנו. הרי מילה זה בסה"כ קוד מסוים שכל אחד מתרגם אותו באופן סובייקטיבי. אז כדאי לפתח מודעות גדולה למילים שלנו, לבחור אותם במודעות... לנסות להיות כמה שיותר מדויקים ונקיים במילים שלנו... אם מישהו רוצה הרחבה/ למישהו יש שאלות בנוגע להסכמה הזאת אפשר לשאול ו/או ללחוץ על הקישור לפורום ארבע ההסכמות ולשאול שמה/לעיין במה שכבר כתוב.

 

[למה???]

טכניקה שניה- לא להניח הנחות

לא להניח הנחות יש להבדיל בין "להניח" לבין "לדעת". נגיד, את הדרך חזרה הביתה אנחנו יודעים ואין כל צורך להסתבך במחשבות "אבל אם אני לא אניח שאני יודע איך לחזור הביתה אז זאת תיהיה בעיה". יש דברים ששמורים אצלינו במערכת (כמו "איך לאכול" או "איך לנסוע על אופניים" וכו') ואנחנו יכולים לגשת אליהם מתי שרק נרצה... גם הטכניקה הזאת (כמו הקודמת) נבנית על מודעות. מודעות לעצמינו ולסביבה. הרבה פעמים אנחנו נמצאים עם אנשים אחרים ומניחים עליהם כל מיני הנחות לגביי אנשים אחרים (דוגמא להנחות שאנחנו מניחים לרוב: "הוא הסתכל עלי- הוא בטח רוצה להתחיל איתי", "היא לא קנתה לי עיתון היום! והיא יודעת שאני רוצה שכל יום שישי היא תיקנה לי עיתון"). הבעיה עם ההנחות האלה, 1) שלא תמיד האחרים יודעים שהנחנו עליהם את ההנחות האלה... ו2) לא תמיד ההנחות האלה מבוססות על המציאות. אחרי שאנחנו מניחים הנחות אנחנו מתחילים לחשוב שהן האמת (ולשכוח שהם יצירת הדמיון שלנו) ואז אנחנו כבר בונים להנחות סרט המשך... למשל ניקח את הדוגמא שהבאתי מקודם "היא לא קנתה לי עיתון היום! והיא יודעת אני רוצה שכל יום שישי היא תקנה לי עיתון"- הבחור בטוח ש"היא" יודעת שהוא רוצה שתמיד היא תקנה לו עיתון, הוא גם בטוח שהיא הסכימה לכך שכל יום שישי היא תקנה לו עיתון. ועכשיו בגלל שאת 2 הדברים האלה היא "הפרה" אז הוא גם מתחיל להרגיש ש"כולם נגדו ולאף אחד לא אכפת ממנו" וגם יש סיכוי שהוא יריב עם ה"היא". וככה הסיפור נמשך... ובמקום הוא היה פשוט יכול לשאול אם "היא" יודעת שהוא רוצה שהיא תקנה לו עיתון וגם לשאול אותה אם "היא" רוצה. וגם זאתי שחשבה "הוא הסתכל עלי- הוא בטח רוצה להתחיל איתי"- יכלה לשאול אותו פשוט... וככה לדעת ולא סתם להתחיל לפתח פנטזיות בראשה. אז בקיצור- תהיו מודעים שהסביבה החיצונית היא לא הסביבה הפנימית שלכם ותתחילו לשאול אחרים שאלות במקום להניח. זאת המלצה כמובן

. ואם יש שאלות, אני פה... ואפשר גם כמובן לגשת לפורום ארבע ההסכמות (קישור נמצא בהודעה שכותרתה "4 ההסכמות")

 

[ליאור בריל]

אני כל כך מסכים איתך

אלו סיטואציות שאני ואני מאמין כולנו נתקלים בהם יום יום, מה הוא חושב? מה היא חושבת? איך הוא מרגיש? איך היא מרגישה? אנחנו אפילו מנתחים את זה הלאה כשאנו מרגישים כתגובה להנחה שמישהו אחר מרגיש משהו, וברוב הפעמים אין לזה אחיזה במציאות , פשוט מדהים, זה קורה כשאנו מזדהים עם המחשבות ובמקום פשוט לצפות בהם ולהניח להם לחלוף אנו הרבה פעמים נצמדים אליהם.

 

[למה???]

טכניקה שלישית-

אל תיקחו שום דבר באופן אישי אנחנו תמיד מזינים את המערכת שלנו במידע. הרבה מהמידע קשור אלינו- "אגו". אנחנו מספרים לעצמינו סיפור בעזרת מה שאחרים אומרים לנו על עצמינו. אנחנו חושבים שמה שאחרים אומרים לנו- זה אנחנו, זה שלנו... כל אדם חי בסרט שלו ומגיב למציאות מתוך הסרט שלו. על אותה יצירת אומנות יהיה מישהו שיגיד שהיא יפה ומישהו שיגיד שהיא ממש מכוערת. היצירה עצמה לא יפה/מכוערת- היא מה שהיא! שום דבר לא באמת יכול לשנות אותה, שום דבר שיגידו לא יעזור... וככה כדאי שנתייחס אל המידע שאנחנו מקבלים מהעולם לגביי עצמינו! אנחנו מה שאנחנו וכל מה שאנשים אחרים אומרים נובע מהם עצמם ואין לזה שום קשר אלינו. כשאנחנו לוקחים אנשים אחרים באופן אישי, אנחנו נותנים להם כוח כלשהו. אנחנו בעצם מרשים לאחרים להשפיע עלינו, על המצב שלנו. אנחנו מעבירים את האחריות שלנו על עצמינו לאנשים אחרים... "אני עצוב כי אמרו לי שאני מתחצף כל הזמן"- האדם הזה (נתתי דוגמא לילד) מרגיש רע בגלל סרט של מישהו אחר. ויש לזה עוד רובד, יותר עמוק קצת. לא לקחת את עצמינו באופן אישי! הרי אנחנו מערכת אחת גדולה שמופעלת על ידי חלק בלתי תלוי, יש בתוך המערכת הזאת חלק שלא צריך שיגידו לו שהוא מושלם או לא מושלם- זה לא משנה לו שום דבר... הוא לא תלוי במה שחושבים על המערכת/ חלק מן המערכת ("יפה" "חכמה" "מכוערת" "טובה" "מצחיקה" וכו'). המערכת כן מושפעת ממה שאנחנו חושבים עליה ואומרים לה ולכן אם נגיד לה דברים חיוביים זה יעזור לה לתפקד בצורה הרבה יותר יעילה וכיפית והרמונית. אז אנחנו כן רוצים להיות הרמוניים כמה שיותר עם המערכת שלנו ושהמערכת תתפקד בצורה כמה שיותר טובה אבל שניהיה מודעים שיש בנו (אנחנו?) חלק בלתי תלוי שלא מזדהה ושאנחנו יכולים לא להזדהות עם המערכת הזאת בעצם- כמה שהיא נפלאה- היא הרי לא אנחנו באמת! המערכת הזאת היא לא ה"אני" שלנו ואין מה לקחת אותה אישית... אז אנחנו שואפים שהכלי שלנו יהיה מושלם (מערכת), אבל לא לוקחים אותו אישית וחושבים שאנחנו הוא. אם יש שאלות, אני אשמח לענות ואפשר גם לגשת לפורום ארבע ההסכמות (הקישור נמצא בהודעהשהכותרת שלה היא "4 ההסכמות")

 

[למה???]

טכניקה רביעית-

עשו תמיד כמיטב יכולתכם יש לשים לב(

) ש"מיטב יכולתכם" זה משהו דינמי לחלוטין. כשאנחנו עייפים מיטב היכולת שלנו שונה מאשר כשאנחנו נמרצים... ובכלל, אנחנו משתנים בכל רגע, כל רגע מיטב היכולת שלנו שונה לגמרי. אפשר לבצע את הטכניקה במגוון דרכים... א) כדאי תמיד לעשות כמיטב יכולתנו כי יכול להיות שזה הדבר האחרון שאנחנו עושים. אם נהיה בעשיה שלמה ומלאה- נהיה בשלמות וזה מה שאנחנו שואפים אליו. ב) תמיד להזכר בכל האפשרויות של מה שיש לנו לעשות ברגע זה, תמיד להתסכל על התפריט של הבחירות שלנו. ותמיד לבחור לעשות את מה שהכי יטיב איתנו כרגע. ובטוח יש עוד דרכים לעשות את הטכניקה.

 

[ליאור בריל]

אני מוסיף לטכניקה...

כל מה שתעשו עשו במודעות מלאה תהיו כולכם בעשייה של אותו דבר, האיכות תשתנה לגמריי.. מודעות...

 

[לחיות בהרמוניה]

../images/Emo45.gif ../images/Emo13.gif ../images/Emo13.gif

 

[למה???]

תרגיל- לכתוב לכאן תרגילים

חחח זה ממש ריפוי בעיסוק

זה גם גורם להזכר בכל מיני טכניקות/תרגילים ששכחנו... או להביא לכתב (וככה להגדיר בפני עצמינו) תרגילים שפעם פעם למדנו ושאנחנו כבר עושים אותם באופן אוטומטי... זה גם כיף לדעת שיהיו אנשים אחרים שיעזרו גם הם בתרגילים האלה

לשתף... יש לעוד מישהו רעיונות?

 

[למה???]

ניהול זמן-

כשאנחנו אומרים לעצמינו "אין לי זמן" אנחנו כמעט תמיד משקרים לעצמינו. הרי אנחנו בוחרים מה לעשות בכל רגע... אם למשל קורה לנו שאנחנו רוצים ללכת למשחק כדור-רגל אבל אנחנו צריכים לעבוד ובגלל זה אנחנו לא הולכים- זה לא בדיוק נכון, זה קצת לשקר לעצמינו. אנחנו לא "צריכים" שום דבר... הכל זה בחירה שלנו- אף אחד לא מכריח אותנו (ברוב הפעמים...). אז זה לא שאין לנו זמן ללכת למשחק כדור-רגל זה פשוט שאנחנו מעדיפים לעבוד. כל פעם שעולה בכם תחושה של "אין לי זמן" (או רצון להגיד את זה למישהו/לעצמכם) פשוט תזכירו לעצמיכם: "יש לי זמן ואני בוחרת לעשות X עכשיו".

 

[למה???]

או להגיד לעצמינו:

"יש לי זמן ואני בוחרת לנצל אותו בצורה X"

 

[kung fu]

איזה תרגילים מדהימים כתבתם!

תודה לכם